משהו מטריף אותי!

[מאמינוי]

משהו מטריף אותי!

יש לי תינוקת כמעט בת שנה, ויש לי המון חברות או סתם נשים שאני מכירה אותן מקורס הכנה ללידה או מכל מקום אחר אם ילדי בגיל של הבת שלי. ונראה לי שפשוט כולם מתחרפנים!!!!! אני יושבת בחברתם וכל מה שאני שומעת "הבת שלי, הבן שלי", ואני מתעלמת כי זה נראה הכי טבעי לדבר על הילד שלך ולהתגאות בו נכון? אבל לא! פה זה עבר כל גבול... פתאום מצאתי את עצמי במין סיטואציה שהייתי מתה לעוף משם.. זה כבר מוגזמם כל אחת והבן /בת המושלמים שלה, ואם הבת שלי עדיין לא זוחלת אז "זה לא טוב " הבן שלי זחל עוד מ 4 חוד'... קיצר תחרות אחת ענקית למי הילד יותר מוצלח וכולה על מה אננו מדברים על תינוקות בני שנה בסה"כ. אולי הבעיה היא אצלי ואף אחת אחרת לא מתיחסת לזה אבל אני אישית נעשת ממש עצבניתליד אותן כמה חברות שמתחילות אם ההתנהגות המטומטמת הזאת שהילד שלה יותר טוב ויותר מפותח מהילד שלי, זה כמו תחרות ואני פשוט נטרפת מזה! הלו זה הילדים שלנו! וכל ילד יתפתח לפי הקצב שלו! לא?

 

[חני 105]

ברוכה הבאה לאולימפאדת הילדודס

יו זה הדבר הכי שנוא עליי שמשוים את הילדים. כאילו כל ילד והתפתחות שלו. אני מתעלמת מאנשים כאלה חסרי חיים ותועלת.בעעעעעעעעעעע

 

[איילת פלוס]

אני לא מסכימה איתך בענין חסרי החיים

הילדים שלי הם החיים שלי! זה עדיין לא אומר שאני מדברת עליהם כל הזמן. אני כן מתה עליהם 24/7. ולשאלה המקורית- אני דיללתי, עד ניתוק, קשר עם ה-מ-ו-ן אנשים, כשהרגשתי שהבן שלי (בן שש וחצי היום), לא עומד ב"תחרות". את יודעת...ברגע שניתן לי אויר התחלתי להתפתח הרבה יותר טוב. הילד? טוב הוא ממילא התפתח נפלא ותראי מה-זה נס עולה בשנה הבאה לכתה א' בלי מוצץ/חיתול/בקבוק/ציצי (-:. או בקיצור הכל מתחיל בנו. אני הייתי חייבת מרחק כדי לראות את הילד שלי כמו שהוא, ולא דרך עיניים של אמהות אחרות. את אולי יכולה להתנתק תוך כדי הפגישה וזה נפלא.

 

[tiger mom]

רוצה לשמוע משהו יותר מעצבן???

מילא שאומרים לך שהבת שלהם זוחלת מגיל שבועיים, למה שלך לא. אותי מעצבן שמנסים לנחם אותי ואומרים לי: "לא נורא, יש עוד זמן, אין מה למהר, היא לא תגיע בעגלה לכיתה א', אני מכירה ילד שלא זחל עד גיל 10 חודשים" ועוד כאלה סליחה, אני נראת מודאגת?????? אני נראת כאילו אני צריכה עידוד???????? לא היא ולא אני ממהרות.

 

[דידי10]

אני חייבת לציין שאצלנו זה לא ככה

רוב השיחות שלי עם חברות טובות מתמקדות בנו - אם חוויות מהאמהות ואם בדברים שלא קשורים. אני מדברת כל שבוע עם החברה הכי טוב שלי ואחרי דקה שתיים של עידכונים (היה חולה/התהפך/שן) אנחנו עוברות לשאר נושאי השיחה. כנ"ל בעבודה - אנחנו כמה חברה עם ילדים באותו טווח גילאים ואין לי מושג מי עשה מה מתי. וכן - כל ילד והקצב שלו. ברוב המקרים ילדים שמהירים בתחום אחד איטיים באחר.

 

[שקדייה]

אנחנו דווקא מדברות המון על הילדים

אבל הכל הכל הכל בחיוביות. אני לא מבינה בכלל איך אפשר להיכנס למסלול גועלי כזה של תחרות. אני אוהבת את הילדים של החברות שלי בכל ליבי- כולם מקסימים, יפים, מיוחדים ומחוננים לגמרי. ולא, אני ממש לא מרגישה שאני מתאמצת בשביל זה- אני בכנות מתה על כל אחד ואחד מהם. ולהיפך- אצלנו כשיש "דילמה" בין ילד לאמא, בדר"כ החברות משמשות "סנגוריה" ו"פה" לבונבון. דווקא בקטעים של מחשבות כמו "למה הוא לא עושה ככה או ככה"- דווקא החברות שלי תמיד יגידו לי שזה שטויות ושהוא בסדר גמור.

 

[דידי10]

גם אצלנו

תמיד אנחנו צוחקות איך זה שיצאו לכולנו כאלו ילדים מהממים. אנחנו מדברות על ילדים, אבל לא ברמה של השוואות, ולא רק. גם כשהרופאה נזפה בי שהקטנה עדיין לא זוחלת כולם סביבי (שרואים אותה ביומיום או סתם שומעים עידכונים) אמרו לי לרדת מזה, לא שממש עליתי ... בחיים לא נתקלתי במישהו שהעיר לי למה הקטנה לא עושה משהו, מצד שני אני חיה בחו"ל אז אולי בגלל זה.

 

[איליי1]

חכי זו רק ההתחלה...

אח"כ מתחילה התחרות של החוגים לאיזו חוג הילד שלך הולך וכמה פעמים? ותמיד יש כאלה שיגידו לך שהם מצאו חוגים מפתחים מאוד ומה את שולחת ילד בן שנתיים שלוש רק לחוג אחד? לא חבל אפשר לפתח אותו מאוד... , ולאיזה גן הוא הולך כי גן רגיל "זה לא בשביל הבן שלהם, שהוא נורא רגיש ועדין וההתפתחות שלו בכלל מקדימה את זמנה"... ואח"כ תחרות בביה"ס ואת יודעת מה הורג אותי? הבן שלי ביקש עכשיו שאני אחליף לו את האופניים , הוא בן 8.5 והוא היחידי במושב שעדיין אין לו אופניים עם 18 הילוכים!!!! עכשיו, את יכולה להסביר לי מה יש לילדים האלה לעשות עם 18 הילוכים? ולמה זה בכלל טוב? הרי כל הרעיון זה שהם יפתחו כושר וסיבולת לב ריאה ולמה בכלל ילדים כאלה צריכים ילדים עם הילוכים????? שלא לדבר על זה שיש אצלנו כבר ילדים בן 5 ו-6 עם אופניים עם הילוכים! וקורקינטים ממונעים ואלוהים יודע מה עוד. למה זה טוב??? אך ורק להוציא עיניים, אז חכי זה רק נהיה יותר ויותר גרוע.

 

[דידי10]

../images/Emo5.gif

 

[איליי1]

שמת לב למשפט "ילדים עם הילוכים"

שבטעות כתבתי שם... האמת שאם אפשר היה להעביר אותם לניוטרל רוב הזמן זה היה מאוד מקל...

 

[דודולי]

ואצלי זו דווקא אמא שלי!

עושה השוואות בין הבת שלי לאיך שאני היתי בגילה (אני בת יחידה אז רק אני מהווה מקור להשוואה...). עד עכשיו זה קצת קירצץ אבל גם היה חמוד לשמוע סיפורים על איזו מין ילדה הייתי (בעיקר שלפי הסיפורים הייתי יותר ממושלמת

מעניין מתי זה עבר לי כי על גיל ההתבגרות שלי דווקא יש לה הרבה תלונות

). השבוע ממש תפסתי קריזה, כי זה הפך להשוואות כאלה, שכביכול מעמידות את הבת שלי במקום פחות טוב (ואני לא מוכנה שיגידו על אף תינוק שהוא יותר מוצלח מהבת שלי, אפילו לא עלי!!!) דוגמא: אני מדברת עם אמא שלי ומספרת לה בשמחה על משהו חדש שראינו אצל פיץ השבוע. אמא שלי : "היא כבר מושיטה ידיים ותופסת חפצים"? ואני עונה (עדיין בתמימות) "לא אמא, זה עוד קצת מוקדם, היא עוד לא בת חודשיים". ואז אמא שלי עונה "טוב, אני התרגלתי לדברים אחרים!!!!". השתוללתי! נראה לי שאמא יקרה, עם כל הכבוד, או שוכחת או מגזימה קצת-הרבה. אבל גם אם כן וגם אם לא- בשביל מה זה טוב? במקום לשמוח ולהתרגש מכל דבר חדש שהקטנה עושה, אני צריכה להתעסק במה שהיא עוד לא עושה? ומה בדיוק יוצא לי מההשוואות האלה?

 

[להעלות ליגה]

וואי זה מטריף אותי ממש ברמות

מטורפות ודאגתי שכל הסביבה שלי תדע את זה אז למעט כמה ההערות שנפלטות די רגוע בגזרתנו.....

 

[annes]

איזה מצחיק זה שהאמהות שלנו

באות ממקום כאילו "הילד שלהם יותר טוב" ובעצם, אנחנו זה הילד הזה

- גם אצלי שפיצי נולד, אז היא "השוויצה" שלי היה שיער בלונדיני כשנולדתי - ולו לא היה....הכי מצחיק, שזה לא רק כאילו היא מתחרה בי מי תינוק יותר מוצלח אני או הילד שלי, אלא שזה גם לא היה אפילו נכון - בתמונות רואים בבירור את אותה קרחת עם פלומה כהה שהיתה לתום-תום!! גם עכשיו היא אומרת לו שהוא ג'ינג'י ויש לו עיניים אפורות-כחולות ומה אני אגיד - כוחה של האמונה, לא שהוא לא מושלם - כי הוא כן, אבל העיניים שלו לא עמדו ליד אפור-כחול והבלורית, טוב, היא יותר בהירה, אבל עוד לא ברור בדיוק הצבע שלה...

 

[מאמינוי]

אויש אני בכלל לא נכנסת מה יש ביני

לבין אמא שלי, כי פה אני ממש רותחת מעצבים!!!! אם נויה לא רוצה לאכול, אז צריך בכוח, למה? כי "ככה האכלתי אותך" ואת כל הילדים מאכילים בכוח". ויש עוד ים שטויות!

 

[מאמא במבה]

תתנחמי...

אצלי חמותי משווה כל הזמן בין הנכדים ובמקביל מרבה לדקלם שהתפתחות מוטורית לא אומרת כלום על ההתפתחות השכלית...

 

[מאמינוי]

והחמות סיפור אחר לגמרי!!!!

היא מרוקאית ודיי מבוגרת ואצלהם בכלל אני לא יודעת מה הולך, פעם אחת הספיקה לי כשלנויה היו גזים כשהייתי פיצית היא אמרה לי "תשימי לה קצת ערק".... מפה הבנתי אין מה לעשות יש לך אחות בטיפת חלב/ רופא ילדים וצריך להקשיב רק להם!

 

[annes]

מילא רופא ילדים

אבל כבר עדיף לך להקשיב לחמות מאשר לאחות טפ"ח - דווקא לחברה שלי שהבן שלה גרר את עניין הגזים עד גיל 5 חודשים, ובהכי קשה שיש, הדבר היחיד שעזר זה הערק על הבטן - והכל מה שאומרים נכון, אבל עם ילד שצורח מכאבים 5 חודשים, כבר מנסים הכל - ולעומת זאת, גיסתה של אותה חברה הקשיבה לעצת אחות טפ"ח להאכיל בכוח (!!!) תינוקת בת חודש, כי היא היתה קטנה מדי לדעת אותה אחות (והאמא קצת חסרה שיקול דעת עצמאי) והילדה הגיעה לב"ח עקב הקאות חוזרות ונשנות כי האביסו אותה בכוח - בקיצר, למי להקשיב?? בעיקר לעצמך, לדעתי (טוב, אולי גם לנו)

 

[פוּ]

אני כל פעם טוענת שהכי כיף שילד

מתפתח לאט ולא ממהר מידי, לאן יש למהר

ככה יש יותר זמן להנות מכל שלב ושלב. בכל נראה לי מטיש לרוץ אחריהם אחר כך

(שישאר בעגלה

)

 

[דודולי]

../images/Emo3.gifקשה להתאפק

את הרצון שתתפתח מהר, אני דווקא מבינה. לא כדי שתהיה "הכי מוצלחת", זה ממש לא העניין בשבילי. פשוט קשה לי להתאפק ולחכות. כל דבר חדש שהיא עושה כל-כך מתוק ומרגש ואני כל-כך מחכה כבר לשלבים הבאים. ואני כן שואלת "מתי הילד שלך התחיל ל..." וקוראת בספרות, כדי לקבל איזשהו מושג מתי זה צפוי לנו. מתה כבר לראות אותה נהנית להתגלגל ומדמיינת אותה מתרוצצת בהליכת-הברווז האלוהית שלהם, שלא לדבר על לדבר... נכון, את צודקת, הכי כיף זה כשהכל קורה לאט ואפשר להתענג על כל דבר. אבל גם קשה לי לחכות... אני משתדלת, באמת משתדלת לחכות יפה יפה ובשקט, מבטיחה!!! זה כמו עם ההריון- כל כך חיכיתי לראות אותה בחוץ, אבל גם ידעתי שאתגעגע אליה בפנים ובאמת, בכל פעם שאני רואה אישה בהריון אני מלטפת לעצמי ואת הבטן ומחכה לתנועות...

 

[פוּ]

../images/Emo13.gif לא רציתי שההיריון יסתיים../images/Emo163.gif

התחלתי להנות בערך מחודש שביעי, אחרי כל הבדיקות והדאגות... היה כל כך כיף וזה כל כך קצר שרציתי שיחכה לו שם בשקט

ממש התבאסתי כשאמרו לי זרוז וזה היה בשבוע 42

אני מבינה את הרצון לראות אותו מתקדם, הגוזל שלי ממש רץ מבחינת התפתחות

אבל אני כל פעם אומרת הוא כבר בן 5 חודשים ואני כל כך נהנת מצידי שישאר ככה

כל כך מהר הם גדלים ואלו השלבים הכי כיפים

הסיבה היחידה שאני מרשה לו להתפתח מהר היא שיש לו אחיין שגדול ממנו ב - 7 חודשים

אני כל פעם צוחקת שהוא ממהר כדי שהשני לא יאבד בו עיניין

אם כי האחיין שלי רק רואה אותו סתם שוכב ומחייך מאוזן לאוזן