תאומים בת 18
New member
משהו אישי (וארוך)... תקראו...
פורסם במקום אחר, הציעו לי להעביר את זה לפה... אני גרה בצפון הארץ, ובגלל שאני בתקופה לחוצה של מבחני בגרות ומתכונות כבר מזמן לא יצאתי ביום שישי. אבל לחברה שלי נמאס, והיא נורא רצתה ללכת, אז יצאנו למועדון בסביבה. אני לא רציתי ללכת, כי הייתי עייפה והעדפתי להשאר בבית אבל חברים שלי רצו שאני אבוא... אז נסענו כולנו. בדרך, שמענו שהיה פיגוע. רציתי לחזור הביתה, התחלתי לחשוב על המון דברים והרגשתי שאני לא מסוגלת ללכת לרקוד עכשיו. איך? אבל אמרו לי את כל המשפטים האלה ``החיים נמשכים`` ``לא לתת לזה לשבור אותנו`` כל מיני משפטים יפים אבל כל כך לא מתאימים למה שהלב שלי הרגיש. אז המשכנו לנסוע, והמשפט היחיד שקלטתי מהרדיו היה ``דם בכל מקום``. המשפט הזה הדהד לי בראש. חזר על עצמו. אנשים בגיל שלי, הלכו לעשות בדיוק מה שאני עושה עכשיו. פתאום זה נראה כל כך מוחשי. הגענו לשם, ווהרגשה הרעה שלי הלכה והתעצמה. השקפנו על כל האורות מלמטה, אלף מחשבות רצו לי בראש. חשבתי על משפט שאמרתי לפני יותר משנה במהלך שיחה על המצב במדינה. אמרתי ``אף אחד לא ממש יודע מה קורה פה, גם ראש הממשלה והרמטכ``ל וכל האנשים החשובים, אף אחד לא יודע, ואם היינו יודעים, כולנו היינו בוכים`` ופתאום הבנתי, הבנתי את המצב, לא סתם להיות עצובים, לא סתם לכעוס, משהו אצלי השתנה בתפיסה. הבנתי. ואני לא יכולה אפילו להסביר לכם מה. אבל אז התחלתי לבכות. בכיתי המון, ואנשים הסתכלו עליי כאילו, מה היא בוכה באמצע מועדון ביום שישי בערב?, אחרי שנרגעתי השתלט עליי מצב רוח שאני לא יכולה להסביר. הייתי עצבנית כל כך. כעסתי, וזה בער לי בעצמות. כשהלכנו לרקוד, רקדתי מתוך מה שהרגשתי. פשוט להוציא הכל. אבל עדיין, לא התנהגתי כרגיל... ואז... במהלך אחד השירים, מישהו רצה לעבור, ותפס אותי בכתפיים, ופשוט הזיז אותי הצידה. חבר שלו שעבר אחריו, נתן לי מכה בתחת. פשוט נגע בי, בכוונה ובלי רשות. כאילו מה???! לא חשבתי יותר מדי. לקחתי את הבקבוק מים שהיה לי ביד ודפקתי לו מכה מכל הלב. הוא הסתובב. והלב שלי נפל. הוא הצביע עליי, וסימן לי להיזהר. אני נסוגתי אחורה והלכתי ככה עד שהרגשתי את הקיר מאחוריי. פתאום כולם הסתכלו. הוא והחבר שלו הלכו, ואני נורא נלחצתי. ידעתי, שהוא לא יכול לעשות לי שום דבר באמצע מועדון מלא אנשים אבל עדיין... הלכתי לקנות עוד בקבוק מים. (כבר הזכרתי שרקדתי כאילו אין מחר?) ואחרי ששתיתי קצת, נכנסתי חזרה לרחבת הריקודים. פתאום הם עברו מולי. הוא לקח לי את הבקבוק ושתה, ואמר לי ``איזה חמודה את`` חבר שלו בא וחיבק אותי כזה, נדבק אליי. אמרתי לו שיוריד את הידיים. הייתי הסטרית, כי פחדתי. ברחתי משם, כבר לא יכולתי, הכל היה יותר מדי. כשהגעתי לחברים שלי, התיישבתי ליד הקיר והתאפקתי לא לבכות שוב. ראו עליי שאני הסטרית, אנשים הסתכלו. (בכלל הרגשתי כמו פריקשואו בגלל כל זה). ידיד שלי שאל אותי מי זה, ועוד כמה בנים שאלו אותי מה קרה ומי פגע בי. אמרתי שלא קרה כלום ואף אחד לא עשה לי שום דבר. לא רציתי שיתפתח מזה משהו נוראי. אבל לא יכולתי לרקוד. היה לי רע. והנה, היום, כשנסעתי עם חברה בעיר, ועצרנו ברמזור אדום, בדיוק במכונית לידי, בדיוק לידי, הם. ה-ם!!!! אמרו לי שאני רגישה מדי, שאני חושבת יותר מדי, שאני נותנת תשומת לב לשטויות. אבל בסופו של דבר, זה היה יום שישי זוועתי. ואני יודעת שבטח חוצפה מצדי להתלונן כשקרה מה שקרה אתמול. אני לא משווה בכלל. אז אני מקווה שלא תבינו אותי לא נכון. פשוט הייתי חייבת להפטר מכל זה, זה הכל.
פורסם במקום אחר, הציעו לי להעביר את זה לפה... אני גרה בצפון הארץ, ובגלל שאני בתקופה לחוצה של מבחני בגרות ומתכונות כבר מזמן לא יצאתי ביום שישי. אבל לחברה שלי נמאס, והיא נורא רצתה ללכת, אז יצאנו למועדון בסביבה. אני לא רציתי ללכת, כי הייתי עייפה והעדפתי להשאר בבית אבל חברים שלי רצו שאני אבוא... אז נסענו כולנו. בדרך, שמענו שהיה פיגוע. רציתי לחזור הביתה, התחלתי לחשוב על המון דברים והרגשתי שאני לא מסוגלת ללכת לרקוד עכשיו. איך? אבל אמרו לי את כל המשפטים האלה ``החיים נמשכים`` ``לא לתת לזה לשבור אותנו`` כל מיני משפטים יפים אבל כל כך לא מתאימים למה שהלב שלי הרגיש. אז המשכנו לנסוע, והמשפט היחיד שקלטתי מהרדיו היה ``דם בכל מקום``. המשפט הזה הדהד לי בראש. חזר על עצמו. אנשים בגיל שלי, הלכו לעשות בדיוק מה שאני עושה עכשיו. פתאום זה נראה כל כך מוחשי. הגענו לשם, ווהרגשה הרעה שלי הלכה והתעצמה. השקפנו על כל האורות מלמטה, אלף מחשבות רצו לי בראש. חשבתי על משפט שאמרתי לפני יותר משנה במהלך שיחה על המצב במדינה. אמרתי ``אף אחד לא ממש יודע מה קורה פה, גם ראש הממשלה והרמטכ``ל וכל האנשים החשובים, אף אחד לא יודע, ואם היינו יודעים, כולנו היינו בוכים`` ופתאום הבנתי, הבנתי את המצב, לא סתם להיות עצובים, לא סתם לכעוס, משהו אצלי השתנה בתפיסה. הבנתי. ואני לא יכולה אפילו להסביר לכם מה. אבל אז התחלתי לבכות. בכיתי המון, ואנשים הסתכלו עליי כאילו, מה היא בוכה באמצע מועדון ביום שישי בערב?, אחרי שנרגעתי השתלט עליי מצב רוח שאני לא יכולה להסביר. הייתי עצבנית כל כך. כעסתי, וזה בער לי בעצמות. כשהלכנו לרקוד, רקדתי מתוך מה שהרגשתי. פשוט להוציא הכל. אבל עדיין, לא התנהגתי כרגיל... ואז... במהלך אחד השירים, מישהו רצה לעבור, ותפס אותי בכתפיים, ופשוט הזיז אותי הצידה. חבר שלו שעבר אחריו, נתן לי מכה בתחת. פשוט נגע בי, בכוונה ובלי רשות. כאילו מה???! לא חשבתי יותר מדי. לקחתי את הבקבוק מים שהיה לי ביד ודפקתי לו מכה מכל הלב. הוא הסתובב. והלב שלי נפל. הוא הצביע עליי, וסימן לי להיזהר. אני נסוגתי אחורה והלכתי ככה עד שהרגשתי את הקיר מאחוריי. פתאום כולם הסתכלו. הוא והחבר שלו הלכו, ואני נורא נלחצתי. ידעתי, שהוא לא יכול לעשות לי שום דבר באמצע מועדון מלא אנשים אבל עדיין... הלכתי לקנות עוד בקבוק מים. (כבר הזכרתי שרקדתי כאילו אין מחר?) ואחרי ששתיתי קצת, נכנסתי חזרה לרחבת הריקודים. פתאום הם עברו מולי. הוא לקח לי את הבקבוק ושתה, ואמר לי ``איזה חמודה את`` חבר שלו בא וחיבק אותי כזה, נדבק אליי. אמרתי לו שיוריד את הידיים. הייתי הסטרית, כי פחדתי. ברחתי משם, כבר לא יכולתי, הכל היה יותר מדי. כשהגעתי לחברים שלי, התיישבתי ליד הקיר והתאפקתי לא לבכות שוב. ראו עליי שאני הסטרית, אנשים הסתכלו. (בכלל הרגשתי כמו פריקשואו בגלל כל זה). ידיד שלי שאל אותי מי זה, ועוד כמה בנים שאלו אותי מה קרה ומי פגע בי. אמרתי שלא קרה כלום ואף אחד לא עשה לי שום דבר. לא רציתי שיתפתח מזה משהו נוראי. אבל לא יכולתי לרקוד. היה לי רע. והנה, היום, כשנסעתי עם חברה בעיר, ועצרנו ברמזור אדום, בדיוק במכונית לידי, בדיוק לידי, הם. ה-ם!!!! אמרו לי שאני רגישה מדי, שאני חושבת יותר מדי, שאני נותנת תשומת לב לשטויות. אבל בסופו של דבר, זה היה יום שישי זוועתי. ואני יודעת שבטח חוצפה מצדי להתלונן כשקרה מה שקרה אתמול. אני לא משווה בכלל. אז אני מקווה שלא תבינו אותי לא נכון. פשוט הייתי חייבת להפטר מכל זה, זה הכל.