את מכלילה ומפספסת את היקר
אני לא זלזלתי במה שהכותבת הביאה ולא ביטלתי את מקומו של הכאב, אלא מיקדתי את תשומת הלב שלה למקומות שמביאים אותה לחפש לכאוב - לחוסר האימון הבסיסי שלה בבן הזוג, מבלי שלפני שפתחה את המייל נתן לה סיבה לחשוש וצורך לחטט. מה שחשוב זה לא אם הוא בוגד, אלא מה זה עושה לה לחיות בפחד מתמיד מבגידה. כי משם עכשיו מגיע פרץ הרגשות שהיא חווה. את מקלה על עצמך כשאת ממנה את מי שבגד ל'רשע' ולשותפתו למסע 'גנבת לבבות', ולא רוצה לראות או לשמוע מה דוחף את האיש לבצע מעשה. תופתעי לגלות, אם תפתחי את האוזניים ואת העיניים, שלפני הכל הייתה שם בועה, אי של חוסר יציבות ואיזון משובש במערכת יחסים, ריקנות שלא נתמלאה וחוליים אחרים שנדחקו לפינה חשוכה. אם תמשיכי הלאה מבלי לתת על כך דין וחשבון, גם לא למקומך ביצירת הבועה הזאת, ספק אם תצליחי להשתחרר מהטראומה. זה אולי לא ינחם אותך אבל כתבת שאת לא תמימה. אז שתדעי, אלפי אנשים החיים בעולמנו מעוניינים בכל רגע נתון 'שיקרה משהו', אבל מסיבות כאלה או אחרות לא נותנים לזה לקרות. האם זה הופך את העניין לקל יותר, או נסבל וכואב פחות? לאיש אין באמת 'בעלות' על לב של אף אחד... רק הזכות לחיות ולחוות לצידו של מי שהסכים לכך ושבו זמנית רצוי על-ידינו, כל זמן שהסידור הזה מתאים לו ולנו, ורווח רגשי כל עוד הלב שלו משדר אלינו חיבה וחום.