1כלבה3חתולים
New member
מר סלפרידג' הפכה מממתק לעוגת שכבות מנחמת
העונה ה- 2 של Mr. Selfridge, שהחלה בשבוע שעבר בערוץ ITV, היא שידרוג לא רע של העונה ה- 1, שאמנם הייתה מענגת וממכרת אך גם קצת מטופשת, עם כמה דמויות נשיות רדודות במיוחד.
הסידרה נותרה צבעונית, "גדולה מהחיים", עמוסת ניצבים בתלבושות תקופתיות ותפאורות מושקעות, אך האווירה המחוייכת השתנתה והעמיקה, בעיקר באמצעות דמותו של מר סלפרידג' עצמו, או יותר נכון, באופן שמגלם אותה ג'רמי פיבן.
פיבן היה ונשאר שחקן טוב אך מנייריסטי להחריד, שהניח לכריזמטיות הבימתית שלו להוביל את רוב הדמויות שגילם (ע"ע ארי ב"הפמלייה" או הדמויות האקצנטריות שגילם בסרטיו של חברו הטוב, ג'ון קיוזאק). אני מניחה שליהוקו לתפקיד מר סלפרידג' הושפע ממשחקו הגדול מהחיים, אבל אין ספק שהיו לו קשיים בעונה ה- 1, בעיקר כשזה הגיע לסצינות "קטנות" או עצובות. מי שמכיר את הסיפורים על אישיותו הבעייתית של פיבן במציאות, לא יופתע מכך.
אבל בפרק הפותח ששודר שעבר, משהו עבר על פיבן / סלפרידג'. הוא לא עוד האדם החזק ומלא הביטחון שהיה. הוא איש שמסתיר את שברון הלב שלו, את הבדידות שלו, ואת נטל העבודה תחתיו הוא מתחיל לקרוס. אשתו, רוז, למעשה עזבה אותו בעקבות בגידותיו, אך ממשיכה להגיע לביקורים משיקגו כדי שלא להרוס את תדמיתו הציבורית. אותות הגיל ניכרים עליו (טוב, בערך, אם מחשיבים את זה שפשוט עכשיו הוא חובש משקפי קריאה..) והוא נראה די אבוד.
מעבר לכך, מורגש שהכותב נטש את האווירה המחוייכת והעליזה שלעיתים נכפיתה על העונה הקודמת, אולי מאחר ומדובר בתקופה של מלחמת העולם ה- 1, ואולי מאחר ויש רצון להעמיק אל תוך עולמן של הדמויות ולהביט בעולם בו מתרחשת הסידרה ממקום קצת יותר מורכב, ולכן פחות שמח ושטחי.
בקיצור, אני מחכה בקוצר רוח לפרקים שיבואו, בתקווה שלא יילכו למקומות סבונים מוכרים ובנאליים של הוא אוהב אותה, היא בוגדת בו, ההוא מאוהב בה וכדומה..
העונה ה- 2 של Mr. Selfridge, שהחלה בשבוע שעבר בערוץ ITV, היא שידרוג לא רע של העונה ה- 1, שאמנם הייתה מענגת וממכרת אך גם קצת מטופשת, עם כמה דמויות נשיות רדודות במיוחד.
הסידרה נותרה צבעונית, "גדולה מהחיים", עמוסת ניצבים בתלבושות תקופתיות ותפאורות מושקעות, אך האווירה המחוייכת השתנתה והעמיקה, בעיקר באמצעות דמותו של מר סלפרידג' עצמו, או יותר נכון, באופן שמגלם אותה ג'רמי פיבן.
פיבן היה ונשאר שחקן טוב אך מנייריסטי להחריד, שהניח לכריזמטיות הבימתית שלו להוביל את רוב הדמויות שגילם (ע"ע ארי ב"הפמלייה" או הדמויות האקצנטריות שגילם בסרטיו של חברו הטוב, ג'ון קיוזאק). אני מניחה שליהוקו לתפקיד מר סלפרידג' הושפע ממשחקו הגדול מהחיים, אבל אין ספק שהיו לו קשיים בעונה ה- 1, בעיקר כשזה הגיע לסצינות "קטנות" או עצובות. מי שמכיר את הסיפורים על אישיותו הבעייתית של פיבן במציאות, לא יופתע מכך.
אבל בפרק הפותח ששודר שעבר, משהו עבר על פיבן / סלפרידג'. הוא לא עוד האדם החזק ומלא הביטחון שהיה. הוא איש שמסתיר את שברון הלב שלו, את הבדידות שלו, ואת נטל העבודה תחתיו הוא מתחיל לקרוס. אשתו, רוז, למעשה עזבה אותו בעקבות בגידותיו, אך ממשיכה להגיע לביקורים משיקגו כדי שלא להרוס את תדמיתו הציבורית. אותות הגיל ניכרים עליו (טוב, בערך, אם מחשיבים את זה שפשוט עכשיו הוא חובש משקפי קריאה..) והוא נראה די אבוד.
מעבר לכך, מורגש שהכותב נטש את האווירה המחוייכת והעליזה שלעיתים נכפיתה על העונה הקודמת, אולי מאחר ומדובר בתקופה של מלחמת העולם ה- 1, ואולי מאחר ויש רצון להעמיק אל תוך עולמן של הדמויות ולהביט בעולם בו מתרחשת הסידרה ממקום קצת יותר מורכב, ולכן פחות שמח ושטחי.
בקיצור, אני מחכה בקוצר רוח לפרקים שיבואו, בתקווה שלא יילכו למקומות סבונים מוכרים ובנאליים של הוא אוהב אותה, היא בוגדת בו, ההוא מאוהב בה וכדומה..
וסוף סוף גם לי יש סיקור
