הרגישי
יש לך אומץ לתת לעצמך להרגיש את כל מה שיש לך שם בפנים? מקווה בשבילך. כן, את צודקת בזה שהכול קרה רק באשמתו, אבל חיפוש האשם ואפילו התלייה שלו לא תביא לך את המזור. רק באמצעות קבלה ולגיטימציה שלך עצמך לרגשותיך ולצרכיך תוכלי להביא את עצמך להבריא. וזה תהליך שרצוי לעשות לא לבד אלא בליווי של פסיכותרפיסט/ית טוב/ה. אולי כרגע הרגשות שלך מגיעים כגלים שמתנפלים עלייך, כך שייתכן והתחושה שלך היא שזה רק מטריף אותך ומוציא אותך מאיפוס (וזה כל כך מובן)- אבל הרגשות האלה חיוניים וקריטים עבורך- זו מלחמת ההשרדות שלך. המלחמה שלך על החיים שלך ועל שפיותך. וכן. מותר לך לכעוס עליו. מותר לך להרגיש שאת שונאת אותו על מה שעשה לך, לכם. מעבר לזה הכי חשוב שיש לך ילדים שצריכים אותך, ושיש לך עוד הרבה תחומים בחיים מעבר לזוגיות הזו. את רוצה לחיות? כדי לצאת לדרך הזו, להלחם על החיים שלך, את חייבת לומר לעצמך את האמת, כמה שהיא תכאיב. את מרגישה שכביכול זו השנה הזו שהרסה לך כל חלקה טובה בחיים? שאלי את עצמך מה קרה בשנה הזו? בשנה הזו סוף סוף לא היית מוכנה יותר להכחיש. הורדת את ההגנה שלך ולא ברחת להכחשה, ובעקבות זה הכול מרגיש כל כך כואב וקשה לך. אבל מה שלמעשה הרס בך כל חלקה טובה כבר קרה הרבה לפני... ושוב מזכירה כאן שסיפרת על כך שהוא הרשה לעצמו מה שהרשה, מאחורי גבך, כבר מהשנה השנייה לקשר שלכם. כשהתעקשת לפתוח את זה הוא גם "הגדיל" לעשות בכך שסיפר לך את הפרטים. איפה טייל, עם מי היה, איך בילה פה ועשה שם. טלי יקרה, את לא כתבת של צהובון זול- לשם מה הוא היה צריך להעביר אותך את ההתעללות הזו? כן, את הסכמת להתעללות הזו, ואולי אפילו ביקשת אותה, אבל על אף שזו את שביקשת לדעת הכול- הוא היה לפחות צריך לעשות את המעט הזה עבורך. לחסוך ממך את הפרטים המפורטים, המכאיבים, המטריפים שסיפר ולהסתפק בוידוי של המידע הכללי, שעשה מה שעשה לאורך זמן רב.האיש שלך שאת כל כך טוענת לאהבה שביניכם לא שומר עלייך במילימטר.