משבר משבר

[ariane]

משבר משבר

ביום רביעי זה הסוף. סוף החיים הטובים, סוף האינטימיות הכל כך מיוחדת ביני לבין ביתי. מיום רביעי אני כבר לא אהיה את כל עולמה, היא תגלה שיש גם אנשים אחרי בעולם ושגם אפשר להיות עם אנשים אחרים ...... ובלי אמא!!! בלי אמאאאאאאאאאא?!?! ביום רביעי עדן נכנסת לגן, ואני בוכה ובוכה ובוכה, אני רק רוצה להיות איתה, לחבק אותה, לחנך אותה, לאהוב אותה וביום רביעי הכל נגמר. אני לא מצליח להתמודד עם זה, לא מצליחה לדמיין את עצמי רחוקה ממנה ימים שלמים. הייתי אמורה לעבור תפקיד, בתפקיד שהייתי עובדת הרבה בלילה וכבר דמיינתי איך אני עוברת את הימים איתה והולכת לעבוד בלילה, וכולי היה אושר, ובסוף זה לא הסתדר אז אני צריכה לחזור לעבודה שאני שונאת ובשביל זה לשים את הלב שלי בגן. כל היום אני אומרת לה שאני כל כך מצטערת על מה שאני הולכת לעשות לה. אני אומרת לה את זה כי אני זוכרת שאני תור ילדה קטנה מאוד כעסתי על אמי ששמה אותי בגן כי מאוד לא האבתי את זה ולא הבנתי למה אני שם כשיש לי בית. בקיצור הכל מתערבב, רגשי אשמה, רצון לא להפרד, פחד ממה שיהיה. איך אני יכולה לעבור את זה?? איך??

 

[סינטה1]

קודם כל ../images/Emo24.gif

אריאן, את עדיין תהיי כל עולמה, תמיד. זה עצוב וקשה אבל זו דרך החיים, אין מה לעשות, צריך להתפרנס. תנסי להסתכל על הטוב שבזה, לעדן יהיה טוב שם, יהיו לה חברים לשחק איתם ואת תבואי כל אחר צהריים עם אנרגיות מחודשות להיות עם אהובתך. ההתחלה מאוד קשה אבל אחר כך מתרגלים ואפילו (אל תגלי) לומדים קצת ליהנות מחיי המבוגרים...

 

[happy]

יקירה כולן עוברות את זה

זה מאוד קשה לחשוב איך עדן תסתדר בלעדיך. ההתחלה תהיה קשה ותעברי אותה. אחרי כמה ימים תכנסי לשיגרה ומסכימה עם סינטה שתגלי שעולם המבוגרים הוא לא כל כך נורא. (אפילו די נחמד) ואת תמיד תהיה מרכז עולמה של עדן.

 

[ברבי28]

אני איתך ...

מהבוקר הלב דופק על 120 ורק עכשיו אני מבינה למה כי היום קבענו עם המטפלת לסגור איתה סופית את כל הדברים היום מסתיימת חופשת הלידה שלי, אך הארכתי אותה קצת ואני חוזרת לעבודה בעוד שבועיים בא לי למות !!!

 

[בנצ100]

אריאן...

באמת קודם כל

. עצוב לשמוע את מילים האלו... אבל - את באמת תמיד תהיי אמא שלה, ושום גן לא יהיה תחליף. והאמת, שלא בטוח שהחוויה שלה תהיה קשה כל כך. לי יש זכרונות טובים מהגן, ואני מאמינה שיוגי נהנה מאוד בגן. יש שם המון ילדים והוא מאוד אוהב להסתכל עליהם, והם אוהבים אותו מאוד. שלא לדבר על כמות הצומי שהגננות נותנות לו. מה לגבי תקופת הסתגלות? להגיע לגן בהדרגה, לא ישר לימים שלמים? בגיל הזה, ההסתגלות היא בעיקר בשבילך, פחות לעדן. אבל גם זה חשוב. אנחנו לקחנו שבועיים להסתגלות. כל פעם באנו לקצת יותר זמן, עד שזה היה ימים שלמים. אולי אפשר לבקש דחייה נוספת קטנה בחזרה לעבודה, ולהתחיל יחד את השנה. תראי איך עדן מסתדרת, איך את מתרגלת, ואחרי שתרגישי יותר בנוח, לתכי לעבודה בלב שלם יותר? וכן, כדי אולי קצת לעודד - אני מאוד צריכה את עולם המבוגרים, ואת השגרה שלי שלא קשורה ליוגי. ואני הכי גאה, שכשאני חוזרת, וקוראת לו, הוא מחייך חיוך גדול ודוהר אלי. אני יודעת, שגם אם אנחנו לא צמודים כל היום, הוא אוהב אותי ומכיר אותי, והאמת? מעריכים יותר את מה שחסר. אז טוב קצת להתרחק כדי לדעת כמה טוב להיפגש בסוף היום...

 

[ariane]

ברור שיש הסתגלות

אני לא זורקת אותה לגן והולכת, זה גם חובה לעשות את מדברי מנהלת הגן. אני מתחילה לעבוד רק ב-11 לספטמבר.

 

[בנצ100]

אז חכי קצת, אולי עוד תחשבי טובות

על הגן. תשבי שם, תראי את עדן מגיבה לילדים האחרים, ואולי תחשבי שטוב לה שם? תנסי להפריד את החוויה שלך מהחוויה שלה. כשאני רואה את יוגי בגן, אני יודעת, ששום DVD, או משחק איתי, לא מספק התרגשות כמו חבורה של 6 ילדים רצים וקופצים בגן מסביבו. הוא פשוט באקסטזה בגן. והאמת שאת הזחילה שלו אני גם מייחסת לגן ולזוחלים שבו. הלימוד הוא בחיקוי, ויש לו שם מודלים מצוינים. חוץ מזה, שלא נעים להגיד, אבל הגננת הרבה יותר נקייה ומסודרת ממני...

 

[קובולט]

יקרה שלי../images/Emo24.gif

מה אני אגיד לך זה קשה, ועוד יותר קשה מה שאת מתארת בעינין שאת לא אהבת להישאר בגן. אבל יש אבל.... החיים היום שבהם אנחנו רוצים לתת להם את הטוב ביותר וזה אומר לעבוד שיהיה כסף לתת להם כל מה שירצו. נכון שהפמניסטיות עשו עבודה מבורכת והוציאו אותנו מהבית למעגל העבודה אבל יש נשים שהופכות לאימהות ולא מבינות למה הן היו צריכות תואר, לימודים קריירה שכל מה שמענין אותן כרגע זה לשבת בבית- אני אחת מהן ואני מודה- תנו לי לשבת פה להשריץ ילדים ולראות אותם פורחים. אני את בר התחלתי להכניס לגן שהיה בן 10 חודשים פעם בשבוע ליום אחד היום שבו ניקיתי את הבית- זה כל כך הקל עלי בעבודה בבית שמאוד נהנתי. בגיל שנה נראה היה לי שהוא מאוד אוהב ללכת לגן ובאמת הכנסתי אותו לשם כל יום רק עד 13:00 שישן צהריים איתי, אבל לבר היו תוכניות אחרות הוא היה ישן בגן מתי שהוא רוצה ובאחת נראה היה שאני ממש תולשת אותו מכל הצעצועים והדברים המרתקים שיש לו שם. והיום אחרי 4 ימים איתי בבית בחופש הגדול שלו- ויש עוד 4 ימים כאלה בר נעמד עם התיק ליד הדלת כל בוקר רוצה ללכת לחברים למשחקים. וכל תוכניות הפעולה שהכנתי לו, משחקים בבית בשעות הבוקר ביקורים אצל חברים אחה"צ עד שהוא באמת נופל מהרגליים לא נראה שמספיקים לו. גם אני לא אהבתי גן בימים הראשונים רם לקח אותו לשם- ולא האמנתי לו שהוא בכלל לא בוכה עד שראיתי את זה בעצמי- הקטנטן מתפתח שם נהדר ויפה וזה מה שחשוב, ולמרות שלמדתי חינוך מיוחד ואיך לשעשע ילדודס, ת'כלס אני שמחה שיש עוד מישהו גננות שעוזרות לי בזה. את חייבת לראות את זה ככה, את תראי שהיא תפרח וכל דבר חדש שהיא תעשה בבית ובגן מייד יהיה אטרקציה שלמה-גם לגננות וגם לך. בהצלחה יקירתי וסליחה על המגילה

 

[ariane]

אני יודעת שגן יכול להיות

מאוד טוב ואם עדן הייתה בת שנה ךא הייתי כל כך נשברת אבל היא עוד לא בת חצי שנה ולא נראה לי שיכפט לה כל כך מחברים וצעצועים חדשים. אני רק מקווה שיטפלו בה טוב שמה.

 

[טלירונאלירן]

../images/Emo24.gifמאחלת לך שלמרות הקושי

עדן תפרח בגן וכך יהיה לך יותר קל.

 

[parpare bar]

גמני חוזרת ביום חמישי ופלולה הולכת

למשפחתון. אני מתה מפחד ובא לי להקיא כשאני חושבת על זה, אבל אני צריכה ורוצה לעבוד. מבינה אותך מאוד. שיהיה לנו בהצלחה! נישוקים.

 

[זוהרה האחרת]

היא מקסימה אמיתית

אריאן, כל כך כואב מה שכתבת. אני מצטערת שלא הסתדר מה שרצית בעבודה, ושאת חוזרת למקום שאת לא אוהבת ונפרדת עם עדן. אני בטוחה שהימים הראשונים יהיו לא קלים, אבל אני מקווה שאחר כך תיכנסו לאיזשהו מסלול, ותראי שטוב לה בגן, ושהיא פורחת וגדלה. חיבוק ענקי ממני, של הבנה.

 

[תולו]

אריאני ../images/Emo24.gif

עצות אין לי, רק חיבוק אחד גדול ואוהב, אחד לך ואחד לעדן המתוקה כל כך. תחזיקי מעמד, עד כמה שניתן.

 

[תמי ס]

אריאן

אני מבינה אותך מאד, הלב נחצה לשניים, חצי רוצה להישאר עם עדן בבית וחצי רוצה לחזור לעבודה (או לא כל כך רוצה...) אבל אין ברירה, החיים ממשיכים וצריך לעבוד, טוב שיש לך לאן לחזור, לפעמים אני מצטערת שאין לי לאן לחזור (יודעת שאני כבר צריכה לחפש אבל עוד דוחה את זה קצת). אני בטוחה שיהיה לה טוב בגן, לך יהיה קצת קשה אבל בהמשך אולי אפילו תיהני מהחופש הזה. (ואגב, התמונה הזו של עדן נפלאה, איזה מבט

)) שיהיה לכן בהצלחה

 

[טאניוש]

../images/Emo24.gif

באותה סירה, כל בוקר מחדש. אוף...

 

[noaagr]

אריאן

אין ספק שזה קשה, לשלוח את התינוקות הקטנים שלנו למקום חדש, עם דמויות חדשות ושאנחנו לא נמצאים בו. אבל אריאן - את תמיד תהיי אמה, תמיד תהיי הדמות המחנכת והמעצבת את עולמה, הדמות העיקרית שבחייה. אני זוכרת שכשהילדים התחילו ללכת למסגרת חדשה, הייתי מחכה כל היום כבר לפגוש אותם שוב, ציפייה לראות איך יגיבו, לראות את החיוך שלהם, איך הם רוצים שנרים אותם, שנחבק אותם. ציפייה כזו של התרגשות. לא בגלל שחשבתי שהיה להם שם רע אלא פשוט כי התגעגעתי. הפרידה מהם הפכה את הפגישה מחדש למתוקה יותר...(קצת קשה לי להסביר את זה). ומצד שני - היציאה לעבודה אפשרה לי קצת להתאורר, לפגוש אנשים, לנהל שיחות של מבוגרים וגם איפשרה לי את הכוח והסבלנות כלפי הילדים לאחר העבודה. קחי את הזמן ותראי שכשתלמדי ותכירי את הגן טוב יותר ואת הצוות בגן, יהיה לך קל בהרבה להיפרד מעדן. ובכל מקרה אנחנו כאן כדי לנגב לך את הדמעות..

 

[רונה 4]

הזכרת לי את עצמי כששני הלכה לגן

בגיל שנתיים. אני הייתי יושבת מחוץ לו ובוכה יחד איתה במשך ימים. אני חושבת שבגיל שלה יהיה לה יותר קל להסתגל לגן, רק לנו זה קשה יותר, בכל גיל שהוא. מחבקת אותך חזק ומאחלת לשתיכן הסתגלות מהירה.

 

[אמא של פילפילון]

ארירן, זה באמת מעבר קשה

במיוחד לאמא. קל להגיד, וכשהייתי אמא לראשונה הרגיז אותי נורא כשאמרו לי, אבל זה נכון: איך שאת תקחי את זה, ככה היא תעבור את זה. אם תשאירי אותה בגן בלב שקט, היא תחוש בכך. אבל המציאות, במיוחד בילד ראשון, מקשה עלינו לתת להם ללכת קצת מהקן, כך שצפויים כמה ימים קשים. מקווה עבורך שיהיה לך קצת יותר נחמד בעבודה.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo5.gif סליחה, אריאן.