משבר רוחני?

[שמיינה]

משבר רוחני?

אני לא יודעת אם תוכלו לעזור לי, אבל שווה לנסות.. לאחרונה, כנראה בעקבות חרדות, אני סובלת מתופעה שנקראת "דפרסונליזציה", זה אומר שחוויית ה"עצמי" שלי משובשת, זאת תופעה ידועה בפסיכולוגיה, אך יש לה כל מיני סיבות והסיבה שהיא קורית אצלי עדיין לא לגמרי ברורה. אני לא מסוגלת להרגיש את עצמי כמו שצריך. אני מרגישה מנותקת מעצמי, שאין אני באמת, שאני לא יכולה להגיע לרמה הכי אמיתית ולהיות כנה עם עצמי, כי אין שם כלום. אני פוחדת שבאמת אין שם כלום, שהכל זה אשליה, שאני לא מסוגלת להיות כנה ואמיתית עם עצמי לגמרי, כי אין דבר כזה בעצם. מתמיד היו לי בעיות עם האמת שלי ביני לבין עצמי, אני פוחדת שאני פשוט יודעת יותר מדי, מרגישה יותר מדי, ומודעת יותר מדי לזה שבעצם אין דבר כזה "אני" ואני לא יכולה להיות כנה עם עצמי ולהכיר את עצמי ולדבר עם עצמי.. אני פוחדת שאני צריכה משהו שבעצם אין, שבעצם לאף בן אדם אין, ואצלי פשוט התגלה הצורך הזה בגלל.. משהו.. אולי יש לכם תשובה בשבילי? אני נורא פוחדת...

 

[hilabarak]

אני אתן לך תשובה פשטנית, אבל היא לא

באוויר. קחי כל אדם נורמלי, שרואה סרט אימים עשוי היטב. תשלחי אותו אחרי הסרט במשך 3 ימים ללכת לבד ברחוב חשוך, ומה תקבלי ? תקבלי דימיונות שווא של פחדים, שקשורים בסרט. מה בדיוק קרה ? האם האדם השתנה ? ברור שלא, הרי עוד כמה ימים זה יעבור לו כשהוא יישכח את הסרט. היה "אירוע" שנקרא "סרט אימים", שבגללו התעוררו פחדים שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט. ברור לכולנו שאין שום שד שיוצא מהתקרה ותוקף (נניח שזה נושא הסרט). אבל אצל אותו אדם זה התעורר, והפחד מקבל חיים משל עצמו, ובשבוע הזה, הוא ממש מפחד באיזה שהוא מקום מהשד בתקרה. עכשיו אלייך : משום מה התעוררו בך פחדים מוזרים שאין מאחוריהם שום מציאות (וזה לא משנה אם זה בגלל אירוע, או סתם תהליך של חשיבה של שנים). בכל מה שאמרת בפועל אין שום דבר חוץ מפחדים שלך. עכשיו את יכולה להגיד "מה הוא מבין על עולמי הפנימי האישי" ובעצם להינעל בתוך הפחד. בדיוק כמו אותו אדם שננעל בתוך הפחד של הסרט אימים. או שאת יכולה להגיד "רגע, על מה בעצם בכלל אני מדברת ? אני מרגישה מחורבן עם עצמי מסיבה כזאת או אחרת, ומכאן אני כבר נכנסת לעולמות פילוסופיים של 'אין כלום' ו'הכל אשלייה'. עדיף שפשוט אדון תכלס במציאות של מה חסר לי". אולי חסר לך זוגיות טובה. אולי חסרה לך אסרטיביות. אולי חסרה לך הגשמה עצמית. אולי את מרגישה מכוערת. כל אלו דברים שניתן לטפל בהם בצורה רצינית דרך פסיכולוגיה או פסיכיאטרייה. חבל להיכנס ל"פחדים פילוסופיים" עמוקים ולהינעל בתוכם.

 

[khamala]

אני אנסה...

אני לא בטוחה עד כמה ניתן באמת להתמודד עם מה שאת מתארת דרך פורומים באינטרנט אבל למרות זאת, מאחר ופנית לכאן, אנסה לתת לך כיווני מחשבה. קודם כל, בתרבות הבודהיסטית מתדברים על מצב שבו אין "אני" - אבל מצב זה אינו מכניס לחרדות, בדיוק להיפך מביא להשלמה. אולי כדאי שתעייני בספרות בודהיסטית, בנושא ה "אני" - ואולי זה ייתן לך כיווני מחשבה לגבי החוויות שאת עוברת. מעבר לכך את אומרת שאת פוחדת יותר מדיי, מרגישה יותר צדיי, מודעת יותר מדיי - ומתוך זה את מבינה שאין כלום - אין "אני"- כשאת חווה זאת, אולי תתמקדי בזה שחושב יותר מדי, מרגיש יותר מדי, מודע יותר מדיי - אולי שם מצוי אותו גרעין של "אני"?

 

[כתום חשוך]

פחדים ועצמיות

שלום שמיינה את מספרת על פחדים ועל תחושה של אובדן העצמיות או "אין אני". אני יכול להציע קו מחשבה שינסה לקשר בין השניים ולהציע כיוון פתרון. פחד הוא תופעה אנושית. חיות מפחדות רק כאשר ישנו איום חיצוני שהן חשות. האדם יכול לפחד ללא סיבה חיצונית מוגדרת. לחוש שאישיותו קורסת כביכול לתוך ריק. אולי ישנו קשר בין הפחד הזה לבין התחושה של אין אני. התחושה הזו היא אולי נסיון פיצוי או התחמקות של האישיות מן האיום הסמוי שהוא שורשו של הפחד. אם אין אני אין מה שיאיים עליי. אבל. אם אין אני אז מי זה שכתב את ההודעה. מי הוא זה שמפחד. לכן אני חושב שכאשר תחפשי את שורש הפחד ברמה הקיומית, כלומר במקום של למה אני חי ובשביל מה אני חי ומהו אדם ושאלות כיוצא באלו ואולי תמצאי רמה חדשה של אישיות שאי אפשר לאיים עליה במובן של המשמעות. כלומר אישיות שהיא נצחית. שהרי על הצדדים החיצוניים של האישיות שלנו מאיימים כל מיני גורמים. ובראשם המוות. הרובד החיצוני שלנו טעון אישור מתמיד של הסביבה ושל עצמנו. אם אין אף אחד שמתקשר איתו הוא גוסס. כמו ילד שאםהאין אף אחד ששם לב אליו הוא נהיה עצוב ובסוף מתכנס לתוך עצמו ומת. אולי מה שאת חווה הוא התחושות הקשות של אובדן הבטחון של הרובד הזה. ומעבר לחושך של הפחד אולי מחכה לך הרובד העמוק שלך האישיות שלך. רובד נצחי שאינו תלוי בסביה וגם לא תלוי בצורך לחוש את עצמך כל הזמן. ודווקא הלחץ של הרובד הזה הוא זה שגורם לקריסה של הרובד החיצוני. איני אומר שהמעבר בין הרבדים פשוט. ייתכן וזה מסע של החיים כולם. קרוב לוודאי שכדאי גם להעזר במורה דרך או חבר טוב כגורם חיצונישמייצב את האדם והמודעות שלו בזמן המעבר מחווית עצמך באופן חיצוני לחווית עצמך כנצחי. אני חושב שזה יכול להיות מסע מעניין מאוד הלא כן?

 

[hyabusa]

שלום

יש לי שאלה אליך ואם באמת אין את אז מה אז? לא תחיי את חייך? לא תהני מכל מה שיש לעולם להציע? אני לא מכיר כל כך אותך או את המצב ואני לא יודע מה את עושה או לא עושה בחיים אבל אני בהחלט מבין מפה שאת חושבת על הנושא הזה יותר מידי העצה שלי אלייך היא למצוא לך מיקוד כלשהו ספורט,אומנות,לימודים לא משנה מה משהו שיתן לך תחושה של תחליט וביטחון דבר כזה יכול לפתור הרבה ממה שאת מגדירה כ''בעיות'' כמו גם שבמקום הזה בתוך עצמך שאת אומרת שאין כלום באמת לא יהיה כלום אם זה מה שתבחרי שיהיה הדבר היחיד שיש לנו בעולם הוא היכולת לבחור בחירה חופשית וגם זה לא בכל דבר בחיים אבל כשזה מגיע לעצמנו אז כן יש לנו את היכולת לבחור ולשלוט על כל המחשבות המודעות שלנו לכן ואל תביני אותי לא נכון אבל אם את יודעת כל כך הרבה ומודעת כל כך כמו שאת אומרת שאת אז במקום לבכות על זה עשי עם זה משהו תחליטי שיש משהו בפנים ואז יהיה וגם אם אין אז מה!!!! את תצרי אותו מכלום יש מאין כי בתוך הראש שלך יש יקום שרק את מסוגלת לברוא ליצור ולהרוס זה המקום היחיד שבו את בשליטה מוחלטת על הכל!!!!! קחי את השליטה וצרי משהו בפנים את לא צריכה מישהו שיגיד לך: כן יש משהו או לא אין כלום,רק את יכולה לקבל החלטה כזו ורק את יכולה להחליט איך לפעול על פיה אני מקווה שאת מבינה ודבר אחרון הדבר היחיד שאין לאף אחד אחר זו את והמיינד שלך ואם תפנימי את מה שאמרתי תביני שזה כל מה שאת צריכה בעצם(לא מה שאמרתי אלא המיינד שלך)

 

[Shame in you]

אויש, כמה שאני מזדהה

וכמה שכתבת מקסים. דבר ראשון אני ארגיע אותך, יש שם הרבה, ואפשר לראות את זה בהודעה שלך. דבר שני, עודף מודעות היא באמת בעיה, אבל אפשר להקל עליה ולהיות יותר משוחררים. פשוט לא לחשוב ולהתעמק יותר מדי, לתת לדברים לזרום ולראות את עצמך כחלק מהעולם ולא כמרכזו, לפעמים. מה את חושבת שאת צריכה? החיים שלך מלאים מספיק? יש לך תחומי עניין שמספקים אותך? יש לך אנשים שקרובים אלייך? נסי לברר את העניינים האלו, ולהתקדם משם.

 

[yooombu]

מזדהה מאוד

שלום לך. תארת מצב שאני יכולה להזדהות איתו, כי הוא מוכר לי, אם כי מעולם הוא לא הכתיב את חיי והרגשתי עד כדי כך. אני מקווה שאני מבינה אותו נכונה, או לפחות בסביבה. ראשית כל, אני רוצה להבטיח לך שיש את. אני מאמינה בזה בכל לבי. אני מאמינה שכל אדם, כל יצור אנושי הוא מ י ש ה ו, ויש לו אישיות ואני אפילו מאמינה שלמרות שה א נ י משתנה כל הזמן, וניתן להשתנות ולשנות התנהגויות, יש משהו פנימי ובסיסי בצרכים, בכיוון שהרצונות שלך הולכים אליו, שלא משתנה, כי הוא חלק מ מ ך. אני מאמינה בכך כי אני יוטדעת כמה חזק האני שאני מרגישה, ואני רואה זאת על אנשים בסביבתי, ובעיני עצם העובדה שאדם מסוגל להרגיש ולחשוב ולתהות מעידה על כך שיש לו נפש אנושית, ולכן בטוח שיש לו א נ י. כך שעצם הפחדים שלך הם חלק מאותו אני. אבל אני חושבת שאת לא צריכה להסיק שיש לך א נ י מעצם העובדה שיש מי שמפחד שאין לך אני. כי אז הפחדים הללו הופכים להצדקה וההוכחה היחידה לאני שלך, משהו להיאחז בו. זה פרדוקס, זה הסתבכות בתוך עצמך שלא תיתן לך מנוח מהפחדים. וזה לא בריא. כי הפחדים הללו הם רק חלק מהאני שלך. אני מאמינה גם בעושר הנפש של האדם ומורכבותה. את צריכה להסיט את מרכז הכובד של החיים מההתעסקות בשאלה, יש אני, אין אני, אל עשייה. אני מסכימה עם קודמיי: ברגע שתמלאי את החיים בעיסוק, ואם כבר יש לך עיסוקים לרב, אז עשייה שתספק אותך רגשית, או לפחות תהווה שינוי, איתגור, גיוון- אז יתעוררו לך מחשבות, רגשות והתלבטויות סביב אותו עיסוק, ויתעורר הרצון שלך, לאיזה כיוון ללכת עם העיסוק. אז תדעי שיש לך אני. האני הזה הוא שנהנה מהעיסוק בדרך המסויימת שלך, מהסיבות המסויימות שלך, ובחר את הבחירות המסויימות שלך. העיסוק יכול להיות התנדבות, עבודה עם אנשים או נוער או איזושהי אוכלוסייה בהזדקקות, ששמה במיוחד יש ביטוי לאישיות שלך באופן בו את יוצרת קשר, וכך גם תרגישי אני בצורה מופלאה, כי לעזור לאנשים זה מופלא. זה יכול להיות עבודה חדשה, או חיים חברתיים מעניינים וחדשים במעגל חברתי חדש, או תחביב עם בע"ח כמו רכיבה על סוסים, או פעילות ספורטיבית מיוחדת כמו טרפז או טיפוס על קירות או טניס, או באמת אמנות שהיא דרך מצויינת לבטא כל מיני העדפות ואהבות ויצירתיות, שיבהירו לך היטב שיש בפנים אני שלא מתכוונת ללכת לשום מקום. רק להסיט את מרכז כובד החיים מהתעסקות בשאלה אם יש אני, כי אז את בעצם לא מטפחת אותה, לא נותנת לה את העיסוק שיאפשר לה להתבטא ולהתפתח, ואז מתבלבלים יותר ויותר לגבי עצם קיומה..... מקווה שזה לא נשמע פלצני. אני באמת חייה לפי זה אני כבנאדם, קשה לי להרגיש שהחיים מספקים אותי, לא משנה כמה מגוונים ומעניינים הדברים שאני עושה, אם נמשיך באותה רוח, ה א נ י שלי לא מסתפקת.......P: לא מרגישה מלאה