שרה גיבורת נילי
New member
מרכך או חומץ
שימו לב: יש כאן ביקורת מוצר שקבלתי במתנה, אבל אני לקוחה בעייתית, כפי שאפשר יהיה לקרוא בהמשך. שימו לב 2: הבלוג שלי לא דן בנושא ואני לא משתתפת בתחרות, אתן פשוט מזמנות לקרוא, ואפילו להגיב. גם אני קבלתי הזמנה לארוחת בוקר משמחת של מרכך הכביסה לנור, והרצאה על ריחות בשמים, ועל מה שזה אמור עלינו. אם אני זוכרת נכון, חבבתי את ריח המוסק, בחירה שמצביעה על העובדה שאני טיפוס רומנטי. (ייפיי לי). אני אישה שגיבשה דעות על כל נושא בעולם, יש לי עקרונות וכמאמר המשפט הידוע, אלו העקרונות שלי ואם זה לא מוצא חן בעיניך-יש לי אחרים (גראוצ'ו מרקס) עמדתי בסוגיית מרכך הכביסה מאוד אקולוגית, כלומר אני לא נוהגת להשתמש במרכך, כי הוא לא ידידותי לסביבה, גם בתהליך הייצור שלו וגם בחומרים שמרכיבים אותו, שבעת התפרקותם מזהמים את הסביבה, כמעט כמו כל חומרי הניקוי שקיימים כיום בשוק, מלבד חומרים ידידותיים לסביבה, והמצאות סבתא כמו שימוש בלימון ובחומץ. לריכוך הכביסה אני נוהגת להשתמש בחומץ, שאכן מרכך את הכביסה במידה כזאת או אחרת, לא משאיר אחריו שום ריח, טוב או רע ובעיקר, כאמור, לא מזיק לסביבה. מין הסתם הייתי צריכה לוותר על אותו אירוע, אבל אני מאוד מחבבת ריחות טובים, לכן לא עמדתי בפיתוי והגעתי לאירוע. קבלנו מרככים בשלושה סוגי ריח שונים שנכנה אותם כאן: וורוד, כחול ולבן. עיקר הפרזנטציה נסובה סביב ריחו של המוצר ופחות על סגולותיו כמרכך. ובכל זאת אתעכב על זה: כמרכך הוא עושה עבודה טובה, הבגדים אכן רכים למגע, מעט יותר מאשר בעת השימוש בחומץ. מבחינת הריח, ניסיתי את שלושתם, הוורוד השאיר סימנים לאורך זמן רב יותר על המגבות, הכחול שימש אותי למצעים, ולא הרגשתי שיש נוכחות של ריח, הלבן שימש אותי לבגדים, וגם שם לא הרגשתי נוכחות מודגשת, אם כי היה ריח נעים. אני נוהגת לתלות את הכביסה בבית, כך שקשה להאמין שהשמש ייבשה את הכביסה מהר מדי ובאגרסיביות מדי, מאידך בבית היה דווקא ריח נעים של כביסה רעננה ונקיה. השאלה העיקרית היא האם אחזור לקנות מרככי כביסה אחרי החוויה הזאת, אני אשאיר את השאלה הזאת פתוחה בינתיים.
שימו לב: יש כאן ביקורת מוצר שקבלתי במתנה, אבל אני לקוחה בעייתית, כפי שאפשר יהיה לקרוא בהמשך. שימו לב 2: הבלוג שלי לא דן בנושא ואני לא משתתפת בתחרות, אתן פשוט מזמנות לקרוא, ואפילו להגיב. גם אני קבלתי הזמנה לארוחת בוקר משמחת של מרכך הכביסה לנור, והרצאה על ריחות בשמים, ועל מה שזה אמור עלינו. אם אני זוכרת נכון, חבבתי את ריח המוסק, בחירה שמצביעה על העובדה שאני טיפוס רומנטי. (ייפיי לי). אני אישה שגיבשה דעות על כל נושא בעולם, יש לי עקרונות וכמאמר המשפט הידוע, אלו העקרונות שלי ואם זה לא מוצא חן בעיניך-יש לי אחרים (גראוצ'ו מרקס) עמדתי בסוגיית מרכך הכביסה מאוד אקולוגית, כלומר אני לא נוהגת להשתמש במרכך, כי הוא לא ידידותי לסביבה, גם בתהליך הייצור שלו וגם בחומרים שמרכיבים אותו, שבעת התפרקותם מזהמים את הסביבה, כמעט כמו כל חומרי הניקוי שקיימים כיום בשוק, מלבד חומרים ידידותיים לסביבה, והמצאות סבתא כמו שימוש בלימון ובחומץ. לריכוך הכביסה אני נוהגת להשתמש בחומץ, שאכן מרכך את הכביסה במידה כזאת או אחרת, לא משאיר אחריו שום ריח, טוב או רע ובעיקר, כאמור, לא מזיק לסביבה. מין הסתם הייתי צריכה לוותר על אותו אירוע, אבל אני מאוד מחבבת ריחות טובים, לכן לא עמדתי בפיתוי והגעתי לאירוע. קבלנו מרככים בשלושה סוגי ריח שונים שנכנה אותם כאן: וורוד, כחול ולבן. עיקר הפרזנטציה נסובה סביב ריחו של המוצר ופחות על סגולותיו כמרכך. ובכל זאת אתעכב על זה: כמרכך הוא עושה עבודה טובה, הבגדים אכן רכים למגע, מעט יותר מאשר בעת השימוש בחומץ. מבחינת הריח, ניסיתי את שלושתם, הוורוד השאיר סימנים לאורך זמן רב יותר על המגבות, הכחול שימש אותי למצעים, ולא הרגשתי שיש נוכחות של ריח, הלבן שימש אותי לבגדים, וגם שם לא הרגשתי נוכחות מודגשת, אם כי היה ריח נעים. אני נוהגת לתלות את הכביסה בבית, כך שקשה להאמין שהשמש ייבשה את הכביסה מהר מדי ובאגרסיביות מדי, מאידך בבית היה דווקא ריח נעים של כביסה רעננה ונקיה. השאלה העיקרית היא האם אחזור לקנות מרככי כביסה אחרי החוויה הזאת, אני אשאיר את השאלה הזאת פתוחה בינתיים.