משבר זוגיות חבוי...

[beta51]

משבר זוגיות חבוי...

שלום לכולם. אשמח לשמוע את דעתכם האובייקטיבית לעינייני! אני נשוי לאישה מקסימה כבר מספר שנים. במהלך השנה האחרונה התחלנו להתרחק זה מזו באופן הדרגתי. ההתרגשות שהיתה לי במחיצתה הולכת ופוחתת עם הזמן. אני מודע לעובדה שתקופת ההתאהבות חולפת לאחר זמן ונשארת אהבה שעשויה לצמוח ולגדול עם השנים. כך היה בינינו עד לפני שנה. עלי לציין שאני כבר בן 40 ויתכן שאני חווה את משבר גיל הארבעים המפורסם... אך יחד עם זאת ישנם מספר אלמנטים נוספים שעלולים להשפיע. בשנתיים האחרונות אישתי השמינה מאד ועושה רושם שזה לא עומד להשתנות. אמנם אני עדיין אוהב אותה, אך אינני נמשך אליה יותר. מיותר לציין שאם אני מעיר לה (בהבנה ובשיא העדינות) על השמנת היתר שלה, היא כועסת ודורשת שלא אדבר על הנושא. לטענתה היא מודעת לעניין (מן הסתם) ומשתדלת לרזות.ממחר... בנוסף במקום העבודה שלי יש בחורה מדהימה יפהיפיה וצעירה... (בת 25) ולאחרונה מאד התקרבנו. אין בינינו רומן ובנוסף יש לה בן זוג, אך כל זאת לא מונע ממני לפתח רגשות כלפיה. היא משתפת אותי בדברים שאותם היא לא מצליחה לחלוק עם בן זוגה מפאת אופיו וסביר להניח שגם בגלל חוסר בגרות מצידו. אני מונע מעצמי מלהתאהב בה ( אף על פי שזה נשמע מעוות ולא הגיוני) מיכוון שהיא אוהבת את בן זוגה והפרש הגילאים בינינו לא מותיר לי סיכוי... בקיצור אני בבילבול רציני. כל העובדות שהזכרתי גורמות לי לשאול את עצמי אם יש טעם להישאר עם אישתי. אם זה בכלל מוסרי כלפי אישתי להיות במצב הזה ולא לומר לה דבר... מצד שני אולי זה בכלל עניין הורמונאלי ( משבר גיל ארבעים כבר אמרתי?..) או משבר שיחלוף עם הזמן. מה עושים???

 

[chenby]

לפי דבריך

זה בדיוק משבר גיל ה40... הסימפטומים אותם סימפטומים (מהכרות כמובן, לא מנסיון אישי.. אבל נסיון משפחתי ומהרבה שנים פה בפורום..) בכל מקרה, כל התופעות המוזרות האלו, ההשמנה של אשתך, הריחוק , הבחורה מהעבודה, כל אלו אומרים לך - תתחדש! לא תתחדש באישה חדשה, אלא תתחדש אתה עם עצמך, תתחיל אתה לעשות ספורט - אוי זה ידביק גם את אשתך.. וכמובן שזה יגרום שניכם להרגיש טוב יותר, ואף להתקרב - בריצת בוקר משותפת.. אבל תתחיל אתה, תלמד משהו חדש, תגדיל את המודעות שלך, את הידע שלך, תעשיר את עצמך.. הבחורה מהעבודה היא בדיוק המראה שבאה לחזק את הרגשות שלך.. היא ילדה בדיוק כמו החבר שלה.. וזו פנטזיה- שיכולה להתממש כמובן, אבל לא תוביל באמת לשום מקום, רק תיצור הרס.. ופגיעה.. גם אם לאשתך לא יהיה מושג.. תתחיל בלהשקיע בעצמך, ולהתמקד במה שכן טוב בבית, במקום להיות עייף וחמור סבר, תלמד להיות קליל ושמח.. אתה רק יכול להדביק בשמחה הזו מה שייצור עוד שמחה. משבר גיל ה40 לאו דווקא זה עניין הורמונלי... ברור שיש שינויים פיזיים ויש שינויים הורמונלים, אבל זה משהו שאתה יכול לשלוט בו.. זה עוד סיפור שלימדו אותנו, שיש משבר כזה.. אז כולם מכירים את הסיפור, ומתארים לעצמם שזה יקרה גם להם, והפלא ופלא, המציאות מוכיחה תמיד שאנחנו צודקים.. אתה יכול לשנותאת הסיפור הזה.. לא להאמין לו, ולשנות לחלוטין את ההסתכלות שלך ולהתחיל לעשות לעצמך טוב. אני למשל רואה תכניות שמרגשות אותי ונותנות לי השראה, נפגשת עם חברות, עושה תרגילי ספורט כשבא לי, כותבת פה.. אבל אני דואגת לעצמי להרגשה טובה כל הזמן. זה המסר. וכמו שאמרתי - מה שאתה עומד מולו בבית - זה בדיוק אתה.. זו המראה שלך.. לכן כשאתה תהיה במקום שמח ומעריך - זו המראה שתראה כי זה מה שתשדר.. אי אפשר לכעוס כשמעריכים אותך.. אי אפשר לכעוס כשאתה שמח.. וזה מה שמדביק. אז תתחיל אתה בלהעריך את עצמך, ואת אשתך.

 

[beta51]

תודה על העצה

הי מהמקום בו אני נמצא כעת, קשה לשנות פאזה שתוביל לשינוי שעליו את מדברת, אך בהחלט העלית נקודות התייחסות חשובות. תודה..

 

[chenby]

בוודאי שקשה לשנות פאזה

אבל האם זה אומר שעליך לוותר מראש? מדובר הרי בחיים שלך, באושר שלך, בסופו של דבר אתה כותב פה כי אתה רוצה להיות מאושר ואתה לא, אני יכולה להבטיח לך שלא משנה מה נסיבות החיים של כל אחד מאיתנו, הצעד הראשון כדי להתחיל לשנות הוא טמון בהערכה. תתחיל משם, ותראה איך קורים קסמים. משם יגיע הצעד הבא שלך ותדע מה לעשות.. מה אכפת לך לנסות? כי המיינד רוצה להיות צודק? זו גם הסיבה שקשה- כי המיינד רוצה להיות צודק.. רק כשאנחנו עסוקים בצדק, אנחנו מפסידים את המשחק. תראה את הפועל תל אביב - בכו על פנדל שלא נשרק בדקה ה15, הפסידו את המשחק, ותלו את ההפסד בפנדל.. איפה האחריות על 75 דקות לתקן? לעומת זאת אקטובה הובילה 3:0 בדקה ה15 - אותה הדקה בדיוק.. וחיפה החליטה לקחת את המשחק הזה ולנצח 4:3 בסיום.. זה מתחיל באחריות. והאחריות שלך על חייך - על האושר שלך. לא אשתך, לא בת ה25 , לא העבודה, לא כלום - רק אתה לעצמך - כי כשאתה צוחק ושמח - הצחוק והשמחה יוצאים ממך, וכשאתה צוחק, לא באמת חשובה הסיבה, כי אתה צוחק.. כלומר שכל דבר בכל רגע נתון יכול להוציא ממך צחוק ושמחה.. רק אתה מונע כל אלו מעצמך - כי זה קשה..

 

[מריוס זכריה]

משבר בכלל לא חבוי....

שלום לך, קודם כל, למרות המשבר, נשמע שאתם באמת זוג מוצלח, ואני חושב שבהחלט יש טעם להישאר איתה - בתנאי שתעשו משהו עם עצמכם (ראה בסוף). העסק נתקע, וזה טבעי. הדינמיקה של החיים היא שמצד אחד מתרגלים, מתבססים, אין יותר מצב רוח להרפקתאות. לרוב יש גם ילדים (לא כתבת, אבל זה לא ממש משנה). מצד שני, אצל שני הצדדים מצבטרים תסכולים וקשיים: בראש ובראשונה הקושי של קשר מונוגמי, ומחיר ההמנעות מסיפורים אחרים. בנוסף, אחריות נוספת בעבודה, ילדים גדלים ומסבכים את החיים, הגוף קצת מתעייף, מתרגלים לא לקחת חופש ולא להנות מהחיים הפשוטים, ועוד ועוד. הדינמיקה היא כמו של עגלה שכל הזמן מעמיסים עליה עוד ועוד, ומישהו שכח שצריך גם לפרוק. ועוד יותר חשוב: כל הדברים שנדחו מחכים ומחכים ונראה שכבר לעולם לא יגיעו. במצב הזה השמנה היא מוצא ידוע מהברוך, וגם, כמובן, התאהבות בבחורה צעירה וחמודה. אתה עושה בחוכמה שאינך נסחף לשם, כי גם אם היא תיסחף איתך, אחרי כיף קצר יתחילו הצרות, והן לא יהיו שוות את זה, מה עוד שזה קשר של עבודה - הסוג הכי מסוכן. לדעתי עדיין מוקדם מדי לדבר על שינוי הורמונלי (תמיד טוב לבדוק, למה לה). אני גם לא חושב שזה יחלוף עם הזמן. רוב הסיכויים שזה יחמיר. מה עושים? לדעתי הדבר הכי טוב הוא טיפול פרטני במסגרת זוגית... כלומר, לא כל אחד הולך לפסיכולוג שלו, כי זה דבר שעלול להרחיק אותכם, אלא הולכים יחד לייעוץ אבל כל אחד עובד על הנושאים שלו, בשיתוף ובעזרה של בן/בת הזוג. כמובן שהייעוץ עוסק גם בתקשורת זוגית, מינות וכולי, אבל חשוב לי לומר שלא יעסוק רק בזה, כי לדעתי כל אחד מכם צריך לעשות את חשבון חייו עם עצמו, בתמיכה של השני. "משבר גיל 40" הוא סתם שם, אבל הוא באמת סינדרום שקורה הרבה. הנקודה היא לא חשוב שהשם עצמו אומר משהו, זה סתם כינוי. העניין עצמו הוא מה שקורה מאוד ספציפית עם כל אחד מכם בחשבון החיים שלו. אי אישית לא מאמין בשיטת ה"תצאו, תלמדו, תתפתחו", למרות שכמובן שכל אלו דברים מצוינים. פשוט, לדעתי, זוג שנתקע ב"דיכאון זוגי" פשוט לא יעשה את זה, כך שזו עצה לא ממש מועילה ורק מייאשת. אבל אם זה אפשרי - כמובן, למה לא.

 

[מריוס זכריה]

למה לה=למה לא

 

[beta51]

תודה

תודה על התשובה המפורטת ומנומקת. אני בהחלט נוטה להסכים איתך. אני שוקל לחיוב את נושא היעוץ הזוגי או לפחות שיתוף של בת זוגי בחלק מהלבטים והקשיים.

 

[מדען טילים סובייטי]

הזדקנת, חביבי

תגיד לי - לפני 10 שנים היית מתלבט שניה לפני שהיית משחיל כוסית בת 25 שמגלה בך התעניינות ואפילו אם היית יודע ששנייה אחרי זה יתמוטט עלייך העולם? אז אני לא אומר - גם לזיקנה יש את היתרונות שלה אבל בחיאת, אתה כולו בן 40 נשוי לאשה שמנה וכמה הזדמנויות כאלה כבר יהיו לך - תתאפס על עצמך, בנאדם!

 

[מיקו68]

משבר חבוי

המשבר שלכם לא חבוי. הוא גלוי מאוד רק שאתם לא מדברים עליו. קשה מאוד מה שאתה עובר אבל בלתי נמנע. כל זוגיות כנראה מגיעה לכך. החוכמה היא להתגבר על זה כי כפי הנראה אם תבחר בזוגיות חדשה יגיע גיל חמישים והמשבר יגיע שוב. מניסיון. אין מישהו שיכול לעזור לך מלבד אתה עצמך. אם אתה אוהב את אישתך והיחסים היו טובים כדאי לעשות את המאמץ. בת 25 זה נחמד אבל גם היא תהפוך להיות בת 40 יום אחד ועם עודפי משקל או שינויים מבניים אחרים. מניסיון.