venus star lace
New member
משהו מאוד חשוב!
אני יושבת לי מול המחשב, ככה בסבבה, עוד שניה נרדמת מהעייפות והשיעמום, ואני נכנסת לכאן בפעם האחרונה לשבוע הקרוב(לא בגלל שלא מצא חן בעיני אלא מפני שאין לי גישה) והסתכלתי לי בסקרים ואפילו הצבעתי. היה משהו אחד שמאוד הכניס אותי די לשוק- היחס של הנשים שמצביעות לגוף שלהן. החשיבה הדפוקה הזו ששמן זה רע ולא יפה, שבנות לא שלמות עם הגוף שלהן. אז אני יעשה רגע זה את מה שהבטחתי לעופר ואשתף אתכן עם הגישה שלי לחיים: בעברי הלא כל כך רחוק הייתי הבחורה הכי רזה בעולם. הייתי מידה 36 הציעו לי מליון ואחת עבודות דוגמנות, אלפי בנים התחילו איתי. כולם היו מרוצים מהגוף שלי חוץ ממני. לא אהבתי את זה- במילים המעטות, ובמילים הנכונות- שנאתי את זה. ועכשיו בטח שואלים- "מה, היא פסיכית?!?!?!" אז קודם כל כן, אני פסיכית, ודבר שני אני אסביר. כשאתה רזה הכל אצלך משורטט, קבוע,אין לך נקודות לדמיון, הכל נראה לעין ממש כמו שהוא. אתה ישר רואה איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. ואצל אנשים שמנים- האנשים השמנים הם הכי יפים בעולם. הם גדולים ונעימים. מה יותר כיף מלהעביר יד על כרס גדולה ומלאה? להרגיש את הדבר הגדול הזה, האין סופי והמדהים הזה מתחת ליד... כל העולם נמצא מתחת לכף יד שלך.וכשצוחקים והכרס קופצת כמו מיטת מים...?- היש מראה יותר יפה מזה...? שמן זה יפה, זה מדהים, זה סקסי... יש כל כך הרבה לדמיין יש כל כך הרבה יותר מקום, מה צריך יותר מזה? ואני אתן חשיפה קטנה על טעמי האישי. אני חושבת שאחד הישראלים הכי יפים הוא ארקדי דוכין- בתקופה היותר שמנה שלו. והוא בהחלט העולם, הוא בהחלט אין סופי ואין משהו יותר מדהים מזה. מאז התקופה הרזה שלי עברו הרבה שנים. והחלטתי שאני לא רוצה להיות תואמת לצפיות של החברה, אני רוצה להיות תואמת לצפיות של עצמי, לסטנדרטים של היופי שאני מציבה לעצמי. אז פשוט התחלתי לאכול. ואני אוכלת ואוכלת. ובכל פעם שאני רואה שאני מתקרבת למידה 42 אני שוב מתחילה לאכול. שמן זה יפה. תחשבו על זה...
אני יושבת לי מול המחשב, ככה בסבבה, עוד שניה נרדמת מהעייפות והשיעמום, ואני נכנסת לכאן בפעם האחרונה לשבוע הקרוב(לא בגלל שלא מצא חן בעיני אלא מפני שאין לי גישה) והסתכלתי לי בסקרים ואפילו הצבעתי. היה משהו אחד שמאוד הכניס אותי די לשוק- היחס של הנשים שמצביעות לגוף שלהן. החשיבה הדפוקה הזו ששמן זה רע ולא יפה, שבנות לא שלמות עם הגוף שלהן. אז אני יעשה רגע זה את מה שהבטחתי לעופר ואשתף אתכן עם הגישה שלי לחיים: בעברי הלא כל כך רחוק הייתי הבחורה הכי רזה בעולם. הייתי מידה 36 הציעו לי מליון ואחת עבודות דוגמנות, אלפי בנים התחילו איתי. כולם היו מרוצים מהגוף שלי חוץ ממני. לא אהבתי את זה- במילים המעטות, ובמילים הנכונות- שנאתי את זה. ועכשיו בטח שואלים- "מה, היא פסיכית?!?!?!" אז קודם כל כן, אני פסיכית, ודבר שני אני אסביר. כשאתה רזה הכל אצלך משורטט, קבוע,אין לך נקודות לדמיון, הכל נראה לעין ממש כמו שהוא. אתה ישר רואה איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. ואצל אנשים שמנים- האנשים השמנים הם הכי יפים בעולם. הם גדולים ונעימים. מה יותר כיף מלהעביר יד על כרס גדולה ומלאה? להרגיש את הדבר הגדול הזה, האין סופי והמדהים הזה מתחת ליד... כל העולם נמצא מתחת לכף יד שלך.וכשצוחקים והכרס קופצת כמו מיטת מים...?- היש מראה יותר יפה מזה...? שמן זה יפה, זה מדהים, זה סקסי... יש כל כך הרבה לדמיין יש כל כך הרבה יותר מקום, מה צריך יותר מזה? ואני אתן חשיפה קטנה על טעמי האישי. אני חושבת שאחד הישראלים הכי יפים הוא ארקדי דוכין- בתקופה היותר שמנה שלו. והוא בהחלט העולם, הוא בהחלט אין סופי ואין משהו יותר מדהים מזה. מאז התקופה הרזה שלי עברו הרבה שנים. והחלטתי שאני לא רוצה להיות תואמת לצפיות של החברה, אני רוצה להיות תואמת לצפיות של עצמי, לסטנדרטים של היופי שאני מציבה לעצמי. אז פשוט התחלתי לאכול. ואני אוכלת ואוכלת. ובכל פעם שאני רואה שאני מתקרבת למידה 42 אני שוב מתחילה לאכול. שמן זה יפה. תחשבו על זה...