משאל

[אבא קובנר]

משאל

כצפוי, כי בכל אתר יש אחד כזה - והפעם נידבתי את עצמי לכך, נשאלת השאלה איזה ספר הכי אהבת אי פעם? אך לא!! אני לא כזה!! אני שואל מאיזה ספר בכית? איזו ספרות טובה יותר, מקור או מתורגמת? ממה את/ה יותר נהנהת, ספר שכולם קראו ואמרו שהוא מעולה או ספר שאת/ה מצאת? כל תשובה תתקבל בשמחה א:"למה ישראלי עונה לשאלה בשאלה?" ב:"למה?"

 

[Mad-DawG]

בן-גוריון אמר

שספרות מקור טובה יותר, לכן, שרצה לקרוא ספר בשפה חדשה, למד את שפת המקור.

 

[Her Circulation]

אני גם חושב כך

שפות הם דבר נפלא וקסום. אלמלא ידעתי עברית, אך בדרך קסם כלשהי היתה בראשי הידיעה על גדולת יצירתם של אתרמן,ביאליק, פן, רחל, שניאור וכו - הייתי לומד עברית בלי לחשוב פעמיים. לכן אני מתחיל בתהליך לימוד שפות.

 

[ציפי ג]

את הביוגרפיה שכתבו עליך קראת?

בכיתי מאי הילדים (קראתי שוב לא מזמן), בכיתי בחלף עם הרוח (לפני 20 שנה בערך), בכיתי בכל ספר שיש בו איזו התרחשות רגשית, בהיותי רגשנית עד דמעות. כעקרון אני יותר מוצאת את עצמי בספרות מתורגמת, אם כי לאחרונה (5 שנים אחרונות) אני מוצאת הנאה גם בספרות מקור. אני נהנית מספר שגורם לי להתגעגע אליו.

 

[צומפי_2]

טוב, זו לא ממש חוכמה......

אני מתרגש מהמון ספרים ויכול לבכות מהם בלי בעיה. לכן, אני ארשום רק את הנבחרים שבהם: זוכר כמעט הכל- אהוד בנאי. דן בן אמוץ- יופי של מלחמה. (בזמנו כשהייתי צעיר התלהבתי מהספר מאוד ואני שומר לו אמונים עד היום.) הביאו לי את יהודי אתיופיה- גד שמרון. (ספר אוטוביוגרפי של אחד מאנשי המוסד שהשתתף במבצע משה בו העלו חלק מיהודי אתיופיה לארץ.) אני יותר מתחבר לספרות ישראלית אבל- קשה לי למצוא ספר שאני ממש אוהב. את ספרות המקור של השנים האחרונות אני לא כ"כ אוהב. לרוב, אני מוצא את הספרים שאני אוהב בעצמי בלי קשר למה שאומרים עליהם.

 

[rob roy]

לטעמי:

ספרי בכי: ילד ושמו "זה" - דייב פלזר(?) בית אבי - סינתיה פרייזנר שני ספרים אוטוביוגרפיים על התעללות בילדים. מקור מול תרגום: בד"כ עדיף מקור, עם שתי הסתייגויות: 1) יותר מהנה לקרא ספר בשפה החזקה שלך, שבה אתה חושב, וכמובן לוקח זמן ללמוד שפות. 2) הרפתקאות הברון פון מינכאוזן הצליח יותר בתרגום האנגלי מאשר במקור הגרמני, וגם התנ"ך יותר פופולרי באנגלית, עם סדרת ההמשך "ביבל ב´ - הברית החדשה", מאשר הגרסא העברית. ספר אופנתי מול ספר טוב: מעולם לא קניתי ספר חדש שיצא לשוק, למעט אם הנושא היה קרוב לליבי. ובילדותי מצאתי הרבה מציאות, שנזרקו מבתים. כך היכרתי את וורפל ופויכטוואנגר ואכסל מונתה, ובספריות פגשתי למשל את ג´יימס ג´ונס (לא ג´וייס) וארנון הדר. ולא, אינני בן 80.

 

[byron]

../images/Emo150.gif

לא ראיתי סמל בוכה ה ספר ממנו בכיתי הילדים מרחוב פל (מחנאים) והגיבן מנוטרדם לדעתי היו עוד אבל אני לא ממש זוכר. התרגשתי בהרבה ספרים. אני מעדיף, ספר בשפת המקור אך לצערי אני קורא רק עיברית ואנגלית. למרות שהמתרגמים לעיברית נהיים ממש טובים עם השנים, וכבר אפשר להנות בתרגום מבלי להחמיץ את מטרת הכותב

 

[משב עלים]

שלושה ספרים השפיעו

שלושה ספרים כאילו השלימו את מנגנון הטיל המונחה הספרותי שלי. "דיוקנו של האמן כאיש צעיר" של ג´ויס היה האפיפניה האישית, ההתגלות. אם קודם חלמתי להיות רופא, הרי שלאחר הספר הזה היה ברור לי שסופר הוא הכיוון. (סטפן דדלוס בספר מחליט שיעודו לא להיות כומר אלא אמן). ב"הדיירים" של ברנרד מלמוד התרשמתי מדמותו של הארי לסר היושב בבניין חצי מתמוטט ונאבק להשלים את יצירתו ויהי מה. והספר השלישי הוא "מרטין עדן" של ג´ק לונדון, שגם בו יש טוטליות של התמסרות לעבודת הכתיבה, אמנם בשם האהבה ולא הגדולה. כמה שזה אישי. הילדים שלי אפילו בתקופת הקריאה שלהם שנגמרה מזמן כמעט ונרדמו מדיוקנו של אמן וכמובן לא גמרו אותו. גם שני האחרים לא הלהיבו אותם, אם כי הצליחו לסיים. מה שלאדם אחד הופך לתמרור חיים, לאדם אחר הוא פרט שולי בנוף. החיים גם הפכו אותי יותר למשורר מסופר, אם כי בשנה האחרונה אני שקוע ברומן דווקא.

 

[ציפי ג]

הדיירים - שפתים ישקו ../images/Emo25.gif

 

[dolido]

הספרים שעצבו את חיי-אולי קצת נספתי

מאדאם בוברי - פלובר. אנה קרנינה - טולסטוי. המשפט - קפקא. לא הייתי אוהבת ספרים כל כך אילולא קראתי ספרים אלו.

 

[דוסטויבסקי]

עיצבו? השפיעו והשאירו רושם בל ימחה

הטרילוגיה של ארנסטו סאבטו:"המנהרה", "על קברים וגיבורים", "אבדון". זה משל הגויים. משלנו- "ימי צקלג" של ס.יזהר מהמוקדמים, "זכרון דברים" ו"סוף דבר" של יעקב שבתאי , ומהחדשים "חמסין וציפורים משוגעות" של אביגור-רותם. אבל איך אפשר שלא להזכיר את עגנון ו/או מארקס ו/או דוסטויבסקי.

 

[נעמי נעמי]

ספרים מהם בכיתי:

דיוקנו של דוריאן גריי - אוסקר ויילד האידיוט - דוסטוייבסקי צ´יפולינו - דז´אני רודרי - אבל זה כשהייתי ממש קטנה, וממש בכיתי. לפי דעתי, ספרות מקור כמובן טובה בהרבה מספאות מתורגמת, אני בינתיים יכולה (ומשתדלת, לא עושה לעצמי הנחות), לקרוא ספרות מקור ברוסית עברית ואנגלית. ספרדית בדרך... ואז... מרקס!

 

[נעמי נעמי]

ועוד משהו:

ספרות מתורגמת אני נהנית לקרוא יותר בזמן האחרון ברוסית ובאנגלית ולא בעברית. עכשיו אני קוראת את הרוזן ממונטה כריסטו (אחרי האכזבה מהסרט), ברוסית, וזה פשוט יותר כיף מבעברית בהרבה! בעברית הפכו אותו לספר ילדים.

 

[דוסטויבסקי]

לאסי שובי הביתה; מחניים איזהו גיבור

 

[zooti]

אלה תולדות