משבר גדול - ארוך

[אמרלדה]

בעלה אינו שותף לכל הטעויות, בעלה הוא היוצר את כל הטעויות

&nbsp
כל מה שכתבת על הנער נכון, אבל יש כאן תיאור ברור של בעל שלא רואה את אשתו ממטר ומאשים אותה בכל דבר, במקום להקשיב ולדבר. לא חשוב עם מי מהם וכמה.
&nbsp
בכל פרק ב', גם הטוב ביותר, יש סוג של מתח בין האישה השניה לבין ילדי הבעל, או הפוך. הורה טוב לעולם יבחר בילדיו. ולכן הטוב ביותר הוא לא להעמידו בפני בחירה. אבל מצופה ממנו שיראה את אשתו, את צרכיה, את קשייה, ויהיה מסוגל לנסות להיות הוגן כלפיה, בדיוק כפי שהוא הוגן כלפי ילדו.
&nbsp
זה לא מה שקורה פה.
ולמה את חושבת שהבן יסכים לדבר אתה שם, כשהוא לא מסכים לדבר אתה בבית?
הדרך היא קודם כל טיפול זוגי כדי ליצור איזושהי הבנה של מהי זוגיות, אצל שניהם. איזשהו איחוד. אחר כך משפחתי.
אבל זו רק הדרך הנכונה בתיאוריה. לעניות דעתי העניה מאוד והבלתי קובעת בעליל - במקרה הזה אין הרבה סיכוי שהיא תעבוד.

 

[גארוטה]

בעלה הוא לא

האשם העיקרי. יש לו חלק נכבד במה שקורה אבל הוא לא לבד שם.
למה הוא יסכים לדבר שם ולא בבית? כי באחד על אחד הם לא מצילחים
אבל כשכולם יחד, עם האבא והאחים, אין את התחושה של העליהום ויש
מטפל ניאטרלי שמכוון את השיחה.
אסור לשכוח שמדובר על ילד בן 10 שהפך לבחור בן 18 ושלאורך כל השנים
היה עסוק בלהכפיש, לסלף ולהשחיר אותה בעיני הסביבה... טוב, זה בטח לא
עשה לו ועד שלא ירדו לעומקו של עניין ויבינו למה, הבעיה תישאר בעינה.

 

[אמרלדה]

זה שהיא תישאר זה בטוח

&nbsp
אלא אם כן היא תלך.
&nbsp
לא בדיוק המלצה שאני מרבה בה, אבל לפעמים אין ברירה.

 

[אבודה בריבוע]

אתקן אותך

הנער בקשר מעולה עם אחיו, אחיו מגיע אלינו המון, כמעט כל יום, יש משמורת משותפת אבל הוא מגיע הרבה יותר מזה.
הוא לא הסתדר עם אמא שלו, כי הוא מדי התפרע והיא לא השתלטה עליו ועשתה לו סנקציות אז הוא בחר לגור איתנו.
אני לא לקחתיאת אביו, היו לאביו עוד מערכות יחסים לפנ שהגעתי, ואמו כבר היתה נשואה מחדש עם ילדה כשאני נכנסתי לחיים שלהם.
מעולם לא אמרת למה אתה מתנהג אלי, ולא ציינתי מה אני עושה בשבילו. הוא נער שמוציא עלי את כל המרמור ובכל השיחות בא בכל מיני טענות הזויות.אני הכי לא מתמסכנת מולו.
תודה על תגובתך בכל מקרה

 

[אבודה בריבוע]

מופנה לגארוטה

 

[גארוטה]

תקראי שוב

לא כתבתי שהוא לא בקשר עם אחיו - כתבתי שהוא נאלץ להתנתק כי גדלו בבתים נפרדים.
לא כתבתי שלקחת אותו מאביו,,,נהפוכו, הדגשתי את זה שאין לא סיבה לכעוס עלייך כי את לא אשמה בפרידה של הוריו.
אולי לא אמרת לו ישירות מה את עושה עבורו אבל יש מצב שנתת לו להרגיש ככה
כי הוא לא הילד שלך והציפייה בשל כך היא אחרת מאשר מילדייך שלך.
אני לא מאשימה אותך בדבר, רק נותנת לך דרך אחרת להסתכל על כל המצב
הלא נעים הזה.
כמו שאני כותבת תמיד, אין שחור ולבן והאמת נמצאת אי שם באמצע.

 

[אייבורי]

אכן לא נעים

משפחות מורכבות זה בהחלט עסק לא פשוט.
&nbsp
אבל אני באתי עם שתי שאלות עיקריות.
א. נניח והילד מספר עליך למשפחה המורחבת, מה אכפת לך ?
ב. אם הילד כלכך נוראי, למה את מתאמצת בכלל בשבילו ?
ג. אם המשפחה של בעלך לא נעימה לך, אז למה אתם מזמינים כל שבועיים ?
ד. אם בעלך אומר לך שאת לא צריכה להתעסק בזה, למה את מתעקשת להתעסק בזה?
ה. מה אכפת לך שהוא בשלב האנטי-של חייו ?
&nbsp
אם הילד לא רוצה לדבר איתך, לא רוצה לצרוך ממך שירותים
ואם הוא ממלא חובותיו בבית (סדר ניקיון לימודים)
למה את לא מניחה לו לנפשו ?

 

[אבודה בריבוע]

תשובה

הילד מספר כל מיני דברים למשפחה ובעקבות זה הם מתנהגים אלי מאוד לא יפה. זה לא גורם לי לצחוק מנחת, ואני גם הפסקתי להיות מאוד חביבה ולבבית ובטח שלא כיף לי בחברתם.
אני מתאמצת כי בתור מבוגר אחראי שנמצא איתו הרבה בלי אביו אני לא יכולה שלא - יש לי אחריות כלפיו מתוקף החיים המשותפים.
לבעלי חשוב להזמין את משפחתו הם מאו מחוס=ברים.
בעלי אומר שאני לא צריכה להתעסק עם ילד, כלומר, לא להתייחס לכל החרא שלו ולהמשיך כרגיל בלי סנקציות
הילד לגמרי לא ממלא את חובותיו, אחרי כל ביקור שלו במטבח נניח יש ברדק ולכלוך שהוא משאיר.
מי אמר שאני לא מניחה לו לנפשו???

 

[עוד פיה אחת פחות]

בלת"ק- זה מאד מעניין לראות נישואים בלי משפחה.

יש כמה מערכות יחסים בתוך הדירה הזו.
יש את הזוגיות שלך ושל בעלך.
יש את יחסי האמהות עם ילדייך.
יש את יחסי האבהות שלו עם בנו.
אבל אין שום מערכת יחסים כוללת.
אתם נשואים, אבל אתם לא משפחה. לא שאתם משפחה לא מתפקדת או משפחה עם בעיות או משפחה מסובכת, אתם פשוט לא משפחה. כמו שותפים סטודנטים שגרים יחד.
הילדים שלך בני 10, את בזוגיות הזו 8 שנים. כלומר, מאז שיש לילדים זיכרון הוא שם. העובדה שהם מבקשים לעזוב כי לא נעים להם מעידה חזק מאד על כמה האווירה בבית היא של סתם שותפים שיכולים למצוא חוזה במקום אחר ולעבור דירה, ולא של משפחה.
אז אם זאת לא משפחה, אני לא רואה סיבה להחזיק בנישואין האלה. בטח כשהילדים שלך סובלים. כל מה שיש שם זה זוגיות, והיא לא משהו, כי, תסלחי לי מאד, בעלך חתיכת דושבאג שובניסט והוא גידל ילד בדיוק בדיוק בדמותו.