Hell is beige
New member
משהו מוזר
כשאני כותב שיר, קורה לפעמים שהעט כותבת בשבילי, ואני מגלה את המשמעות שלו רק אחרי מספר חודשים. קרה לי פעם שכתבתי שיר אחד, שנגע להתאבדות ולרצון למות. חודשיים אחרי זה נפגשתי עם מישהי עם נטיות התאבדות קשות, והיא פשוט אמרה שזה בדיוק איך שהיא מרגישה. והיה סיפור שלם מחיי הפרטיים וכמוסים (אם אתם מבינים את הרמז) סביב זה. כל מיני מקרים כאלה. בכל מקרה, כתבתי שיר חדש ואני רוצה שתנסו לעזור לי למצוא לו איזה משמעות למה לא בפורום ספרות ושירה, אתם שואלים? ובכן, אני מחפש ניתוח פילוסופיה, סימבוליסטיקה ומעבר לה. לא מטאפורות וכאלו. בכל מקרה, השיר עצמו: Looking in the eyes of the desert staring at the steaming flare of sand staring at the face of the wonderer quietly hoping for his mend this mission left me in a crucifiction of undercurrent bleeding and remorse of what may seem more thick, but is more shallow of what has caused me slamming all the doors flails and blades my hit my flash but they won´t make me brand and fresh and they won´t cure, and they won´t heal because metal doesn´t care or feel not oven of the smallast heart that maybe see in killing art would not feel the coldness ill there is no thou of heart of steel looking at the sickness of tommorow looking at the saviour, knowen as doubt looking at the minds who fly like spearows exemaining mine, I shout where has gone the lightness of the arrow? where has gone the sweetness in this bitterness of wine who is this cursed lord we think is flawless? because in my kingdom satan is divine כן אני יודע, הבית האחרון (לפחות ההתחלה שלו) נורא קיטשית והיומרנות שבשימוש במילים so cold גבוהות עולה בקנה אחד עם כל שיר בלאק סטנדרטי. אבל, אני חושב שאולי גם פה התת מודע שלי, או משהו מעבר (הדבר היחיד שאני מאמין בו באמונה שלמה הוא שהכל אפשרי), מנסה לרמוז לי משהו. איך אני יודע (אני אפסיק לנג´ס אחרי השורה הזאת)? כי זה אחד מהמקרים שהעט כותב בשבילי. טוב מספיק לזבל לכם אם בא לכם לענות לי "פנים אל פנים" (בערך), האייסיקיו שלי הוא 6167836
כשאני כותב שיר, קורה לפעמים שהעט כותבת בשבילי, ואני מגלה את המשמעות שלו רק אחרי מספר חודשים. קרה לי פעם שכתבתי שיר אחד, שנגע להתאבדות ולרצון למות. חודשיים אחרי זה נפגשתי עם מישהי עם נטיות התאבדות קשות, והיא פשוט אמרה שזה בדיוק איך שהיא מרגישה. והיה סיפור שלם מחיי הפרטיים וכמוסים (אם אתם מבינים את הרמז) סביב זה. כל מיני מקרים כאלה. בכל מקרה, כתבתי שיר חדש ואני רוצה שתנסו לעזור לי למצוא לו איזה משמעות למה לא בפורום ספרות ושירה, אתם שואלים? ובכן, אני מחפש ניתוח פילוסופיה, סימבוליסטיקה ומעבר לה. לא מטאפורות וכאלו. בכל מקרה, השיר עצמו: Looking in the eyes of the desert staring at the steaming flare of sand staring at the face of the wonderer quietly hoping for his mend this mission left me in a crucifiction of undercurrent bleeding and remorse of what may seem more thick, but is more shallow of what has caused me slamming all the doors flails and blades my hit my flash but they won´t make me brand and fresh and they won´t cure, and they won´t heal because metal doesn´t care or feel not oven of the smallast heart that maybe see in killing art would not feel the coldness ill there is no thou of heart of steel looking at the sickness of tommorow looking at the saviour, knowen as doubt looking at the minds who fly like spearows exemaining mine, I shout where has gone the lightness of the arrow? where has gone the sweetness in this bitterness of wine who is this cursed lord we think is flawless? because in my kingdom satan is divine כן אני יודע, הבית האחרון (לפחות ההתחלה שלו) נורא קיטשית והיומרנות שבשימוש במילים so cold גבוהות עולה בקנה אחד עם כל שיר בלאק סטנדרטי. אבל, אני חושב שאולי גם פה התת מודע שלי, או משהו מעבר (הדבר היחיד שאני מאמין בו באמונה שלמה הוא שהכל אפשרי), מנסה לרמוז לי משהו. איך אני יודע (אני אפסיק לנג´ס אחרי השורה הזאת)? כי זה אחד מהמקרים שהעט כותב בשבילי. טוב מספיק לזבל לכם אם בא לכם לענות לי "פנים אל פנים" (בערך), האייסיקיו שלי הוא 6167836