סייפן שלום
קראתי בעניין את ההודעות שבשרשור, ואת תגובותיך להן. לאורך כל תגובותיך אני מזהה דפוס אחד בולט, את נעולה במחשבתך, בגישתך, בכעסך ולכן לא כל כך מקשיבה לנאמר כאן, אולי את גם לא מקשיבה לבעלך לרגשותיו? בכל הודעותיך את מאשימה את בעלך במצב, זה סביר כיוון שהוא זה שמתפרפר בחוץ, וזה בא על חשבון המשפחה. אך האם חשבת פעם (אמרו זאת כאן כמה פעמים) שהוא מחפש בחוץ בגלל חוסר בבית שאולי גם הוא לא כל כך מודע לו? אולי פשוט נמאסה עליו ההצגה של "הכל טוב הכל מושלם"? והוא לא יודע איך להגיד לך זאת? את משליכה את כל כאביך וכעסיך על בעלך ומנסה להלחם בהם אך בכך את רק מעצימה אותם יותר ויותר וגורמת לו להתרחק עוד יותר. אמרו את זה כאן ואני הוסיף, תסתכלי על עצמך דבר ראשון (לפני שאת באה בטענות לאחר), תנסי לגלות ממבט שלך מה את לא אוהבת בך (לא מה הוא רוצה, תנסי לראות את התנהגות בעלך מבעד לעדשה שלו ולא שלך יתכן ותראי דברים שונים ממה שאת רואה עכשיו. יחד עם זאת, כשהוא אמר לך "אני אוהב אותך" איך את יכולה לדעת עם זה נכון או לא זו הרי החוויה שלך כיצד את מרגישה לא שלו (גם להיפך), זה הפרוש שלך למושג "אהבה" ולא בהכרח הפרוש שלו. האם ישבתם פעם ודיברתם על "מהות היחסיים בינכם? על איך את רואה את הזוגיות איך הוא רואה אותה?" סביר להניח שאם תעשו זאת תווכחו שלכל אחד זוית ראיה שונה שאף פעם לא הייתם לה. קל מאוד להטיל את האשמה באחר/ת ולא לנסות לבחון את "העצמי", מי יודע מה נגלה שם? אבל כשאנחנו מטילים את האשמה בבן/ת הזוג השני מבלי לבחון קודם את עצמנו אנחנו מכניסים אותו/ה למצב מגננה והסגר ומתפלאים מדוע הוא/היא שותק? מדוע הוא מתנהג כך? למה הוא לא אומר? כיוון שהוא מפחד להגיד, ומי גרם לו לפחד? תחשבי על עצמך קצת אחורה, אולי משהו בך, בהתנהגותך, בדבריך גרם לו לחפש משהו אחר? האם את מודעת למה הצורך שלו לחפש בחוץ? אינני מנסה להגיד כאן שאת אשמה, אך לטנגו נחוצים שנים. ובכלל זוגיות דומה לריקוד - כששני הצדדים רוקדים בקלילות, בחופשיות, בלי לבדוק איך הם נראים בריקוד, נותנים לשני/ה את המרחב שלו/ה - הריקוד הוא הנאה שלמה וכיפי, כאשר אחד מהשנים (או שניהם) חובקים את השני/ה חזק ולא נותנים לו/ה את המרחב הדרוש הריקוד נעשה לא נעים, לא נחמד ומיד מתישבים ליד השולחן להסתכל על האחרים, כשהרגש כבר לא כל כך שמח. לכן צריך כל אחד מבני הזוג לבחון קודם כל את עצמו, ואחר כך את השני/ה. "השקענו בזוגיות שנים..." - מה השקעתם? זמן?, כסף?, לשנות את השני/ה שיראה, יחשוב, ירגיש כפי שאני רוצה? האם השקעתם גם מאמץ להרגיש ולראות מה השני חווה (ולא רק מה הפרוש שלי למה שהשני חווה), מה אני מרגיש/ה בזוגיות הזו? יש עוד המון מה להגי אך אני צריך לסיים להפעם. שבת שלום וכל טוף צביקה