משהו מהלב.

[חסרת שם היחידה]

משהו מהלב.

אז עברו להם בדיוק 5 חודשים. חוקי הטבע-בשלהם-רוחות,גשמים,סופות,ובלי שום קשר במקום אחר בעולם-שמש,המון...חום. ורק אתה חסר.חסר מאוד. בימים הקרים האלו,הרבה יותר קר לי בלב. אז נסעתי וראיתי עולם וטיילתי,ובהמון רגעים הייתי עם עצמי ועם אשיותך-הדמות הלא ממשית. ואני כאן בחזרה,שואלת את אותן השאלות-ואין לי תשובה-האם תהיה אי פעם? מרוב מחשבות עליך ועל מה שעברנו ביחד אני לא יודעת כמה ההווה באמת ממשי. יושבת לי ומחפשת עבודה-מאז שחזרתי.ואתה הרי מכיר אותי-יודעת למכור את עצמי מצויין. וכלום לא הולך-אני מזמן לא אני. מגיעה לראיונות טיפ טופ-כמו תמיד,ולא בא לי ,פשוט לא מתחשק. וגם להיות בבית זה לא פתרון-השיחות אתך כל כך חסרות,החום הזה שבמקומו כל כך קר לי. אני ממש מרגישה שאני מסבירה את עצמי לכל העולם!!! מה קרה לזאת שלא דופקת חשבון? אתה זוכר מה קורה השבוע? בטוח שלא תשכח! כן גדלתי בשנה,התבגרתי במליון שנים-אולי אפילו יותר! ואין לי חשק לחגוג-אל תכעס,פשוט רע לי,הרבה יותר מתמיד. בשנה שעברה כש"חגגנו" יחד בבית החולים הרגשתי כבר יותר טוב. עם כל הרע שבזה,וזה היה רע,מה לא הייתי נותנת לטובת יום הולדת נוסף איתך! אני כל כך מתגעגעת-אתה לא מתאר לעצמך כמה! מסתכלת על הברכה שכתבת לי ממיטת חולייך בשנה שעברה,ולא מפסיקה לבכות. עוד חתמת: "אבא גנוב",מי היה מאמין שהגורל יגנוב אותך ממני? ועוד בכזאת אכזריות! אז אין לי שום סדר בחיים,יותר נכון זה פשוט בלגאן אחד גדול! כמה הייתי רוצה לחזור להיות עצמי,ושאתה תהייה איתי-ולא רק בראש! אוהבת אותך,מתגעגעת הכי...שרק אפשר,אני-הבת שלך.

 

[מעין יודא]

את יודעת

מזכיר לי שיר שתבתי אף פעם אל פירסמתי אם אני לא טועה זה היה בתקופה גם של אחרי 5 חודשים עכשיו אני יוצאת מהבית ז בלי נדר כשאחזור אשלח את השיר.

 

[מעין יודא]

הבטחתי? והנה אני מקיימת

אני מודעת שהשיר בוסרי אבל עדיין נטשתי את השיר לטובת שירים חדשים שיוצאים לי יותר מוצלחים. שם השיר: אני והזמן עברה חצי שנה, ואצל אנשים זה עונה ועוד עונה, חורף וגם אביב, האובדן תמיד אותי מאד מעציב, זה עושה לי חור בלב, וזה ממש כואב, חושבת עליה בכל שנייה ודקה, וכמה לפני המחלה היא הייתה דקיקה, איך היא סבלה כל כך, והיא לא אמרה מילה על כך, יש בי געגוע, שעושה את גופי פצוע וקרוע, קרוע לחתיכות קטנות, אלא מה יכול להיות, מקווה שתבינו את רגשותיי, כמה געגוע יש בי עד בלי די, מקווה שלא תבינו אותי, בגלל משהו שקרה לכם אמיתי, משהו כה כואב, שמתרחש בתוך הלב. ‏ מעין יהודה © יום שלישי י' ניסן התשס"ה ‏19/04/2005

 

[אביב פרסקי 1]

השיר יפה

לא הבנתי את המשפט "מקווה שלא תבינו אותי,בגלל משהו שקרה לכם אמיתי,"..

 

[מעין יודא]

תודה

הכוונה שלא תבינו את כאבי בגלל אובדן זהה. הבנת? כתבתי את זה מזמן הייתי בת 17 בערך. חצי שנה אחרי כמו שכתוב.

 

[A GIFT OF LOVE]

....~../images/Emo41.gif~

והזמן עובר... יום הולדת נוסף, עוד שנה בחייך, אבל הפעם, בלי אבא.... "הזמן הוא לא מרפה, הוא רק מביא הקלה".... ואת מרגישה את הריקנות הזאת,את החסר... יש רגעים בחיים שלנו בהם החסר מתעצם, בהם אנחנו מודעים לחסר בכל עוצמתו, רגעים בהם החסר מכה בנו, רגעים בהם החסר נוקש בדלת של הלב, מזעזע את הדפנות,

רגעים בהם אנו מרגישים כמה אנחנו רוצים אותם לידנו.... אבל את יודעת מה אהבתי בך? שאתה מרגישה אותו איתך בדרך הכי עמוקה ופנימית שאפשר להרגיש. שאת מרגישה אותו איתך בדרך שאחר מלבדך לא יכול להרגיש. שאת לומדת לראות אותו, לשמוע אותו, לדבר איתו בפנים, בלב.

אני בטוחה שהרגשת אותו איתך ביום הזה. אולי אפילו שמעת אותו מאחל לך מזל טוב. אז רק נותר לי לאחל לך קצת באיחור יומולדת שמח

ומאחלת לך גם, שתמיד תרגישי אותו איתך. אני חושבת שזה האיחול הכי טוב שיכול להיות

תודה ששיתפת אותנו

 

[חסרת שם היחידה]

תודה על התגובות. אז ככה:

מעיין,זה מדהים עד כמה אני מבינה את מה שאת מתארת. אני חייבת לספר לך-ולכולם,שכשאבא נפטר המשפט הכי טפשי שיכולתי לשמוע היה כשאמרו לי "מבינים\משתתפים\איתך"-והכל בקישור כמובן לצער העמוק. וואלה, יש המון........אנשים מדהימים בעולם שמאוד קרובים אליי,ועדיין הרגשתי ואני עדיין מרגישה משהו שלעולם לא יוכלו להזדהות איתו. כשאני קוראת את מה שכתבת זה שונה-נגעת בי בדיוק בנקודות האלו של הכאב המשותף כנראה לכולנו. תודה על השיתוף. גיפט,את מדהימה!!! זה כל כך נכון-הוא איתי,באמת.ואולי בגלל זה כל כך קשה לי! אני איבדתי את הבן אדם היחיד בעולם שלא היו לי סודות ממנו, שמעולם לא התביישתי ממנו,שתמיד התייעצתי, סיפרתי, כעסתי, פירגנתי-ממש הכל בלי חשבון.היחיד שאהב אותי והעריץ אותי בלי שום תנאים. אני באמת ממש דומה לו-פיזית ונפשית,אבל זה כל כך קשה. אפילו ברמה הכי פשוטה שיכולה להיות-יש לנו תגובות דומות! חבר מאוד טוב שלו-שהוא ממש כמו דוד בשבילי,בא אלינו אתמול לשתות קפה,וסתם צחקתי איתו על הסוכרזית שהוא שותה, זרקתי משהו :" מה אתה דואג לסוכר הוא לא ישמין זה רק אתה תגדל כרס" ,זה משפט שגרתי כזה על חומרים "דיאטטיים" למיניהם. הוא צחקק ואז אמר לי:" אני מרגיש שאני שותה קפה עם אבא שלך". גם ככה בערך משלשום אני בדיכאון יום הולדת מאוד לא אופייני לי, אז זה בדיוק מה שהיה חסר לי כדי להמשיך לבכות,ועוד לספר לכולם שאני מצוננת מאוד-אלק! מותק,היום ממש התלבטתי אם לעלות לבית העלמין-אני באמת קצת חולה אז החלטתי לוותר,אפילו ראיון עבודה ביטלתי להיום.וחוץ מזה אמנם שם יש אווירה מיוחדת-רוגע כזה שמנתק מהמולת היום יום,אבל פתאום חשבתי-בשביל מה? אני הרי כל הזמן חושבת עליו גם ככה-לא בא לי דווקא עכשיו לעמוד מול השיש הקר במקום האדם הראשון שמאחל לי את כל האיחולים שבעולם כל שנה.מישהו מקסים שפגשתי בהודו -גם הוא יתום במקרה, סיפר לי שהוא נוהג לבקר את קבר אביו ביום הולדתו-תהיתי מה יקרה לי-החלטתי שאני לא יכולה לעשות את זה.לפחות הפעם זה קשה לי מידי. יקירתי, תודה על האיחולים-זה לא באיחור-מחר היום הולדת-אשכרה "שמחת זקנתי",ממש אין לי עצבים לאף אחד ולשום דבר.גם השבעתי את כל הנוגעים בדבר שאין לי שום מסיבות הפתעה למיניהן-לא השנה! מקווה שיבינו.

 

[מעין יודא]

חסרת שם,

אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת כאן: "יש המון........אנשים מדהימים בעולם שמאוד קרובים אליי,ועדיין הרגשתי ואני עדיין מרגישה משהו שלעולם לא יוכלו להזדהות איתו. " אומנם יש לי חברה קרובה שאיבדה אבא, אנחנו לא מדברות על הנושא (האובדן) הזה פעם קצת דיברנו איך אבא שלה ואיך אמא שלי. אבל לא יותר מזה אולי זה גם מה שעוזר לנו להיות קשורות ולהבין פשוט להבין אחת את השניה בלי לדבר יותר מדי. אומנם יש עוד אחת שאין לה אבא (מגיל צעיר מאוד) שאני חברה שלה אבל אצלה זה גם שקט ובכלל פעם שלחתי לה מכוונה טובה ביום האזכרה (של כמה שנים) "אני זוכרת את ואבא שלך וכו'" או משהו כזה והיא פשוט לא ענתה. לא הגיבה. האמת שדי נבהלתי כי היא לא הגיבה כלום וחשבתי שנפגעה ואפילו אחרי זמן ה ביקשתי סליחה (ולא היה לי על מה לבקש כמו שהיא אמרה) אבל אולי עכשיו אני מבינה אולי היא העדיפה לא לדבר ולא היה לה מה לומר לי יותר מדי אני אישית הייתי אומרת תודה שזכרת או משהו כזה. מה את אומרת?

 

[מעין יודא]

ושכחתי לומר

שמחה שהזדהת עם השיר כי רציתי להראות לך שזה מה שהרגשתי כשהייתי אחרי חצי שנה. שתביני שגם אני הייתי ככה.

 

[A GIFT OF LOVE]

היי,

אני מבינה את הקושי שבלעלות לקבר או לפחות מנסה להבין [כי מעולם לא חשבתי לשלות לקבר ביום הולדתי]. העיקר שתרגישי שלמה עם עצמך בעניין.

ועוד משהו: זה בסדר אם נעשה לך מחר שרשור איחולים ליומולדת? ערב נעים.

 

[eshkolit32]

לא פשוט להמשיך הלאה

כבר דיברנו בעבר על כך שהשנה הראשונה לאחר האובדן היא קשה במיוחד. כשהיית רחוקה מכאן, במזרח, היית עסוקה בהכרות עם אנשים חדשים, חווית חוויות חדשות. לצד הכאב שבאובדן לקחת את עצמך למקום אחר. עכשיו כשאת בבית, באופן טבעי הזכרונות עולים. קשה לך לחזור לשיגרה, כי אבא שלך חסר לך. לא פשוט לחגוג יום הולדת כמה חודשים אחרי שמאבדים הורה. תני לעצמך זמן לחזור לשגרה. זאת תהיה שגרה חדשה, אחרת, לא כמו פעם. מתישהו גם תהיה לך עבודה חדשה. לאט לאט אני מאמינה שתוכלי לבנות את עצמך מחדש. לגיטימי שיהיה לך קשה, לגיטימי שתחשבי על אבא שלך המון, לגיטימי שתחלמי על עוד כמה רגעים מתוקים עם אבא שלך. נסי להתאזר בסבלנות, יהיה בסדר מותק . . .

 

[אביב פרסקי 1]

../images/Emo24.gifיהיה בסדר!