משהו מטריד

gila02

New member
משהו מטריד

באחת ההודעות(לפני כמה ימים), קראתי משהו שמאד הטריד אותי- שילד נוהג באלימות בסביבה בה הוא מרגיש לא בטוח- לא דייקתי בניסוח אבל הכיוון היה כזה. זה מאד הטריד אותי מאחר ובני סובל יותר מהתפרצויות זעם ופחות מטיקים(יש לו בעיקר טיקים קוליים) והם מתרחשים רק בבית, בחברת בני משפחתו בלבד ולרופא ולנו תמיד היה ברור שהוא מרשה לעצמו להתפרק במקום היחיד שבסופו של טיק או יום(מה שיבוא קודם)יכיל, יחבק וימשיך לאהוב אותו בניגוד לחרדותיו מהעולם שבחוץ. זה פשוט עשה לי לא טוב כמה ימים, המחשבה ששוב האמהות שלי מוטלת בספק ומונחת לניתוח פומבי. מזל שהבטחון העצמי שלי במקום טוב אחרי עבודה סיזיפית אבל עובדה שאני עדיין מגיבה לטריגרים מסוג כזה. לפני שבוע ערכנו את מה שבתמימות חשבנו לשיחת סיכום עם מנהלת ביה"ס עקב המעבר שלו עוד השנה לבי"הס הדמוקרטי ושם הסתבר בעיקר לי שבעיניה רוב הבעיה היא בחוסר הסמכותיות שלי ובהבנת יתר של הילד וכ"ו...אני אדם נעים סבר חייכני וחיובי אבל רק כששמעתי את השקט בחדר המזכירות הסמוך הבנתי שאני נכנסת באמאמא שלה ובצעקות. לראות את בעלי מתרווח על הכסא בהנאה זה כבר תיאור לפרק הבא. אחרי הבושה הראשונית דווקא הרגשתי די טוב עם עצמי. ולמרות שאני עדיין חושבת שבמקום הזה לא היה מקום לשתף את כולם בטוראט לדמוקרטי כבר נכנסנו עם הטוראט יד ביד. אני צריכה להתחיל להתאמן במסרים קצרים יותר... תודה על ה...כל
 

הלנה

New member
הי גילה

אני דוקא תמיד שמעתי את ההפך, אצל כל הפסיכולוגים וכל הספרים שקראתי וגם בדיונים שונים... שהילד מגיב באלימות ובתקופנות דוקא במקום שבו הוא מרגיש נוח. אצלנו למשל זה מאד בולט... הבן שלי מתנהג למופת בכל מקום, בבי"ס, בבתים של חברים, בארועים משפחתיים... בכל מקום מתרשמים ממנו ומתפעלים ואומרים שיש לנו ילד מקסים (וזה כמובן נכון).. ואף אחד לא מאמין שהוא יכול להתנהג אחרת... אבל... רק אצלנו בבית ואצל הורי (שאליהם הוא מאד קרוב) הוא מרשה לעצמו להתפרץ מדי פעם (אם כי עכשיו הרבה פחות). וחוץ מזה... אז מה אם המנהלת אמרה מה שאמרה... מי היא שתגיד לך איזה מין אמא את? איזה הכשרה יש לה בדיוק ואיזה אבחון היא עשתה לך כדי לקבוע קביעה חוצפנית שכזאת? את יודעת מי את ומה את ואל תתני לאחרים להחליט זאת עבורך.
 

gila02

New member
מה שבטוח

שכשיראו אותי בביה"ס(הבן הצעיר עוד לומד שם)יתפסו מרחק בטחון...
 

ש ל י ק

New member
היי גילה

גם אני רואה ויודעת שילד מוציא את פורקנו במקום שהוא מרגיש הכי בטוח בו... מבינה את כעסך על המנהלת... בתחילת דרכנו שלא ידענו עדיין מה יש לילד הייתי מתקשרת ביום יום לבית הספר ו"משגעת" אותם על כל שוני או התנהגות חריגה של ילדי. בתחילה הם היו חסרי סבלנות ואמרו לי להרגע שאני בלחץ ומגוננת עליו וכו'.... וזה נכון! אנחנו הורים וזה תפקידנו. היום המצב שונה לחלוטין המנהלת מפרגנת הצוות החינוכי דואג להכיל את ילדי. המנהלת אף אמרה לי לפני כמה זמן שזה מצויין שאני עם היד על הדופק ודואגת גם לתקן את דרכם. שהם גם בני אדם וגם הם טועים ויכולים גם לטעות בעתיד. זה רק מראה על גדולתה של אותה אישה שאני מאוד מעריכה. ולגבי אמירות שנאמרות לך תלמדי לא להתייחס אלה להסתכל קדימה ולראות את המטרה הכי חשובה שילדך יהיה מאושר.
 

השגיא

New member
האמת היא שזה מתחלק לשניים

יש ילדים שאכן מוצאים את פורקנם דווקא במקום האוהב והמכיל, ויש ילדים שדווקא המקום שבו הם מרגישים פחות בטוחים מוציא מהם את כל האגרסיות. בכל מקרה אני תמיד בעד להעמיד מורים ומנהלות במקום. זה לא תפקידם לשפוט את ההורות שלך.
 

בנבר

New member
גילה שלום

ראשית שיהיה לכם בהצלחה בדרכיכם ה"דמוקרטית" החדשה,כפי שכבר אמרתי לך בעבר, לנו היה נפלא בבית ספר הדמוקרטי שבנינו למד בו.שם לא שמענו לרגע שלילד בעיות למידה וכו' כל אחד בהתאם לרצונו ויכולתו עם דגש חזק מאד על הקישורים החברתיים. שנית חוות הדעת שקיבלת על ההורות שלך.התחושה מאד מוכרת לי, אך אנו הדפנו אותה תמיד.היות ולילדינו בעיות התנהגותיות לחברה הרבה יותר קל לקבלם כלא מחונכים ולא בעלי בעיית בריאות מסוימת .סכרת,שפעת ,יד שבורה אפשר לראות ולקבל אך בעיות התנהגות שנובעות מבעיה נירולוגית לא כולם מוכנים לקבל וכנראה כזאת היא אותה מנהלת. תמיד בדיווחים על התנהגות בנינו היינו חשים בפטיש קטן המכה לנו בראש וגורם לנו ללכת שפופים ומתנצלים משהו.אך בשלב מסוים החלטנו להרים את הראש ולא להרכין אותו יותר,ידענו שכמוך אנו עושים הכל למען ילדינו ואף אחד לא יבקר אותנו לשלילה ,אלא יעריך את מאמצינו והשגינו .הלוחמנות מאד לא באופיינו אך המטרה קידשה את האמצעים ותמיד היינו שם ועבורם. אז בהצלחה ושאף אחד, אף פעם לא יצליח לכופף לך את הראש כי הוא בפירוש לא יודע עם מה את מתמודדת ונראה לי גם מצליחה. צביה
 
למעלה