ז"א לדברייך, הוא חייב לנסוע
ואין לו בחירה בעניין.
וכן, יכול להיות ש"כולם יודעים" שהוא לא יתנגד לנסוע, אבל חשבת אולי שזהו התנאי להעסקתו? חשבת אולי שהנכונות לנסוע היא הערך המוסף היחיד שלו כשכיר וברגע שהוא יסרב לנסוע - הוא יפוטר?
ואולי זה מה שבעלך מרגיש, אפילו אם זה לא נכון?
בגיל 50+ אין יותר מדי אפשרויות תעסוקה שם בחוץ...
אם לפי דברייך, את לא ממש מבינה איך זה מתנהל אצלו בעבודה, בהחלט סביר להניח שהוא כן חייב לנסוע - כי כך הענינים מתנהלים במרבית העסקים בעולם. יכול להיות שזה עניין של שפה שבעלך שולט בה יותר טוב מכל עמיתיו, יכול להיות שהוא היחיד שיש לו כישורי אנוש בחברה בה הוא מועסק, יכול להיות שנוצר קשר טוב בינו לבין המקומיים ויכול להיות שהוא היחיד ששולט בכל פרטי הפרויקט.
יכול להיות גם שהוא לא שש להעביר חלק מהאחריות שלו למישהו זוטר ממנו בחברה - מתוך פחד שמא ההוא יחתור תחתיו ובסופו של ענין הוא, בעלך ימצא את עצמו מפוטר.
ד"א, בד"כ נסיעות לחו"ל מהעבודה נחשבות "צ'ופר", כך שאם רק אפשרי היה שגם אחרים ישתתפו בנסיעות הללו - סביר למדי להניח שההנהלה הייתה מקפידה לחלק את הנטל בין בעלך לעובדים נוספים, עצם העובדה שזה לא מה שקורה - צריכה לרמוז לך שכנראה אין אף אחד אחר שיכול לבצע את המשימות שבעלך מבצע.
עד כמה את בטוחה שבעלך לא יפוטר אם הוא יודיע שהוא לא מוכן לנסוע יותר? האם את מוכנה שבעלך יאבד את העבודה שלו ובלבד שיפסיק לנסוע לחו"ל?
אני לא בדיוק מבינה איך יתכן שאין קשר בין העבודה שלו, הכוללת נסיעות, לבין רמת החיים שלכם, אם בעלך אינו מקבל כלל משכורת תמורת עבודתו, או שהוא משתכר שכר מינימום - הרי שאת צודקת ועדיף שיעזוב את מקום העבודה הזה ויחפש עבודה בתור שומר בקניון או ש"ע.
אבל אם יש לו משכורת נחמדה שאת לא רוצה לוותר עליה - כדאי שתרפי מהעניין.
כמובן, את יכולה לחפש מאהב שיתן לך צומי, או אולי עבודת התנדבות שתענה על הצורך שלך בחברת אנשים, את יכולה גם לבחור להתגרש, אבל אל תתלי את זה בדרישות העבודה של בעלך.