משבר ענק
זה התחיל לפני 12 שנה. אנו זוג מעורב, אני ישראלי והיא מסקנדינביה. אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר על ארץ מולדתו. יש ביננו ארבעה ילדים. אחרי כל הדיבורים וכל המעללים שעוללנו בשנים עשר השנים הללו(שנתיים בארץ שנתיים בסקנדינביה וקונטיינרים מטיילים בים ולא לשכוח את עניין הילדים שמטיילים מארץ לארץ לא קל...)הגעתי למשבר קטלני שלא ידעתי כמותו. אז ככה לפני שלוש שנים היינו שם ותכננו להגיע ארצה ולהתיישב בצפון אחרי מסע שיכנועים מפרך בתוספת שמחת חיים מצידי הצליחו להדליק את האור בקצה המנהרה. החלום עומד להתגשם :שימו לב , היא מסכימה אפילו להתחיל בשלב גיור,אני בפול ווליום של תכניות ,מפות של בית חלומותינו על מגרש גדול עם המון דשא. עבדתי ימים כלילות כדי לחסוך כסף. בקיצור הייתי בהיי רציני. מגיעים ארצה: אני עובר לילה ראשון בשקט, מתעורר בבוקר עם מחשבה שהכניסה אותי לחרדות וכל שמחת החיים שלי הפכה לגהינום בן לילה. יש לציין שהמחשבה שגרמה לי לחרדות לא קשורה ביני לבינה או למשפחה בכלל. מחשבות, הרהורים, חוסר שקט ועוד המון רגשות מגעילים שעברו עליי באותם ימים מובילים אותי להחלטה פזיזה של לוותר על החלום ולחזור לסקנדינביה. זה היה נס משמים בשבילה והיא קפצה על ההזדמנות ללא ניסיון לעזור לי ברגע של משבר. אני מרגיש נבגד עד עומק נשמתי. ותבינו זה מצב של ליפול מגן עדן לגיהנום בפנימיות שלי. חלוש ורפוי ידיים אני מוצא את עצמי כעבור זמן קצר שוב במדינתה עם מחשבות על החלום שהתנפץ. מאז עוברים עלינו ימים לא קלים של אהבה, שנאה ,קנאה. יש לציין שאני בעל שליטה גבוהה ברגשותי כך שהרגשות מובעים מאופקים למדי וכמובן אנחנו לא רוצים לחשוף את הילדים למריבות שלנו. הרעיון הכללי הוא להפרד ולחלק את הילדים בינינו הבנות איתי הבנים איתה. קשה לי לוותר עליה במיוחד עכשיו שהיא מתחילה להפוך להיות אשה ולא ילדה חיכיתי לזה המון שנים ועכשיו לחשוב שמשהו אחר יקבל את זה ולא אני. ישנם עוד הרבר פרטים במערכת הזו אבל נראה לי שזה כבר ארוך מידי. מה עושים?? איך מפרידים ילדים זה מזה בין ארץ לארץ? איך מתמודדים עם הקנאה ? ואני כזה שנותן הכל או כלום אין לי אמצע היא רוצה שנשאר חברים אבל ברגע שמישהו אחר ישים עליה יד אני לא אוכל להסתכל לה בעיניים יותר.
זה התחיל לפני 12 שנה. אנו זוג מעורב, אני ישראלי והיא מסקנדינביה. אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר על ארץ מולדתו. יש ביננו ארבעה ילדים. אחרי כל הדיבורים וכל המעללים שעוללנו בשנים עשר השנים הללו(שנתיים בארץ שנתיים בסקנדינביה וקונטיינרים מטיילים בים ולא לשכוח את עניין הילדים שמטיילים מארץ לארץ לא קל...)הגעתי למשבר קטלני שלא ידעתי כמותו. אז ככה לפני שלוש שנים היינו שם ותכננו להגיע ארצה ולהתיישב בצפון אחרי מסע שיכנועים מפרך בתוספת שמחת חיים מצידי הצליחו להדליק את האור בקצה המנהרה. החלום עומד להתגשם :שימו לב , היא מסכימה אפילו להתחיל בשלב גיור,אני בפול ווליום של תכניות ,מפות של בית חלומותינו על מגרש גדול עם המון דשא. עבדתי ימים כלילות כדי לחסוך כסף. בקיצור הייתי בהיי רציני. מגיעים ארצה: אני עובר לילה ראשון בשקט, מתעורר בבוקר עם מחשבה שהכניסה אותי לחרדות וכל שמחת החיים שלי הפכה לגהינום בן לילה. יש לציין שהמחשבה שגרמה לי לחרדות לא קשורה ביני לבינה או למשפחה בכלל. מחשבות, הרהורים, חוסר שקט ועוד המון רגשות מגעילים שעברו עליי באותם ימים מובילים אותי להחלטה פזיזה של לוותר על החלום ולחזור לסקנדינביה. זה היה נס משמים בשבילה והיא קפצה על ההזדמנות ללא ניסיון לעזור לי ברגע של משבר. אני מרגיש נבגד עד עומק נשמתי. ותבינו זה מצב של ליפול מגן עדן לגיהנום בפנימיות שלי. חלוש ורפוי ידיים אני מוצא את עצמי כעבור זמן קצר שוב במדינתה עם מחשבות על החלום שהתנפץ. מאז עוברים עלינו ימים לא קלים של אהבה, שנאה ,קנאה. יש לציין שאני בעל שליטה גבוהה ברגשותי כך שהרגשות מובעים מאופקים למדי וכמובן אנחנו לא רוצים לחשוף את הילדים למריבות שלנו. הרעיון הכללי הוא להפרד ולחלק את הילדים בינינו הבנות איתי הבנים איתה. קשה לי לוותר עליה במיוחד עכשיו שהיא מתחילה להפוך להיות אשה ולא ילדה חיכיתי לזה המון שנים ועכשיו לחשוב שמשהו אחר יקבל את זה ולא אני. ישנם עוד הרבר פרטים במערכת הזו אבל נראה לי שזה כבר ארוך מידי. מה עושים?? איך מפרידים ילדים זה מזה בין ארץ לארץ? איך מתמודדים עם הקנאה ? ואני כזה שנותן הכל או כלום אין לי אמצע היא רוצה שנשאר חברים אבל ברגע שמישהו אחר ישים עליה יד אני לא אוכל להסתכל לה בעיניים יותר.