../images/Emo221.gifהקול השקט והקול הצף!
הי חברים, לא, משפחה, כן משפחה, דבר שיכול להעיק לא פעם אבל בסופו של דבר משמש אותנו לתמיכה גם באם לפעמים לא בא לנו להמצא בו. אני רוצה שניה לקחת את כל הדיון הזה למקום מעט שונה. חישבו בעצם מה ההבדל בין משפחה ביולוגית לבין המקום הזה. האחד הוא עובדה קיימת, נתון, נולדים אליו, השני הוא בעצם אימוץ, כלומר בחירה חופשית של האדם שבוחר להיות פה. בואו ניקח רגע את דבריו של סנופי, שהוא חבר לי ואח ונשתמש בדבריו כמקפצה, או כחריץ אל עולם שלם החבוי מעיננו. לעיתים אני שוכחת, כאשר אני קוראת את הניקים שלנו העושים את המקום הזה למה שהינו, שיתכן באופן סביר לחלוטין, שמרבית האנשים הקוראים פה, הם בעצם ברובם לא אלה שאנו חושבים שאנו נחשפים בפניהם כאן. מרביתם הינם אנשים, שיש להם נגיעה בספקטרום בדרך זו או אחרת אבל מסיבות שונות החליטו שהם יקראו אך לא ישתתפו באופן פעיל בפורום הזה. חלקם ביישנים, חלקם טיפוסים האוהבים להקשיב ולהביט מן הצד, אך לצערי חלקם ואינני יודעת איזה חלק מתוכם, הם אנשים, שמשהו באופן בו הדברים מתרחשים כאן, איננו מאפשר להם להתבטא באופן חופשי וברור. מדוע? כן, כאן מגיע בדק הבית. מדוע יש אנשים, שחיים את הקושי ואת הכאב בדיוק כמותנו הנצורים כאן בוירטואל הזה, אך לא מוכנים לפצוח בהקלדה עד אובדן חושים ולכתוב את חוויותיהם. מדוע? יש את הקול השקט, שאיש לא יודע על קיומם והלוואי שיהיו ביניהם שיגיבו להודעה שלי ויזדהו באומץ בין אלו שאכן מרגישים כך, ויש את הקולות הצפים, אלו אותם אלה שאחרי שרשור קשה ככזה שפתח סנופי, מיד שולחים מסרים האחד לשני כדי להביע עמדה בסתר על המתרחש. גם לי זה קרה, מודה, גם אלי הגיעו מסרים כאלה, לאחר שפעם בעבר הרחוק כתבתי שרשור בו סיכמתי את פועלי הדל בפורום הזה, מתוך איזו שהיא תחושת אי לגיטימציה לדבריי הכתובים. לפתע תיבת המסרים שלי הוצפה בתגובות וכן מילות עידוד, אך מה שהכי בלט שם הוא הזדהות וחשיפה פרטית כלפי, על כך שהם מעולם לא טרחו לכתוב כאן בגלל האוירה הזו של אותה אי לגיטימציה לכתוב. עיזבו מי צודק, מי טועה, התנשאות, דעתנות דייייייי!!!!! בסופו של דבר מה שצריך לעניין אותנו הוא מדוע כנראה מרבית הקוראים, אינם כותבים ולא מטעמי צינעה. פשוט כי לא נוח להם לכתוב כאן, אם זה אספים , אם זה אוטיסטים או אם זה סתם הורים שלא מרגישים שהם יכולים לחוש חופשיים מספיק כדי לפתוח את סגור ליבם. אני מאמינה שדברים כגון אלה של סנופי, נאמרים מלא מעט קולות שקטים וכן קולות צפים שאנו לא זכינו לדאבוננו להכיר אותם, כי לא השכלנו להתבונן על עצמנו במראה מדי פעם. שוב חוזרת בפעם המאה אם לא יותר, שכל אחד כולל אני יעשה בדק בית וישאל את עצמו כאן, אבל אתם יודעים מה? גם מחוץ למקום הזה, האם הוא סבלני, אדיב ונעים לאנשים שאינם סבורים כמוהו. האם כאשר הוא עונה למישהו מתוך אי הסכמה איתו, הוא עושה זאת באופן המאפשר לזה שמולו להקשיב לו בכלל, או שאולי הוא בונה את חומת המתדיין איתו וגורם לו לשני, באופן הכתיבה שלו להתבצר בעמדותיו. אם זה המקרה, אז דיון אמיתי לעולם לא יוכל להתרחש כאן מי אמר שצריך להסכים, אך יש כללי דיון שאנו עדיין לא שיננו ולמדנו. אז כן מרבית הקוראים כאן, דוממים כנראה, חישבו כמה הורים בספקטרום יש בארץ הזו ומהו המספר הצנוע של האנשים המשתתפים פה. זוכרת איך לי נודע על הפורום מהורים אחרים שרק שמעו עליו וכאשר סיפרתי שאני פעילה בו, חלקם, שהינם חברים קרובים לי, אמרו לי שהמקום הזה לא בשבילם, יותר מדי התבצרויות יש כאן. אני עוד כאן, כי מה לעשות חלק מהאנשים פה ממזמן לא וירטואלים בעבורי, הם בין חבריי הטובים ולכן אני מחשיבה אותם למשפחתי, וברגע שהם הפכו משפחה מאוד קשה לי לעקור אותם מתוכי, כזו אני. אבל לפעמים אני כבר כותבת פחות, מתחיל לחנוק. חבל לי שאיש כל כך יקר כעמנואל ילך, וגם מאיה היקרה שלי, כי הם כבר ממזמן לא רק חלק מהפורום הזה. לא בקלות כזו צריך להרים ידיים כבחלק מהתגובות, כי הם לדאבוננו מייצגים ציבור דומם שלם.