משהו אישי

snooopi

New member
משהו אישי

אני "סוגר" מספר חודשים של השתתפות בפורום. אני חייב להודות שפגשתי פה ובצ'אט אנשים מעניינים ונחמדים. אבל מכיוון שראיתי לאחרונה שהכניסה לכאן גורמת לי להתרגז, דבר שאצלי הוא בד"כ מאוד מאוד נדיר, החלטתי להפסיק את ההשתתפות בפורום. לצערי ראיתי פה שלהיות הורים לילדים אוטיסטים זה לא תמיד מבטיח חופש מדעות קדומות, אי פגיעה בילדים ופתיחות לשונה. בהתחלה חשבתי שיש טעם להאבק אבל לצערי אין לי כוח לזה יותר. יש רק התנצלות אחת שאני חייב, וזה לכל האספים שניסיתי לשכנע לבוא לפורום הזה ולהשפיע ובסוף גם אני נשברתי... אין צורך להגיב להודעה זו, כי מרגע זה אני לא אכנס לפורום יותר, בכל מקרה אני בהחלט אשאר ואף אשתתף יותר בקומונת גשרים. עמנואל
 

mayarel

New member
אני מקווה שתשנה את דעתך

אני חושבת שקומונת הורים היתה המקום הראוי יותר להורים "ללכלך" על אוטיזם ואוטיסטים, והפורום היה ראוי להישאר מקום סובלני יותר. אני מאוד מזדהה איתך והייתי לא אחת בדיוק איפה שאתה נמצא ואתה שיכנעת אותי לא לעזוב. אנחנו ניפגש בגשרים, ואני אמשיך להיות כאן. גשרים צריך לבנות ולא רק לתחזק.
 

rutimay

New member
מאוד קשה לי עם הדרמטיזציה

בנוסח "שוברים את הכלים ולא משחקים" שמתרחשת פה בפורום אחת לכמה זמן, בדרך כלל בעקבות שרשורים יצריים במיוחד. מודה ומתוודה, גם אני חטאתי לא אחת בדרמטיזציית-יתר הזאת, ואיימתי לפרוש, להתפטר, ללכת בלי לשוב וכולי. העולם, יש לציין, המשיך לחוג על צירו ולא עצר מלכת למקרא האיומים שלי. היחידה שהפסדתי מהמהלך הייתי אני, שיצאתי פארשית אחרי שהבנתי שהפורום הזה - על כל משתתפיו - חשוב לי יותר מאשר פגיעות מזדמנות באגו הפולני והשברירי שלי. עמנואל יקירי, למרות שאתה טוען שלא תיכנס ולא תקרא את תגובותינו, הרשה לי לפנות אליך בנימה אישית, בתקווה שבכל זאת תישאר - ולו לפחות כדי לקרוא בפעם האחרונה את תגובות חבריך. במחנות שהתהוו כאן לאחרונה בין "שונאי האוטיזם" ל"אוהביו ומוקיריו" (ואני בכוונה מקצינה את העניין, אז לא להתנפל!), מצאתי את עצמי היכנשהו באמצע: לא מסוגלת להביא את עצמי לחבק את כל המאפיינים האוטיסטיים של הבן שלי, אך גם לא עסוקה יותר מדיי בגירוש-שדים ממוסד והיסטרי. עם זאת, מצאתי את עצמי מתחברת יותר - לפחות בתיאוריה - לגישה שאותה מייצג אתה (וגם מאיה, אותה אני אישית מאוד אוהבת), ופחות לגישות הרואות באוטיזם קללה ואסון וההופכות את המשפחה לחמ"ל במאבק העיקש למיגור כל שריד וזכר שלו. כל פעם שקראתי את דבריך - מצאתי בהם חוכמה, יופי ואהבה. כי המקום ממנו אתה בא הוא מקום חיובי, של קבלה והכלה. גם אם לפעמים, בעיניי, זה נאיבי, בלתי ישים ולא מעשי. אני חושבת שמה שאני מנסה להגיד זה שלא חייבים להסכים כדי לכבד את דעתו של השני, ולפעמים אפשר למצוא את היופי גם בהשקפות המנוגדות לחלוטין לאלו שלך. לי אישית יהיה חבל לאבד אותך כחבר בפורום, בדיוק כמו שיהיה לי חבל אם אנשים אחרים שלמדתי לאהוב ו/או להעריך יפסיקו לכתוב פה. (התחלתי לעשות רשימה, אבל היא יצאה ארוכה מדיי, אז מחקתי.). מקווה שתתעשת ותשנה את דעתך, ואם לא - ההפסד כולו שלנו.
 
../images/Emo45.gif כל כך נכון רותי! גם אני תקועה

באמצע. אין לי חמ'ל בבית ודי ברור לי שהילד המדהים שלי תמיד יהיה אחר. אבל מאחר ואני אוהבת את היחוד שלו אין לי כל קושי עם זה. להיפך ההתבוננות שלו בעולם מלמדת אותי כל כך הרבה דברים. אבל יחד עם זה חשוב לי להקנות לו כלים לחיים. חשוב לי שהוא עושה ריפוי בעיסוק כי זה עוזר לו להיות מווסת ולכן מאפשר לו לעסוק במה שמעניין אותו (במקום לרוץ במעגלים כל היום). חשוב לי שהוא הולך לקנאית תקשורת ומשפר את השפה שלו. חשוב לי שהוא הולך לפסיגולוגית ויכול להתמודד עם רגשות ופחדים וחשוב לי שהוא הולך לבית ספר ופוגש חברים ונהנה. במילים אחרות אני משנה אותו מגדלת אותו אבל גם מקבלת אותו ואוהבת אותו ולא עסוקה בגירוש שדים. ענת
 

doroniz

New member
העיקר הבריאות

עמנואל היקר, אם הכניסה לכאן גורמת לך להתרגז, הרי שאין מנוס מלקיחת פסק זמן. גם אני עשיתי כמה הפסקות שכאלה לאורך הזמן, ובאחרונה אף הצהרתי שלעולם לא אחזור לכאן. העובדות מראות אחרת - חזרתי לפורום, חהמשיך להיות שותף אם כי בפעילות נמוכה יותר ועם עור עבה יותר. נוכחותך תחסר כאן, זה ללא כל צל של ספק. אתה אינך חייב להתנצלות לאף אחד ואחת - עשה את מה שטוב לך, מה שמתאים לך. מקווים עוד לפגוש אותך כאן או בכל מקום שתבחר. דורון.
 

doroniz

New member
העיקר הבריאות

עמנואל היקר, אם הכניסה לכאן גורמת לך להתרגז, הרי שאין מנוס מלקיחת פסק זמן. גם אני עשיתי כמה הפסקות שכאלה לאורך הזמן, ובאחרונה אף הצהרתי שלעולם לא אחזור לכאן. העובדות מראות אחרת - חזרתי לפורום, חהמשיך להיות שותף אם כי בפעילות נמוכה יותר ועם עור עבה יותר. נוכחותך תחסר כאן, זה ללא כל צל של ספק. אתה אינך חייב להתנצלות לאף אחד ואחת - עשה את מה שטוב לך, מה שמתאים לך. מקווים עוד לפגוש אותך כאן או בכל מקום שתבחר. דורון.
 

rutimay

New member
איזה כיף שהעובדות מראות אחרת../images/Emo8.gif

הא, דורון? במקרה הזה - הרווח כולו שלנו.
 
לא ממש הבנתי...

הגעת לפה באיזושהיא שליחות מיסיונרית להביא אותנו אל ה"הארה"? להוציאנו מן החושך אל האור? והתאכזבת, ממה? שלא כולם קיבלו את דעותיך ואת גישתך המוסרית והנבונה ? זה לא קצת מתנשא ויומרני? אז שוברים את הכלים ולא משחקים כי קצת קשה לקבל שאחרים חושבים אחרת ממך? קשה לקבל שהורים (בעיקר כשהם עוד קטנטנים והכל פתוח) עושים ככל יכולתם לקדם את ילדיהם בשיטות שלא נראות לך? ושהם עוד מעיזים לחשוב שהם מצילים את ילדיהם? ורק שתדע שדוקא התחברתי מאוד לדבריך, והגישה שלך כן השפיעה עליי, כמו שהרבה דברים שהורים אחרים כותבים נכנסים לליבי ומשפיעים עליי. אין לאף אחד עמדה מוסרית גבוהה יותר. ולגבי האספים שאתה כל-כך מגן עליהם מפנינו...אני אוהבת לקרוא את דבריהם, אבל ממש לא מקבלת אותם כמייצגים את האמת האולטימטיבית היחידה ואת...בני לכאורה. אף אחד לא ידבר בשם בני, גם אם הוא קורא לעצמו אוטיסט או אספי, ואני לא אמורה לקבל שום דבר כ"תורה מסיני". גם לי חשוב שבני יהיה מאושר, אבל חשוב לי שהוא יבין גם את העולם שמסביבו כדי שיוכל לחיות בו. אני לא אהיה איתו כל החיים. לא תמיד יהיה מי שיסתכל עליו באהבה ובחיוך ויקבל אותו כמו שהוא. האם זו לא חובתי להכין אותו לחיים בלעדיי? מחובתי ללמד אותו את השפה החברתית ואת החוקים החברתיים, ורק אז אוכל לקבל ולכבד אם יבחר(!) לנהוג אחרת. עד שנגיע לשלב הזה,,,אף אחד לא ידבר בשמו! אין לי את כל התשובות, וכל יום אני מתלבטת בין מה לקבל ומה לשנות. זו הסיבה שדבריך כן השפיעו עליי, ואם תעזוב זה יהיה חבל. אבל, זה יהיה רק בגלל שלך קשה לקבל ולהכיל את ההורים האחרים!
 
ובכלל זה לא מכובד לזרוק הודעה כזו

ולבקש לא להגיב, כי לא תהיה כאן לקרוא. אם לא רצית תגובה יכולת להיעלם בשקט...נראה לי שבכל זאת הסקרנות כן תגבר, ותגובותינו כן יגיעו אליך
 

mayarel

New member
אמא של אופירוש

את מוזנמת לקרוא את התגובה הלפני אחרונה של עמנואל כדי לראות שאין שום קשר ולו קלוש ביותר בין להיות סובלנים לאוטיזם ואוטיסטים לבין לא לטפל בילד שלך. לא יודעת למה זה תמיד משתמע כך אבל זו טעות ששוב ושוב ושוב ושוב חוזרת. כן חשוב בעיני שנינו לבחור טיפולים נעימים שהילד נהנה מהם ולא לקדם בכל מחיר ובכל צורה, ותמיד לחפש את הדעה שלו, את האישיות שלו, את העניין ואת הצרכים שצריך לספק. לדעת שלילד אוטיסט יש להקנות כלים מסויימים אבל בנועם כפי שמקנים כלים לכל ילד עם ההתאמות (הרבות) המתבקשות. אני לא חושבת שעמנואל מנסה להביא מישהו להארה אלא חולק את דעתו וכמעט תמיד כתגובה לדעה מאוד קשה אחרת. גם לי כאמא לילד אוטיסט מאוד קשה לשמוע מישהו שלא מוכן לשמוע אוטיסט בגלל האוטיזם שלו, גם כאן בפורום. הורים רבים אני רואה נחשפים לפן מאוד מצומצם מהקהילה האוטיסטית . אני לא חושבת שיש כאן התייחסות או עניין בשלל הדעות שם. אני ממש חייבת לומר שלי באופן אישי מאוד מוזר שבפורום הורים לילדים אוטיסטים יש הורים שמדברים בגנות האוטיזם והקהילה האוטיסטית, ואף מודיעים שאינם רוצים שאוטיסטים יכתבו כאן. חוסר סובלנות כזה פוגע בזכותי לשמוע אותם ובזכותם להישמע. בקשר להכלה- יש הבדל משמעותי בין לא להכיל דעה מסויימת של אדם לבין לא להכיל את זכותו להשמיע את דעתו.
 
מאיה מסכימה עם דברייך

אבל הבעיה היא, שבוגרים אוטיסטים באים כאילו לייצג את ילדינו ולדבר בשמם...ואת זה קצת קשה לי לקבל. אשמח לקרוא על ניסיונם האישי, ועל חוויותיהם. זה בוודאי ירחיב את אופקיי, אך שלא יעבירו את ניסיונם האישי על...בני. הם לא יכולים לדבר בשמו. נוצר מן מצב, שאת דברי האוטיסטים הבוגרים אנו צריכים לקבל כמות שהם, ולאמר אמן,ומי שלא עושה זאת...הוא לא סובלני לא סבלני, ואיך הוא בכלל הורה לילד אוטיסט. ולגבי עימנואל...אמנם הוא עזב, אך כנראה שהשאיר כאן סניגורית שתדבר בשמו
. את דעתי על ההודעה שלו כבר כתבתי, לא אחזור שוב.
 
שיפוט

מיכל אני מאד מעריכה את דבריך ואת דברי עמנואל. אבל אם יש דבר שלמדתי בפורום הזה זה שצריך להיות מאד זהיר עם שיפוט. הבחירות שלנו כהורים הן קשות ואין דרך לדעת אם הן נכונות או לא. את אומרת שאינך מבינה למה אנשים מתרגמים קבלה לחוסר טיפול. ואני לא מבינה למה רצון לעזור, ולקדם מתרגם לחוסר קבלה. אני מאמינה שרוב ההורים באמצע. רוב ההורים רוצים לשמוע ולהבין (לי מאד עזר לקרוא את טמפל גרנדין) אבל יחד עם זאת חשים חובה לילד לעזור ולקדם. לדעתי שני הדברים לא מבטלים זה את זה. אבל כשמשהו מבטל את מה שאני עושה עם ילדי בלי לדעת מה זה בטיעון שאני מנסה לתקן אותו ולא מקבלת אותו. אני נפעגת וזאת בדיוק הנקודה של השיפוט - קבלה מתרגמת לחוסר טיפול. וטיפול מתרגם לחוסר קבלה בגלל שיפוטיות. אם משהו אומר שהוא כן מקבל האם זה אומר שהוא לא מטפל? כשמהו אומר שהוא כן מטפל האם זה אומר שהוא לא מקבל? כשאת מנסה להסביר לי שלילד שלי יש קול את חושבת שאני לא יודעת את זה? שאני לא מקשיבה לקול הזה כל יום? שאני לא נותנת לו לגדול להתפתח רק בגלל שאני דואגת שהוא יהיה בריפוי בעיסוק כדי להיות יותר מוסת ופחות רץ וקופץ? כמו רבים אחרים קשה לי לקבל מישהו אחר כקול לבני. לבני יש קול וככל שהוא מתקדם ורוכש כלים הקול שלו נהיה ברור יותר (בהתחלה היה קשה מאד לשמוע את הקול שלו). יש לי ילד מאד מיוחד בדיוק כמו שאני בטוחה שלך יש ילד מאד מיוחד. לדומא הילד שלי אוהב אומנות והדרך שלו לראות אומנות שונה מאד משלי. אז יש לי בבית ערמה ענקית של ספרי אומנות ואני כל הזמן קונה עוד (הוא מבקש אומנים ספציפיים) ויש לי בבית המון חומרי יצירה. אבל רק כשהילד שלי למד להחזיק עפרון הוא יכל להתחיל לתת ביטוי לקול היחודי שלו, לקחת את נקודת המבט שלו למקום חדש. נסי לראות שלפעמים לא לקבל את דעתו של משהו זה לא פסילה את האדם המביעה את הדעה רק של הדעה עצמה. סובלנות היא היכולת לשמוע מה אחר אמר ולקבל אותו גם אם לא קבלת את דבריו. אני לא חושבת שכולם סבלנים פעם. וגם אני עזבתי את הפורום לא פעם ונשבעתי לעצמי לא לחזור. אבל עדיין הרצון להשמיע את הקול שלך. ללמוד וללמד מביא אותי חזרה. אז למדתי להתנסח יותר בזהירות ולזכור שיש בצד השני הורה שחשוב לט לתת לילד שלו את הטוב ביותר ואני יכולה לא להסכים איתו על הדרך אבל לא לחשוב שזה שהבחירה שלו שונה אומר שהוא מזניח את ילדיו. אם פגעתי בך או בעמנואל בדברי אני מתנצלת. ענת
 
חשוב לי לציין שאין בדברי תמיכה

להורים שאינם מוכנים ללאפשר לאחרים להשמיע את דעתם. כולל ילדים על הספקטרום. זכותם לדעתי להתקיים בפורום הזה כזכותי. זאת בחירה שלי להסכים איתם או לא. יש שלמדתי המון מאנשים בספקטרום (הספר של טמפל גרנדיין שינה את כל הראיה שלי) ויש שאני לא מסכימה. כל מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים כשאנחנו מגוננים על דיעה אחת בלא יודעין אנחנו שופטים ופוסלים דיעה שניה ויוצרים הרבה כאב לא מכוון. לאנשים שאינם מוכנים לחיות בדו קיום עם דעות של אחרים. לאנשים שאוטיזם לא לימד אותם שכל אחד קולט את העולם אחרת ומגיב אחרת אין לי מה לומר. ענת
 
../images/Emo45.gifהאמת שדי נמאס לי מההצהרות האלו

ואני מצטרפת לדברים שכתבה אמא של אופירוש. אף אחד לא חייב לקבל כאן את הדיעות של האחר, אך כל אחד מוזמן לתת את חוות דעתו לגבי גישתו כלפי ילדו. סנופי ומאיה- שניכם הייתם מאד חד משמעיים במסרים שלכם וקשה לכם שזו לא דיעת כולם- אך אלה החיים והפורום מייצג גם את הדיעות האלו וגם את האחרות. זהו פורום פתוח וכל אחד מוזמן לחלוק בו את מחשבותיו והגיגיו. לכלאחד ואחת יש את יכולת הקבלה ודיעותיו שלו וטוב שדיעות כאלו ישמעו כאן. אתם יותר ממוזמנים להישאר בו, כי הצד שלכם חשוב וטוב שהוא יישמע פה. אך ההצהרה ש"אני לא יכול\ה יותר ואני הולך", דומה לקושי של ילדינו שמשתטחים על הרצפה, כל פעם כשלא עושים את רצונם, או לא חושבים כמוהם. אך החיים, מה לעשות, זורמים הלאה וכל אחד עושה את ההחלטה מה מתאים לו ואיך להגיב, יש שישתטחו ליד הילד , יש שיתעלמו ויש שיכריחו אותו לקום. מה לעשות- זו בחירה אישית של כל אחד ואחת לפי השקפת עולמו. אם הבחירה שלכם היא להמעיט פה ולהיות שותפים בקומונה- כי שם הלך הדברים מתאים לכם- תפאדלו, תרבחו ותסעדו. אבל לא צריך לעשות מזה עניין של "שברו את הכלים ונמאס לי- כי לא חושבים כמוני. ככה זה, העולם תמיד יתחלק בין אנשים שחושבים כמוך, לבין אנשים שממש חושבים אחרת. תמיד יהיו מתנגדים ולא צריך להתרגש ולהתרגז מהם. אישית אני חושבת שהפקתי רבות מנקודת החשיבה שלך, עמנואל, וגם אם אינני מסכימה על כולה, הרי למדתי רבות. שמחתי לפגוש אותך כאן ואני בהחלט חושבת שלך ולמאיה יש הרבה מה לתרום כאן. בחרו את הבחירות הנכונות שלכם בחיים, והיו שלמים ורגועים איתן, גם אם אחרים חושבים אחרת. ברגע שאתם תחושו בנוח, גם מבלי לאכוף את דיעותיכן על האחרים, הרי תהיו גם אתם שלמים יותר עם עצמכם. ולטעמי בנושא זה- של מקומינו מול הילדים- הכל מקובל, כל עוד הוא נעשה מתוך כבוד ואהבה ורגישות כלפי ילדינו.
תלמה.
 

mayarel

New member
וואו תלמה

אשמח מאוד אם תראי דוגמא אחת שבה לא קיבלתי דעה של אם בקשר לבנה. אני דווקא זו שאוהבת ריבוי דעות ולא אלו שחושבים שלאוטיסטים אין זכות להביע את דעתם כאן או במקום אחר. הלוואי ולא הייתי צריכה את קומונת הגשרים כי יכולתי לדבר עם כולם כאן. כשיצאו נגדם וממשיכים לצאת בכל הזדמנות יכולת לביע את דעתך בקשר לאותו ריבוי דעות שאת מגינה עליו, ובחרת לא לעשות זאת. אוקי. כל אחד והבחירות שלו. אבל אחר כך לבקר את העובדה שאין לי ברירה אלא לכתוב לפעמים פעמים גם פה וגם בקומונה כדי לקבל עוד חוות דעת? עוד דיעה ??? את יודעת מה, יכולת לבקש מורד שהיא הציעה שיש לי בעיות בהבנת הנקרא ושאני גרה במגדל שן גם כן להירגע. להשוות את הצורך שלי במקום שונה מהעולם הלא מקבל הזה, מקום בטוח לאוטיזם ואוטיסטים - לילדים שצורחים על הריצפה... תודה רבה.
 
נכון זו בחירה מוטעית כשלא כתבתי לה

מאיה יקרה, נכון, טעיתי כשלא הגבתי לתגובה של ורד. מצטערת. אך אינני חושבת שזו הבעייה. הקושי העיקרי כאן, הוא הנכונות של הורים אחרים לקבל את דעתך. גם הכותבים וגם הדוממים. כולנו אוהבים לקבל תגובות חמות ומחזקות מהאנשים הסובבים אותנו, כי מילה טובה וחום ואהבה מחזק את דרכנו. אך זה לא תמיד קורה. לפעמים אני מתאמצת כאן, אוספת ידע, מידע, קישורים ואף אחד לא מתייחס. ואני לא מדברת דווקא על הנושא האחד, שבו אני מתמקדת לאחרונה, אלא באופן כללי. לכל הורה יש את סגנון ההורות שלו וכפי שאנחנו מחפשים בין חברינו, אנשים החושבים כמונו, ונמשכים אל מי שמחזיק בדיעות דומות לשלנו, כך גם כאן נוצרה דינמיקה בין המצדדים והשוללים ואלו שבאמצע. תקיפה כמו של ורד באה ממקום לא טוב אצלה והייתי צריכה להגיב. מבקשת את סליחתך על שלא עשיתי זאת. אכן, כל אחד רואה את ילדו ולוקח אליו את מה שהוא מאמין בו. אך יש כאן ריבוי דיעות. הנסיון של סנופי ושלך היה באמת מתוך מקום של אמירה אישית וחברתית ואני אצטער אם לא תהיו פה. לגופו של עניין- גם אני מאד לא אהבתי את הביקורת הלוהטת של להבת אש וחברותיה. היא היתה מתוך מקום מאד אחר, מתוך ההתנסות האישית שלה ולא מספיק קיבלתי אותו, כשהיו לה התנסחויות מאד נוקשות, מבלי להבין שיש פה שוני. זהו פורום של הורים ולהורים יש גם אמירות קשות לעיתים, אך חשוב שהקול שלך ושל סנופי ישאר פה, כי הוא חשוב לשני הצדדים. ההשוואה שלי בין האמירה שלכם ובין התנהגות חלק מהילדים, באה מתוך הסאבטקסט שהיה בגוף האמירה שלכם שאמר משהו מעין - טוב נמאס לי כשלא נותנים לי לדבר כאן, או לא מחזקים אותי, אז אני הולך בטריקת דלת! ביי- ולצערי זו היתה התחושה שלי מההתרסה של סנופי: "לצערי ראיתי פה שלהיות הורים לילדים אוטיסטים זה לא תמיד מבטיח חופש מדעות קדומות, אי פגיעה בילדים ופתיחות לשונה. בהתחלה חשבתי שיש טעם להאבק אבל לצערי אין לי כוח לזה יותר" מישהו חכם אמר שאנחנו בוחרים להתרגז על אמירות של אחרים. אנחנו בוחרים את התגובות שלנו. סנופי בחר לכעוס ולהתרגז. הוא הטיח בנו שיש לנו דיעות קדומות... נו טוב, גם זו בחירה שלו. הדיעות שלו, לדעתו, נאורות יותר. אולי הוא צודק, אולי לא. בשיעור אתמול שהייתי בו, דיברה המדריכה על הכוחות הטובים שיש בישראל. אחד המשתתפים אמר לה- אבל איך את לא מתייחסת אל הרוע והשחיתות שפשטה פה בכל מקום. אז היא אמרה- כשבאים אלי לטיפול, אני מוציאה את כל המחלה והרוע החוצה- כי אז יש מקום לטפל בו לנקות ולטהר. כי במקום שיוצאת ממנו המחלה- נכנסת הבריאות, החוכמה. גם בארץ, כאשר השחיתות מוצאת החוצה והיא מגיעה לטיפול ודיון ציבורי- רק אז אפשר לנקות ולטפל בגוף החולה הזה ולהבריא אותו. זהו תהליך מבריא. אז סנופי, אם אתה חושב שמקומך לא פה- לדעתי, דווקא דיונים כאלו, מעלים סוגייה חשובה. סוגייה הקשורה לסגנון ההוררות שלנו, לביטחון שלנו בדרכינו ולטעויות שאנחנו עושים, לעיתים מבלי לדעת. אך גם לטעויות שאולי אתה עושה, כמו כולנו, מתוך דרך החיים שלך. לדעתי זה נושא שחשוב להציף אותו כלפי מעלה אל דף הפורום ואני חושבת שגם אני נתרמת רבות מכך. גם דיעות קדומות או חשוכות מבערים עם אור. אתה מוזמן לנשום עמוק ולחשוב אם הדרך שלך צריכה להיות מתוך רוגז וטריקת דלת, או מתוך רצון לקחת פסק זמן, ולחזור כשתרגיש בנוח. מיכל יקרה, אינני חושבת שצריך לצאת למלחמה. אני חושבת שחשוב להקשיב לדיעות נוספות. גם מתוך נכונות לשמוע דיעות שונות משלך. גם מים מחלחלים אל הסלעים החזקים ביותר, בעדינות ובנועם, מתוך התמדה, כאשר הם מוצאם את החריצים הדקים, או הסדקים שעל פני הסלע. לכולנו יש סדקים וחריצים כאלה. דברי נועם יכולים לחלחל דרכם. לצערי, דברי תוכחה וכעס, אינם מוצאים את החריצים אלא מתדפקים בעוד על משטח הסלע וצונחים למטה. הרבה מילים שנכתבו פה על ידי הבוגרים היו דברי תוכחה כאלו ולהורים נמאס, בדיוק כפי שסנופי מואס בדברי תוכחה. את השינוי עושים מתוך אמירה אישית, אמונה ונקיון פנימי באמונות. אמונות לא נכונות יכולות להשתנות, בין לילה, אלא רק עם תהליך. זה לא זבנג וגמרנו ולכך צריך אורך רוח ואורך נשימה. אני זוכרת כשראיתי איך מלי קסלר מלמדת אספים צעירים להשתמש "במרכך". לכרך את דבריהם, כך שיהיו נעימים גם לאוזן השומעת, ולהבין שיש דרכים שונות לומר את אותו הדבר. מרכך כזו מאפשר לך לדבר מבלי לפגוע. כולנו, או חלקינו, בחלקים ה"אספיים" שלנו, צריכים ויכולים ללמוד להשתמש במרכך הזה. רק כך תשתנה צורת חשיבה. רק עם אהבה- ולא עם כוח.
 

shavririt

New member
תלמה- "מרכך" ביטוי נפלא-

כדי להביע כיצד אפשר וחובה להגיד כל דבר שיש להתריע עליו, אך לעשות זאת בצורת דיבור נאותה. לצערי זה בדיוק מה ששכחו אותם הורים להעביר דרכו את דבריהם של הבוגרים שלנו, שבהיותם מתוך הספקטרום, זו צורת הביטוי שהם משתמשים בה. אז נוצר מעגל קסמים שבמקום לעצור אותו על ידי העברת דבריהם דרך "מרכך" וגם להסביר להם זאת (והם בהחלט היו משנים את דרך ההתבטאות), אותם הורים נפגעו אישית ותקפו אותם בחוסר טאקט משווע. אני אישית הסברתי בביתי לפייה שלי, והיא אכן שינתה את נוסח הכתיבה ה"קרבי" והבוטה. לצערי רבים מההורים כאן לא התנצלו למרות ההסברים ולמרות שהיו אמורים להבין. אישית, חבל לי מאד על דבריו של סנופי, שמעיד על עצמו כי הוא מאד טוטלי בדעותיו ולפעמים "יורה" ואח"כ רק חושב. גם אני הידרתי מקלדתי מכאן לתקופה די ארוכה וחזרתי מתוך מחשבה שעדיף להגיד ולשנות דעות מבפנים, שהרי זה לא משהו אישי אלא עניין של השקפה ושל נסיון אישי של כל אחד. אני מקווה שגם סנופי ינהג כך.
 
וואו כמה שגיאות ניסוח וכתיב+סליחה

ההודעה שנכתבה בבוקר, נכתבה בהמשכים, תוך כדי שיחות טלפון שהגיעו אלי, ולכן יש שם ניסוחים ורעיונות שלא ממש מתחברים זה לזה.. גם לא קראתי את שכתבתי, כך שלא גיליתי את השגיאות שמסתתרות שם, כמו למשל שאמונות לא נכונות אינן יכולות להשתנות בין לילה, אלא רק עם תהליך. זה לא זבנג וגמרנו ולכך צריך אורך רוח ואורך נשימה. והתנצלות ממאיה- הבנתי בטעות ממך שגם את מצטרפת לסנופי ועוזבת ולא כך כתבת. אני באמת מקווה שתישארי פה ותמשיכי לשנות מבפנים ולא מבחוץ. הגישה והחשיבה שלך מעוררת מחשבה וגם אם לא תמיד כולם מסכימים עימה- חשוב שהיא תישמע כאן. והערה והתנצלות לסנופי- אני מניחה שכאשר כתבת את ההודעה בראשית השרשור, ולא פשוט נעלמת, רצית להתריע על כך שיש פה חוסר סובלנות לדבריך ונושא זה מכעיס אותך. היות וזמני היה קצר אתמול והצצתי לפורום אחה"צ- אז מיהרתי לענות ועניתי בצורה חריפה מדי. ההשוואה להתנהגות ילדי הספקטרום איננה הוגנת ולמרות שהכוונה היתה להדגיש את "שבירת הכלים" שלך, התגובה שלי היתה מעליבה. אני מתנצלת על כך ומקווה כי כאשר תנוח דעתך ותחוש טוב יותר, תוכל לשוב ולהיות שותף פעיל בפורום. שברירית, הרעיון של ה"מרכך" חשוב לרבים מאיתנו ולא רק לילדינו. היכולת לומר את הדברים בצורה מאוזנת ועדינה, דורשת יותר שיקול דעת וחשיבה ולפעמים כשמדברים מתוך הלב והבטן,עם הרבה רגש, מבלי להעביר את הדברים דרך המרכך והמסנן של החשיבה והמוח- אז הם יוצאים כואבים ומעליבים. לרבים מילדינו וגם לרבים מאיתנו, יש דרכים שונות לומר את אשר על ליבנו, ומעגל הקסמים הזה, אינו מקדם הבנה. פעם אמרו "דברי חכמים בנועם נשמעים"- זה נכון גם היום.
תלמה.
 
למעלה