סלמנדרה 20
New member
משבר
היי, יש לי חבר כבר ארבע שנים, שנינו סטודנטים עמוסים ועסוקים.לאחרונה, או אולי לא כל כך לאחרונה, אני מרגישה שהקשר שלנו לא באמת קיים עם תוכן בפני עצמו. אנחנו כבר לא מדברים סתם בכיף, גם כשהוא מדבר איתי הוא תמיד פתאום יבדוק משהו בטלפון (למשל באמצע שיחה על איזה סרט יבדוק מתי הוא יצא בטלפון - סתם בלי תרומה לשיחה), אנחנו כמעט לא יוצאים מיוזמתו אלא רק מיוזמתי, אנחנו כל הזמן אצלי כי הוא לא מזמין אותי ונוח לו יותר אצלי (שנינו גרים אצל ההורים) אז אני כמעט לא מכירה את המשפחה שלו או את החברים שלו. אני מרגישה שהוא מכיר את כל העולם שלי והעולם שלו מתחלק לשניים, זה שאיתי וזה שבלעדיי וזה נורא מתסכל אותי. אני אדם מאוד חם ומאוד חברותי ומאוד חסרה לי האינטראקציה הזו עם ה"צד שלו" בזוגיות, בעיקר כשאני רואה חברות שלי שממש מרגישות בבית של החבר כמו בבית ואני מרגישה כמו אורחת, זה מאוד כואב לי.
התחלתי לחשוב על פרידה למרות שאנחנו כבר הרבה זמן ביחד ואני לא יודעת מה משאיר אותי, מצד אחד בקיץ היינו יותר ביחד וגיליתי אותו מחדש וממש היה לי טוב ומצד שני חופש זה לא החיים, השגרה זה החיים ואני לא רוצה שגרה כזו. אני לא מרגישה שלמה עם אף בחירה, אולי כי אני מפחדת להיות לבד אחרי כל כך הרבה שנים ואולי כי אני מפחדת שאני אתחרט ואבין שטעיתי ולא יהיה לאן לחזור.
היי, יש לי חבר כבר ארבע שנים, שנינו סטודנטים עמוסים ועסוקים.לאחרונה, או אולי לא כל כך לאחרונה, אני מרגישה שהקשר שלנו לא באמת קיים עם תוכן בפני עצמו. אנחנו כבר לא מדברים סתם בכיף, גם כשהוא מדבר איתי הוא תמיד פתאום יבדוק משהו בטלפון (למשל באמצע שיחה על איזה סרט יבדוק מתי הוא יצא בטלפון - סתם בלי תרומה לשיחה), אנחנו כמעט לא יוצאים מיוזמתו אלא רק מיוזמתי, אנחנו כל הזמן אצלי כי הוא לא מזמין אותי ונוח לו יותר אצלי (שנינו גרים אצל ההורים) אז אני כמעט לא מכירה את המשפחה שלו או את החברים שלו. אני מרגישה שהוא מכיר את כל העולם שלי והעולם שלו מתחלק לשניים, זה שאיתי וזה שבלעדיי וזה נורא מתסכל אותי. אני אדם מאוד חם ומאוד חברותי ומאוד חסרה לי האינטראקציה הזו עם ה"צד שלו" בזוגיות, בעיקר כשאני רואה חברות שלי שממש מרגישות בבית של החבר כמו בבית ואני מרגישה כמו אורחת, זה מאוד כואב לי.
התחלתי לחשוב על פרידה למרות שאנחנו כבר הרבה זמן ביחד ואני לא יודעת מה משאיר אותי, מצד אחד בקיץ היינו יותר ביחד וגיליתי אותו מחדש וממש היה לי טוב ומצד שני חופש זה לא החיים, השגרה זה החיים ואני לא רוצה שגרה כזו. אני לא מרגישה שלמה עם אף בחירה, אולי כי אני מפחדת להיות לבד אחרי כל כך הרבה שנים ואולי כי אני מפחדת שאני אתחרט ואבין שטעיתי ולא יהיה לאן לחזור.