הסכמה שלהם מותר להיות חרדים בדיוק כמו בחו"ל.
איזו הסכמה אפשר לעשות עם חרדים?
אצל מי שמאמין המושג פשרה לא מוכר.
מוותרים רק תחת לחץ.
הסכמה שלהם מותר להיות חרדים בדיוק כמו בחו"ל.
אני מסכים שיש לחרדים חופש דת אישי, היכולת לקיים את פולחניהם, והזכות לחנך את ילדיהם להיות חרדים - אם כי הזכות הזו מותנית בכך שהחינוך הזה יעניק לילדיהם את הזכות לבחור גם אחרת ע"י הענקת תעודת בגרות ישראלית במקצועות הליב"ה.
מעבר לכך אני מסכים שניתן לקבוע שאנשים שהתחנכו לאור צורת חיים שבה נאמר להם על ידי הוריהם וקהילתם שקיימת ישות עליונה אינם פגומים פסיכולוגית אם הם ממשיכים להאמין במה שנאמר להם מילדות, אלא פשוט חלק מתרבות אחרת. אני אפילו מוכן שיקימו את הדוכנים שלהם כל עוד הם אינם פונים לקטינים.
כמובן שבמסגרת חופש הדת אני מאמין שאסור להאכיל אותם אוכל שאינו כשר עובדתית (כלומר - הכשר הרבנות או פשוט אוכל שאינו בלתי כשר, כמו ירקות / ביצים / דגים שיהודים בחו"ל מוכנים לקנות ולאכול גם מחנויות כלליות),
אבל זהו.
אינני רואה מדוע שהם יתערבו בחיי אחרים.
בואו נמחיש את הסטטוס קוו בישראל בצורה הפוכה:
ההיפך מאיסור התח"צ על חילונים בשבת: העלאת החרדים בכוח לאוטובוסים בשבת או שלילת תח"צ מישובים חרדים בימי רביעי סתם בשביל להראות מי שולט.
ההיפך של החיוב להתחתן ברבנות: כפייה על חרדים להתחתן בעירייה (בעצם - באנגליה זה המצב כי רק הכנסייה או הרשם יכולים להשיא רשמית, הטקס הדתי הוא עניין רוחני אישי) ואולי בשביל הקטע - איסור על טקס דתי מקביל (הרי היו בעבר איומים בהסרת כשרות על מקומות שקיימו טקסי חתונה חילונית)
ההיפך של חיוב קבורה דתית הוא כמובן איסורה, או קיומה רק במספר מצומצם מאד של קיבוצים דתיים.
הרבנות הראשית במתכונתה הנוכחית : אולי פילוסופים / דראג קווינס / קבוצות כדורגל על כל עיר וכל שכונה וחיוב התושבים היהודים לקבל את שירותי המעמד האישי שלהם דרך הארגון הנ"ל ללא קשר להשקפתם.
ומשום שלא יעלה על דעתנו לעולל זאת להם - מדוע שניתן להם לעולל לנו את ההיפך ? אמונה (או אי אמונה) היא זכותו של כל יחיד, אך אין לו זכות לדרוש שיחיד אחר יקיים חלקים ממנה.
