משהו יודע
- פותח הנושא לוו
- פורסם בתאריך
A n g e l D u s t
New member
?
A n g e l D u s t
New member
הם בכלל היו אמורים להגיע
מקובה לארה"ב, אבל לא קיבלו אישור וארה"ב לא עזרו להם להכנס.
מקובה לארה"ב, אבל לא קיבלו אישור וארה"ב לא עזרו להם להכנס.
A n g e l D u s t
New member
קראו והשכילו
A n g e l D u s t
New member
בבקשה
לשם שינוי עבודה שבאמת השקעתי בה
לשם שינוי עבודה שבאמת השקעתי בה
הנה מאמרי הארוך ! תהנו!
שלום הנה נושא חדש תגובת הנשיא של ארה"ב פרנקלין דלנו רוזוולט ל´שואה מאמצי הצלה פרנקלין דלנו רוזוולט נשיאה השלושים ושניים של ארה"ב. נשיאותו,שארכה,בלא תקדים ארבע כהונות (1933- 1945 ) חופפת את ימי המשבר הכלכלי העולמי ואת מאורעות מלחמת העולם השניה וחורבנה של יהדות אירופה. רוזוולט, יותר משאר מנהיגי העולם בזמנו, יכול היה לנסות ולהציל את יהודי אירופה, אך היסטוריונים רבים טוענים כי לא עשה כול שאפשר היה לעשות . יהודי ארה"ב חשו אכזבה עמוקה נוכח כישלון זה, שכן מעולם לא תמכו בנשיא בהתלהבות כה רבה, מעברם של היהודים למפלגה הדמוקרטית, שהחל ב-1924 , קירבם ל´רוזוולט, שהקריירה הפוליטית שלו היתה מרוכזת בסניף הניו יורקי של המפלגה הדמוקרטית, בבחירות לנשיאות ב-1932 וב-1936 העניקו היהודים ל´רוזוולט אחוז גבוה מאוד מקולותיהם, בבחירות 1940 הגיע שיעור המצביעים לו בקרב היהודים ל´תשעים אחוז תוכנית ה´ניו-דיל תאמה את נטיותיהם הסוציאל-דמוקרטיות של מרבית הבוחרים היהודים ומסבירה את נאמנותם הגדולה ל´רוזוולט, בתקופת השואה לא יכלו מנהיגים יהודים לאיים על רוזוולט באובדן הקול יהודי, ונאלצו לסמוך על התגמולים הבטוחים פחות לנאמנים הפוליטיים. בתחומי מדיניות הפנים חפפה השקפת העולם והאינטרסים של רוב היהודים את עמדותיו של רוזוולט, לא כן בנושאים יהודיים ייחודיים, שעניינם מדיניות הצלה פעילה יותר, רוזוולט הורה ,אומנם, לקונסולים של ארה"ב שהיו הפוסקים האחרונים בענייני אשרות כניסה, לגלות "דאגה מיוחדת " לפליטים היהודים, החזיר במחווה של הבעת תיעוב, את שגרירו מגרמניה בעקבות "ליל הבדלח " ,והתיר לאנשים שנכנסו ל´ארה"ב באשרות תיירים להאריך את שהותם, ואולם, בדרך כלל לא נמנע מיישום אותו סעיף בחוק ההגירה המכוון נגד אותם "העלולים ליפול למעמסה על הציבור " הנחיה זו, מימי קודמו הנשיא הובר, יושמה בשנות המשבר הכלכלי בקפדנות רבה ביותר, עד כדי יצירת מאזן הגירה שלילי, רק בשנת 1939 מולאו מכסות ההגירה במלואן, יתר על כן, מדיניות ה´שב ואל תעשה יצרה מומנטום של חוסר פעילות, והוא נמשך גם בשנות ההשמדה, וכול ההצעות שהועלו נדחו, ההצעות ההן כללו משלוח חבילות מזון, הפצצות גמול, מתן מעמד של שבויי מלחמה לאסירי מחנות הריכוז, והסעת פליטים בספינות אמריקניות, החוזרות הביתה ריקות, כאמור, כול ההצעות ההן נדחו, מקור הסירוב היה בזרועות שונות של הממשל, בעיקר במשרד החוץ ובמשרד המלחמה, אך גם גופים קטנים יותר ,דוגמת המשרד למידע מלחמתי ,לא גילו יחס טוב יותר . לאחר ה-אנשלוס של אוסטריה ב-1938 עשה רוזוולט נסיון כן-למחצה למצוא פתרון יסודי לבעיית הפלטים ההולכת ומתעצמת, 32 מדינות הוזמנו ל-ועידת אוין, ואולם , התומכים בהצלת היהודים ראו בדאבון לב כיצד סירבו המשתתפים בוועידה ליטול עליהם אחריות כלשהי לבעיה, משלחת ארה"ב , בראשות מירון טילור, הצהירה כי חוקי ההגירה המגבילים שלה עצמה אינם ניתנים לשינו, וכי אין להבחין בין מהגרים רגילים ובין פליטים הזקוקים באופן דחוף למקלט, רוזוולט ,שכינס את הוועידה לענייני פלטים, לא נתן אפוא דוגמה למדינות אחרות. שני הגופים שנוצרו בעקבות ועידת אוין ה-ועדה הבין-ממשלתית לעניני פליטים שנועדה לתאם מאמצים בין לאומים , וה-ועדה המיעצת של הנשיא לעניני פליטים מדיניים (p a c ) שנועדה לתאם מאמצי הצלה מבית, נעדרו כול השפעה ממשית, והיו אך ורק עדויות ל´מדיניות המחוות של הממשל, המדיניות ההיא ביקשה ליטול את העוקץ מטענותיהם של הדורשים להציל את יהודי אירופה יותר משביקשה להציל את קורבנות השואה. ממשל רוזוולט תמך במדיניות של יישוב היהודים בקנה מידה גדול באזורי עולם אחרים, הוא נתן פרסום רב לתוכנית ליישב אלפי יהודים ברפוליקה הדומיניקנית, הממשל גם תמך במאמצי הבריטית, ליישב יהודים בגויאנה הבריטית, שבעבר כבר נערכו בה כמה נסיונות כושלים בתחום זה, זרועות הממשל השונות בדקו מאות מקומות אחרים, רובם בלתי ניתנים להשגה או בלתי מתאימים להתיישבות, כול התוכניות, פרט לתוכנית ברפובליקה הדומיניקנית, נסתיימו בלא כלום. בראשית 1943 , משהגיע הלחץ הציבורי בעקבות ה"פתרון הסופי" לשיאו, כינס רוזוולט ועידה שנייה לענייני פליטים בשיתוף עם בריטניה, "ועידת ברמודה" שנערכה במקום שהגישה אליו היתה אז קשה, נערכה באפריל 1943 ,והשאירה טעם מר במיוחד אצל הפועלים להצלה, היא לא הניבה כול תוצאות מעשיות, והיו שהגדירו כ´לעג לרש . רק בינואר 1944 אישר רוזוולט כמה חריגות מסדר הקדימות של ימי המלחמה, במגמה לעשות מחווה צנועה להצלת היהודים, ה-ועד לעניני פליטים(wrb) הוקם בעקבות פנייה מיוחדת של שר האוצר בממשל הנרי מורגנטאו ,שהגיש לנשיא עדויות באשר למאמצי החבלה השיטתיים של משרד החוץ בנסיונות ההצלה, הוועד עשה מאמצים להצלת יהודי הונגריה, הקיבוץ היהודי הגדול האחרון שנותר ב´אירופה, המאמצים היו תכופות הססניים, אך מידי פעם הצטיינו בתעוזה ובדמיון, מכל מקום הם נעשו מאוחר מידי ולא היתה להם השפעה של ממש, באפריל מצא הנשיא דרך לעקוף את חוקי ההגירה הבלתי ניתנים, כביכול, לשינוי, יותר מ-900 פליטים, רובם יהודים, נתקבלו ב´ארה"ב ואוכסנו בפורט אונטריו אשר ב-אוסויגו שבמדינת ניו יורק , אלא שניצחון זה, שהיה סמלי יותר מאשר ממשי, רק הראה מה אפשר היה לעשות לו היה רצון אמיתי להציל נפשות . הימנעותו של רוזוולט מפעולה נבעה בלי ספק מסיבות רבות, ואולם, מאחורי כולן עמדה סיבה יסודית אחת הוא לא הצליח להבין את מהותה של השואה ואת משמעותה לגבי התקופה שבה פעל, המלחמה דרשה את מלוא שימת-ליבו של הנשיא, שבריאותו היתה רופפת, וחורבנה של יהדות אירופה לא היה בעיניו אלא נתון עובדתי בלתי נעים, שאך בקושי הכיר בקיומו. מחכה לתגובות
שלום הנה נושא חדש תגובת הנשיא של ארה"ב פרנקלין דלנו רוזוולט ל´שואה מאמצי הצלה פרנקלין דלנו רוזוולט נשיאה השלושים ושניים של ארה"ב. נשיאותו,שארכה,בלא תקדים ארבע כהונות (1933- 1945 ) חופפת את ימי המשבר הכלכלי העולמי ואת מאורעות מלחמת העולם השניה וחורבנה של יהדות אירופה. רוזוולט, יותר משאר מנהיגי העולם בזמנו, יכול היה לנסות ולהציל את יהודי אירופה, אך היסטוריונים רבים טוענים כי לא עשה כול שאפשר היה לעשות . יהודי ארה"ב חשו אכזבה עמוקה נוכח כישלון זה, שכן מעולם לא תמכו בנשיא בהתלהבות כה רבה, מעברם של היהודים למפלגה הדמוקרטית, שהחל ב-1924 , קירבם ל´רוזוולט, שהקריירה הפוליטית שלו היתה מרוכזת בסניף הניו יורקי של המפלגה הדמוקרטית, בבחירות לנשיאות ב-1932 וב-1936 העניקו היהודים ל´רוזוולט אחוז גבוה מאוד מקולותיהם, בבחירות 1940 הגיע שיעור המצביעים לו בקרב היהודים ל´תשעים אחוז תוכנית ה´ניו-דיל תאמה את נטיותיהם הסוציאל-דמוקרטיות של מרבית הבוחרים היהודים ומסבירה את נאמנותם הגדולה ל´רוזוולט, בתקופת השואה לא יכלו מנהיגים יהודים לאיים על רוזוולט באובדן הקול יהודי, ונאלצו לסמוך על התגמולים הבטוחים פחות לנאמנים הפוליטיים. בתחומי מדיניות הפנים חפפה השקפת העולם והאינטרסים של רוב היהודים את עמדותיו של רוזוולט, לא כן בנושאים יהודיים ייחודיים, שעניינם מדיניות הצלה פעילה יותר, רוזוולט הורה ,אומנם, לקונסולים של ארה"ב שהיו הפוסקים האחרונים בענייני אשרות כניסה, לגלות "דאגה מיוחדת " לפליטים היהודים, החזיר במחווה של הבעת תיעוב, את שגרירו מגרמניה בעקבות "ליל הבדלח " ,והתיר לאנשים שנכנסו ל´ארה"ב באשרות תיירים להאריך את שהותם, ואולם, בדרך כלל לא נמנע מיישום אותו סעיף בחוק ההגירה המכוון נגד אותם "העלולים ליפול למעמסה על הציבור " הנחיה זו, מימי קודמו הנשיא הובר, יושמה בשנות המשבר הכלכלי בקפדנות רבה ביותר, עד כדי יצירת מאזן הגירה שלילי, רק בשנת 1939 מולאו מכסות ההגירה במלואן, יתר על כן, מדיניות ה´שב ואל תעשה יצרה מומנטום של חוסר פעילות, והוא נמשך גם בשנות ההשמדה, וכול ההצעות שהועלו נדחו, ההצעות ההן כללו משלוח חבילות מזון, הפצצות גמול, מתן מעמד של שבויי מלחמה לאסירי מחנות הריכוז, והסעת פליטים בספינות אמריקניות, החוזרות הביתה ריקות, כאמור, כול ההצעות ההן נדחו, מקור הסירוב היה בזרועות שונות של הממשל, בעיקר במשרד החוץ ובמשרד המלחמה, אך גם גופים קטנים יותר ,דוגמת המשרד למידע מלחמתי ,לא גילו יחס טוב יותר . לאחר ה-אנשלוס של אוסטריה ב-1938 עשה רוזוולט נסיון כן-למחצה למצוא פתרון יסודי לבעיית הפלטים ההולכת ומתעצמת, 32 מדינות הוזמנו ל-ועידת אוין, ואולם , התומכים בהצלת היהודים ראו בדאבון לב כיצד סירבו המשתתפים בוועידה ליטול עליהם אחריות כלשהי לבעיה, משלחת ארה"ב , בראשות מירון טילור, הצהירה כי חוקי ההגירה המגבילים שלה עצמה אינם ניתנים לשינו, וכי אין להבחין בין מהגרים רגילים ובין פליטים הזקוקים באופן דחוף למקלט, רוזוולט ,שכינס את הוועידה לענייני פלטים, לא נתן אפוא דוגמה למדינות אחרות. שני הגופים שנוצרו בעקבות ועידת אוין ה-ועדה הבין-ממשלתית לעניני פליטים שנועדה לתאם מאמצים בין לאומים , וה-ועדה המיעצת של הנשיא לעניני פליטים מדיניים (p a c ) שנועדה לתאם מאמצי הצלה מבית, נעדרו כול השפעה ממשית, והיו אך ורק עדויות ל´מדיניות המחוות של הממשל, המדיניות ההיא ביקשה ליטול את העוקץ מטענותיהם של הדורשים להציל את יהודי אירופה יותר משביקשה להציל את קורבנות השואה. ממשל רוזוולט תמך במדיניות של יישוב היהודים בקנה מידה גדול באזורי עולם אחרים, הוא נתן פרסום רב לתוכנית ליישב אלפי יהודים ברפוליקה הדומיניקנית, הממשל גם תמך במאמצי הבריטית, ליישב יהודים בגויאנה הבריטית, שבעבר כבר נערכו בה כמה נסיונות כושלים בתחום זה, זרועות הממשל השונות בדקו מאות מקומות אחרים, רובם בלתי ניתנים להשגה או בלתי מתאימים להתיישבות, כול התוכניות, פרט לתוכנית ברפובליקה הדומיניקנית, נסתיימו בלא כלום. בראשית 1943 , משהגיע הלחץ הציבורי בעקבות ה"פתרון הסופי" לשיאו, כינס רוזוולט ועידה שנייה לענייני פליטים בשיתוף עם בריטניה, "ועידת ברמודה" שנערכה במקום שהגישה אליו היתה אז קשה, נערכה באפריל 1943 ,והשאירה טעם מר במיוחד אצל הפועלים להצלה, היא לא הניבה כול תוצאות מעשיות, והיו שהגדירו כ´לעג לרש . רק בינואר 1944 אישר רוזוולט כמה חריגות מסדר הקדימות של ימי המלחמה, במגמה לעשות מחווה צנועה להצלת היהודים, ה-ועד לעניני פליטים(wrb) הוקם בעקבות פנייה מיוחדת של שר האוצר בממשל הנרי מורגנטאו ,שהגיש לנשיא עדויות באשר למאמצי החבלה השיטתיים של משרד החוץ בנסיונות ההצלה, הוועד עשה מאמצים להצלת יהודי הונגריה, הקיבוץ היהודי הגדול האחרון שנותר ב´אירופה, המאמצים היו תכופות הססניים, אך מידי פעם הצטיינו בתעוזה ובדמיון, מכל מקום הם נעשו מאוחר מידי ולא היתה להם השפעה של ממש, באפריל מצא הנשיא דרך לעקוף את חוקי ההגירה הבלתי ניתנים, כביכול, לשינוי, יותר מ-900 פליטים, רובם יהודים, נתקבלו ב´ארה"ב ואוכסנו בפורט אונטריו אשר ב-אוסויגו שבמדינת ניו יורק , אלא שניצחון זה, שהיה סמלי יותר מאשר ממשי, רק הראה מה אפשר היה לעשות לו היה רצון אמיתי להציל נפשות . הימנעותו של רוזוולט מפעולה נבעה בלי ספק מסיבות רבות, ואולם, מאחורי כולן עמדה סיבה יסודית אחת הוא לא הצליח להבין את מהותה של השואה ואת משמעותה לגבי התקופה שבה פעל, המלחמה דרשה את מלוא שימת-ליבו של הנשיא, שבריאותו היתה רופפת, וחורבנה של יהדות אירופה לא היה בעיניו אלא נתון עובדתי בלתי נעים, שאך בקושי הכיר בקיומו. מחכה לתגובות
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.