משהו וירטואלי
איני יודעת אם זה הפורום המתאים, אבל החלטתי לכתוב את דברי כאן, מקווה שזה מתאים. אני פריקית קטנה של מוזיקה ישראלית. איך זה התחיל? זה התחיל מסיבה מצחיקה דווקא, בתחילת התיכון לא הייתי טובה באנגלית, ופשוט לא היה לי כוח להקשיב לשירים לועזיים ולנסות להבין מה הם אומרים, לכן פניתי לשירים בעברית. בנוסף, לשירים לועזיים לא הייתה את האופציה הזמינה של לראות הופעות חיות, דבר שמוסיף כלכך הרבה לחיות של האפקט המוזיקלי עלי, אז הנטיה לכיוון המקומי הייתה טבעית. מוזיקה בכלל וישראלית בפרט הייתה חלק מרכזי בחיי כמו כל בת טיפש-עשרה ממוצעת, כי גיליתי שהנ"ל גורמת לי להרגיש ממש טוב, ומצליחה לשנות לטובה ולרעה את מצבי רוחי בצורה תדירה. בעיר כמו שלי שאפשרויות הבילוי לצעירים מתחת ל-18 היו מוגבלים, ובערך חצי שכבה שלי פנתה לתחליפים כימיים ואחרים בשביל לבלות, אני התמכרתי להופעות חיות, ששם יכלתי להתפרק לצלילי מוזיקה כמו ששום מועדון עם מוזיקת דאנס/אלקטרוני לא תצליח לעשות. היה פאב אחד שנתן במה ללהקות רבות, ושם ביליתי סופי שבוע רבים. אחרי ההופעה חברי הלהקות תמיד ישבו על כוס בירה ודיברו עם אנשים מהקהל שרצו לדבר איתם, אבל מעולם לא הרגשתי צורך לדבר אליהם. קיבלתי מהם את יצירותיהם, את המוזיקה שלהם, ופשוט לא התעניינתי בהם עצמם. באישיותם, במה שהם אוהבים לעשות. בשבילי לרוב הם היו כמעין אמצעי להנאה (זה נשמע ממש רע, אני יודעת, אבל אם תקראו בין השיטים זה יהיה פחות רע..). לא היה לי אכפת מהמניעים שלהם ליצירה, את הדחפים שגורמים להם ליצור בצורה כזו או אחרת, רק הייתה בי ההערכה כלפיהם שהם מסוגלים לעשות דברים כלכך נהדרים בעזרת מספר כלים. המזל הוא שכל תקופה מסויימת הייתי מגלה משהו חדש ומכירה חוויות חדשות ותחושות חדשות. הלפני אחרונים היו נקמת הטרקטור, שהכרתי אותם ממש במקרה מאחר והיה בידי כסף פתאומי והיה בי דחף לא ברור לנסות אותם, והתאהבתי. הספקתי להיות בשתי הופעות שלהם (פסטיבל האירי ובברבי) והם הצליחו ליצור תחושות כה נפלאות, אך כל זאת בלי אכפתיות לדעת עליהם דבר (למעט אולי שמותיהם. מידת כבוד צריך
). ועכשיו, גיליתי אמן חדש, שמשמיעה ראשונה הוא לא נשמע לי שווה השקעה ו/או התייחסות כלשהי, וכמובן לא התייחסות לאמן עצמו. אבל בערב אחד, כשראיתי כיסאות מוזיקליים, ושמעתי במשך חצי שעה אותו מדבר, הוא פשוט הקסים אותי. הענווה הזו, הבעת הפנים של "אני עדיין לא מבין איך הצלחתי", הסיפור שלו איך שהוא הגיע לאן שהוא הגיע, ובכלליות שפת הגוף שלו שבתה אותי. אחרי התוכנית החלטתי שאחרי הרגשה שכזו, מגיע לו שאקשיב לו, וקניתי את הדיסק. היו לי רגשות מעורבים בדיסק, מאחר והיו שירים לטעמי ושירים ממש לא, אבל המוזר הוא, שאחרי שקראתי עליו במקרה עוד איזשהי כתבה, שיריו נשמעו לי פתאום יותר טובים. לא ברור בכלל.. ראיתי שהוא מופיע, אז החלטתי ללכת לראותו, למרות שאני ממש לא מכירה עדיין את הדיסק. הסתכלתי עליו מופיע. הוא לא העניק לי את אותן תחושות שמוזיקה אהובה עלי מאוד מעניקה לי, אבל היה ממש כיף בהופעה, והבנתי שזה בגללו. טוב, אמרתי לעצמי. איזה מצחיקה את. מה את מתחילה להידלק על אמן. נראה לי קצת מוזר ומיותר, אבל עכשיו קשה לי לשמוע אותו, כי באמת מתחשק לי להכיר אותו. כמובן, שאם במקרה יצא לי לפוגשו, לא יהיה לי מושג מה לומר, כי ככה זה בד"כ.. עם אנשים שמוצאים חן בעיני אני מתנהגת קצת מגושם. גם בסך הכל, לא נראה שיש לנו דבר במשותף מלבד זה ששנינו באנו מהדרום ועכשיו ממוקמים בתל-אביב. אבל התחושה הזו של הנה מישהו שממש נראה כמו הטיפוס שלי, לא מרפה. טוב נו, לא יודעת אם זו אהבה, אבל זה בהחלט וירטואלי המשך שבת שלום אנשים, וחג חירות שמח
איני יודעת אם זה הפורום המתאים, אבל החלטתי לכתוב את דברי כאן, מקווה שזה מתאים. אני פריקית קטנה של מוזיקה ישראלית. איך זה התחיל? זה התחיל מסיבה מצחיקה דווקא, בתחילת התיכון לא הייתי טובה באנגלית, ופשוט לא היה לי כוח להקשיב לשירים לועזיים ולנסות להבין מה הם אומרים, לכן פניתי לשירים בעברית. בנוסף, לשירים לועזיים לא הייתה את האופציה הזמינה של לראות הופעות חיות, דבר שמוסיף כלכך הרבה לחיות של האפקט המוזיקלי עלי, אז הנטיה לכיוון המקומי הייתה טבעית. מוזיקה בכלל וישראלית בפרט הייתה חלק מרכזי בחיי כמו כל בת טיפש-עשרה ממוצעת, כי גיליתי שהנ"ל גורמת לי להרגיש ממש טוב, ומצליחה לשנות לטובה ולרעה את מצבי רוחי בצורה תדירה. בעיר כמו שלי שאפשרויות הבילוי לצעירים מתחת ל-18 היו מוגבלים, ובערך חצי שכבה שלי פנתה לתחליפים כימיים ואחרים בשביל לבלות, אני התמכרתי להופעות חיות, ששם יכלתי להתפרק לצלילי מוזיקה כמו ששום מועדון עם מוזיקת דאנס/אלקטרוני לא תצליח לעשות. היה פאב אחד שנתן במה ללהקות רבות, ושם ביליתי סופי שבוע רבים. אחרי ההופעה חברי הלהקות תמיד ישבו על כוס בירה ודיברו עם אנשים מהקהל שרצו לדבר איתם, אבל מעולם לא הרגשתי צורך לדבר אליהם. קיבלתי מהם את יצירותיהם, את המוזיקה שלהם, ופשוט לא התעניינתי בהם עצמם. באישיותם, במה שהם אוהבים לעשות. בשבילי לרוב הם היו כמעין אמצעי להנאה (זה נשמע ממש רע, אני יודעת, אבל אם תקראו בין השיטים זה יהיה פחות רע..). לא היה לי אכפת מהמניעים שלהם ליצירה, את הדחפים שגורמים להם ליצור בצורה כזו או אחרת, רק הייתה בי ההערכה כלפיהם שהם מסוגלים לעשות דברים כלכך נהדרים בעזרת מספר כלים. המזל הוא שכל תקופה מסויימת הייתי מגלה משהו חדש ומכירה חוויות חדשות ותחושות חדשות. הלפני אחרונים היו נקמת הטרקטור, שהכרתי אותם ממש במקרה מאחר והיה בידי כסף פתאומי והיה בי דחף לא ברור לנסות אותם, והתאהבתי. הספקתי להיות בשתי הופעות שלהם (פסטיבל האירי ובברבי) והם הצליחו ליצור תחושות כה נפלאות, אך כל זאת בלי אכפתיות לדעת עליהם דבר (למעט אולי שמותיהם. מידת כבוד צריך
). ועכשיו, גיליתי אמן חדש, שמשמיעה ראשונה הוא לא נשמע לי שווה השקעה ו/או התייחסות כלשהי, וכמובן לא התייחסות לאמן עצמו. אבל בערב אחד, כשראיתי כיסאות מוזיקליים, ושמעתי במשך חצי שעה אותו מדבר, הוא פשוט הקסים אותי. הענווה הזו, הבעת הפנים של "אני עדיין לא מבין איך הצלחתי", הסיפור שלו איך שהוא הגיע לאן שהוא הגיע, ובכלליות שפת הגוף שלו שבתה אותי. אחרי התוכנית החלטתי שאחרי הרגשה שכזו, מגיע לו שאקשיב לו, וקניתי את הדיסק. היו לי רגשות מעורבים בדיסק, מאחר והיו שירים לטעמי ושירים ממש לא, אבל המוזר הוא, שאחרי שקראתי עליו במקרה עוד איזשהי כתבה, שיריו נשמעו לי פתאום יותר טובים. לא ברור בכלל.. ראיתי שהוא מופיע, אז החלטתי ללכת לראותו, למרות שאני ממש לא מכירה עדיין את הדיסק. הסתכלתי עליו מופיע. הוא לא העניק לי את אותן תחושות שמוזיקה אהובה עלי מאוד מעניקה לי, אבל היה ממש כיף בהופעה, והבנתי שזה בגללו. טוב, אמרתי לעצמי. איזה מצחיקה את. מה את מתחילה להידלק על אמן. נראה לי קצת מוזר ומיותר, אבל עכשיו קשה לי לשמוע אותו, כי באמת מתחשק לי להכיר אותו. כמובן, שאם במקרה יצא לי לפוגשו, לא יהיה לי מושג מה לומר, כי ככה זה בד"כ.. עם אנשים שמוצאים חן בעיני אני מתנהגת קצת מגושם. גם בסך הכל, לא נראה שיש לנו דבר במשותף מלבד זה ששנינו באנו מהדרום ועכשיו ממוקמים בתל-אביב. אבל התחושה הזו של הנה מישהו שממש נראה כמו הטיפוס שלי, לא מרפה. טוב נו, לא יודעת אם זו אהבה, אבל זה בהחלט וירטואלי המשך שבת שלום אנשים, וחג חירות שמח