אקרא לוחם אמיץ
New member
מרמים אותנו
בסוף השבוע שעבר התפרסם בעיתון תל אביב ראיון עם הסופר חיים באר, פרופ' לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, הראיון איתו היה מעניין והתשובות שלו משקפות את המציאות בצורה מאוד נכונה, אני מצטרף לקולו ואומר שמרמים אותכם כבר המון שנים ואתם עוד מתעקשים לחיות באשליות שונות ומשונות, מלחמת לבנון תפסה אותו כשהיה בברלין ומשם ראה דברים שלא היה רואה כאן,בחרתי להביא לכם חלק מהדברים שהוא אומר, את הראיון איתו תוכלו לקרוא באתר של העיתון... "קודם כל ראיתי את השבירות ואת חוסר הביטחון המוחלט של הקיום פה. פעם נוספת הוכיחה הכוחנות הישראלית את עליבותה. לא ראיתי חוכמה, תבונה, הבלגה, כל התכונות היהודיות, יכולת ספיגה, יכולת ויתור". "היתה לי שיחה עם גרמני אחד, כולם אנשים משכילים, רדיקלים בדרך כלל, והוא אמר לי - אולי אכניס את זה לספר באיזשהו אופן - 'אתה מרגיש לגבי חיפה שהיא לונדון המופצצת, ואילו אני מרגיש שחיפה היא בעצם ברלין שחוטפת במלחמת העולם השנייה, שהרשע חוטף מכות". "פתאום התברר שאנחנו לא מסוגלים להילחם נגד חיזבאללה. זו היתה תחושת הונאה. הצבא לוקח את מיטב כספנו, את מיטב בנינו ובנותינו, את מיטב מתינו, ולא נותן תמורה. ואף אחד לא מתנצל ואף אחד לא אומר דבר". "אז באתי אל רבין והוא הכניס אותי לחדר העבודה שלו, ואני אמרתי לו שאני מבקש שיסביר לי, אבל לא מה שהוא אומר לאנשים ולא מה שהוא אומר לעיתונות. 'תגיד לי, למה באמת אתה הולך למהלך הזה של אוסלו?', שאלתי אותו, והוא אמר 'תראה, כולם אומרים שהצבא חזק, אבל צה"ל זה לא מה שחושבים. למרות שהדימוי שלו חזק, אני יודע מה זה צה"ל. והיום אם אנחנו הולכים להסכם, אז ההסכם הזה בעצם הוא על פי הדימוי ולא על פי המציאות, וכדאי לעשות את זה עכשיו'". אם אתם שואלים אותי, אין אומה ישראלית, ואני אפילו לא בטוח שיש אומה יהודית. יכול להיות שאנחנו צריכים להשלים עם המצב שאנחנו צביר של קהילות. ההוויה הישראלית לא תהיה כפי שפנטזו אותה, לא אנשי העלייה השנייה ולא דור מלחמת השחרור, וצריך להשלים עם זה. החברה הישראלית לובשת צורה ופושטת צורה ככל חברה אנושית. אני לא דומה להורים שלי, ויותר מזה, אני כבר לא דומה לעצמי, לפעמים אני רואה דברים שעשיתי או אמרתי או כתבתי ואומר לעצמי 'איזה אידיוט'. "העלייה האתיופית העמידה בפנינו סוגיות שאנחנו לא יודעים להתמודד איתן. פתאום יש יהודים שחורים, אף פעם לא היה לנו דבר כזה. גם העובדים הזרים הציבו בפנינו בעיה. הם יישארו כאן ויהפכו חלק מהחברה הישראלית, ויכול להיות שמדינת ישראל צריכה לחשוב על מצב שהיא מדינה שיש בה קהילות שונות. גם העברית תהיה אחרת. אם יש לעברית קיבה טובה היא תיאלץ לעכל את כל האנגליזמים והאמריקניזמים לדורותיהם". "אם אתם שואלים אותי, אין אומה ישראלית, ואני אפילו לא בטוח שיש אומה יהודית. יכול להיות שאנחנו צריכים להשלים עם המצב שאנחנו צביר של קהילות. ההוויה הישראלית לא תהיה כפי שפנטזו אותה, לא אנשי העלייה השנייה ולא דור מלחמת השחרור, וצריך להשלים עם זה. החברה הישראלית לובשת צורה ופושטת צורה ככל חברה אנושית. אני לא דומה להורים שלי, ויותר מזה, אני כבר לא דומה לעצמי, לפעמים אני רואה דברים שעשיתי או אמרתי או כתבתי ואומר לעצמי 'איזה אידיוט'. "העלייה האתיופית העמידה בפנינו סוגיות שאנחנו לא יודעים להתמודד איתן. פתאום יש יהודים שחורים, אף פעם לא היה לנו דבר כזה. גם העובדים הזרים הציבו בפנינו בעיה. הם יישארו כאן ויהפכו חלק מהחברה הישראלית, ויכול להיות שמדינת ישראל צריכה לחשוב על מצב שהיא מדינה שיש בה קהילות שונות. גם העברית תהיה אחרת. אם יש לעברית קיבה טובה היא תיאלץ לעכל את כל האנגליזמים והאמריקניזמים לדורותיהם". "פעם הייתי בקריה, חיכיתי למישהו, וראיתי שאלוף אחד ידוע יוצא ממחנה מטכ"ל לקנות עיתון. הוא לא שלח את הפקידה, זה יפה שאלוף הולך בעצמו לקנות עיתון. ואני רציתי לראות מה הוא קורא קודם. הוא קרא את המניות. הרי הוא לא אשם, אולי הוא הפסיד, אולי לקח את הכסף של אמא שלו והשקיע. אבל לי היה רגע של תחושה קשה: על זה אני צריך להישען? איתו אני יכול ללכת בלילה אפל? אולי לא הייתי צריך לראות את זה, אבל ראיתי. לי נשמע שפוי ומעניין.
בסוף השבוע שעבר התפרסם בעיתון תל אביב ראיון עם הסופר חיים באר, פרופ' לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, הראיון איתו היה מעניין והתשובות שלו משקפות את המציאות בצורה מאוד נכונה, אני מצטרף לקולו ואומר שמרמים אותכם כבר המון שנים ואתם עוד מתעקשים לחיות באשליות שונות ומשונות, מלחמת לבנון תפסה אותו כשהיה בברלין ומשם ראה דברים שלא היה רואה כאן,בחרתי להביא לכם חלק מהדברים שהוא אומר, את הראיון איתו תוכלו לקרוא באתר של העיתון... "קודם כל ראיתי את השבירות ואת חוסר הביטחון המוחלט של הקיום פה. פעם נוספת הוכיחה הכוחנות הישראלית את עליבותה. לא ראיתי חוכמה, תבונה, הבלגה, כל התכונות היהודיות, יכולת ספיגה, יכולת ויתור". "היתה לי שיחה עם גרמני אחד, כולם אנשים משכילים, רדיקלים בדרך כלל, והוא אמר לי - אולי אכניס את זה לספר באיזשהו אופן - 'אתה מרגיש לגבי חיפה שהיא לונדון המופצצת, ואילו אני מרגיש שחיפה היא בעצם ברלין שחוטפת במלחמת העולם השנייה, שהרשע חוטף מכות". "פתאום התברר שאנחנו לא מסוגלים להילחם נגד חיזבאללה. זו היתה תחושת הונאה. הצבא לוקח את מיטב כספנו, את מיטב בנינו ובנותינו, את מיטב מתינו, ולא נותן תמורה. ואף אחד לא מתנצל ואף אחד לא אומר דבר". "אז באתי אל רבין והוא הכניס אותי לחדר העבודה שלו, ואני אמרתי לו שאני מבקש שיסביר לי, אבל לא מה שהוא אומר לאנשים ולא מה שהוא אומר לעיתונות. 'תגיד לי, למה באמת אתה הולך למהלך הזה של אוסלו?', שאלתי אותו, והוא אמר 'תראה, כולם אומרים שהצבא חזק, אבל צה"ל זה לא מה שחושבים. למרות שהדימוי שלו חזק, אני יודע מה זה צה"ל. והיום אם אנחנו הולכים להסכם, אז ההסכם הזה בעצם הוא על פי הדימוי ולא על פי המציאות, וכדאי לעשות את זה עכשיו'". אם אתם שואלים אותי, אין אומה ישראלית, ואני אפילו לא בטוח שיש אומה יהודית. יכול להיות שאנחנו צריכים להשלים עם המצב שאנחנו צביר של קהילות. ההוויה הישראלית לא תהיה כפי שפנטזו אותה, לא אנשי העלייה השנייה ולא דור מלחמת השחרור, וצריך להשלים עם זה. החברה הישראלית לובשת צורה ופושטת צורה ככל חברה אנושית. אני לא דומה להורים שלי, ויותר מזה, אני כבר לא דומה לעצמי, לפעמים אני רואה דברים שעשיתי או אמרתי או כתבתי ואומר לעצמי 'איזה אידיוט'. "העלייה האתיופית העמידה בפנינו סוגיות שאנחנו לא יודעים להתמודד איתן. פתאום יש יהודים שחורים, אף פעם לא היה לנו דבר כזה. גם העובדים הזרים הציבו בפנינו בעיה. הם יישארו כאן ויהפכו חלק מהחברה הישראלית, ויכול להיות שמדינת ישראל צריכה לחשוב על מצב שהיא מדינה שיש בה קהילות שונות. גם העברית תהיה אחרת. אם יש לעברית קיבה טובה היא תיאלץ לעכל את כל האנגליזמים והאמריקניזמים לדורותיהם". "אם אתם שואלים אותי, אין אומה ישראלית, ואני אפילו לא בטוח שיש אומה יהודית. יכול להיות שאנחנו צריכים להשלים עם המצב שאנחנו צביר של קהילות. ההוויה הישראלית לא תהיה כפי שפנטזו אותה, לא אנשי העלייה השנייה ולא דור מלחמת השחרור, וצריך להשלים עם זה. החברה הישראלית לובשת צורה ופושטת צורה ככל חברה אנושית. אני לא דומה להורים שלי, ויותר מזה, אני כבר לא דומה לעצמי, לפעמים אני רואה דברים שעשיתי או אמרתי או כתבתי ואומר לעצמי 'איזה אידיוט'. "העלייה האתיופית העמידה בפנינו סוגיות שאנחנו לא יודעים להתמודד איתן. פתאום יש יהודים שחורים, אף פעם לא היה לנו דבר כזה. גם העובדים הזרים הציבו בפנינו בעיה. הם יישארו כאן ויהפכו חלק מהחברה הישראלית, ויכול להיות שמדינת ישראל צריכה לחשוב על מצב שהיא מדינה שיש בה קהילות שונות. גם העברית תהיה אחרת. אם יש לעברית קיבה טובה היא תיאלץ לעכל את כל האנגליזמים והאמריקניזמים לדורותיהם". "פעם הייתי בקריה, חיכיתי למישהו, וראיתי שאלוף אחד ידוע יוצא ממחנה מטכ"ל לקנות עיתון. הוא לא שלח את הפקידה, זה יפה שאלוף הולך בעצמו לקנות עיתון. ואני רציתי לראות מה הוא קורא קודם. הוא קרא את המניות. הרי הוא לא אשם, אולי הוא הפסיד, אולי לקח את הכסף של אמא שלו והשקיע. אבל לי היה רגע של תחושה קשה: על זה אני צריך להישען? איתו אני יכול ללכת בלילה אפל? אולי לא הייתי צריך לראות את זה, אבל ראיתי. לי נשמע שפוי ומעניין.