הסייח הרוקד
New member
מרכז הקובה../images/Emo141.gif
מרכז הקובה עיראק עיראק, מה אני לא עושה כדי לגעת להיזכר. הבית שאינו בית יותר. השפה שנהפכה להיות משנית ועתידה להיכחד, התרבות שאבדה, הטעמים, הריח, האנשים. מה אני לא עושה, רק כדי שיהיה לי קמצוץ קטן של זיכרון, חתיכה קטנה. שכונת התקווה, אמרו לי תלך אצל "מרכז הקובה", שם יש מאכלים עיראקיים, כשהגעתי לשם, חשבתי שעבדו עליי, זה היה כל כך קטן, שלא הבנתי אך כזה דבר קטן יכול להיקרא מסעדה, וזה היה מלא מאוד, כך מטר על מטר ומלא, מיד התיישבתי, כמובן אין מדובר בשולחן פרטי משלי כמו במסעדה, אלא התחלקתי בו עם כל מיני אנשים שבאו והלכו. ובליבי אמרתי אכלתי אותה, תראו לאן הגעתי. היה מוזיקה ברקע אבל היא נטמעה בצלילי הצלחות והסכום שנשמעו ללא הרף. ואז פתאום נזכרתי במסעדות דומות בבגדאד, מסעדות של פועלים, אתה מתיישב אוכל וקם, פתאום הבנתי את הצלילים, צלילים של עבודה ואנשים עסוקים. מה יש לכם ????? שאלתי אותה, קובה, מעיים ממולאים, ואמרה עוד ואני כבר לא הקשבתי יותר. אתם יודעים מתי בפעם האחרונה אכלתי "סג'ק" سجق מעיים ממולאים ?????? לפני 35 שנה, אמי ז"ל הייתה עושה אותם רק בחגים, וכשעלינו ארצה היינו כל כך עסוקים בלהיות חלק מהישראליות ששכחנו לגמרי מעניין המעיים הממולאות. אתם מדמיינים לעצמכם את הפער התהומי בין, סג'ק לפלפל או שניצל, נקניקיות....... הצחקתם אותי, אפה ואפה, הפער הוא עצום. אמרתי לה, מה זה מנה רצינית ????, כי אני רוצה גם קובה, אז אמרה לי, אני אביא לך חצי מנה. וכך ישבתי לי בהמתנה מתוחה, להגעתה של צלחת סג'ק. תבינו אותי, זה לא האוכל, זה הזיכרון שבא יחד עם הטעם. הטעם של בגדאד, הטעם של הערבית היהודית העתיקה, תווי הפנים, הרגשות, המשלים, זה הכל בא ביחד. אךךך, אךךך, כואב כואב, הגעגועים האלו לבית שזרק אותך והפנה לך את הגב, אךךך עיראק, כל כך יפה וכל כך אכזרית, לעולם זה לא יחזור, לעולם לא יהיה לי בדיוק את ה סג'ק של פעם. וכאילו שאלוהים היה קשוב למשאלות לבי, כך מולי בא והתיישב איש זקן בחליפה, ומבטא עיראקי מובהק אמר לה תביאי לי קובה. אזה כייף לי, הנה אני יושב במסעדה קטנה תחת צלילי הצלחות, מוקף באין סוף עיראקים וממולי יושב, איש עיראקי מבוגר. אתם מדמיינים לעצמכם את האווירה, נו אתם תגידו לי, תעשו השוואות, בורגר קינג, מק-רויאל, בורגר ראנצ', פשוט זה אווירה אחרת, תרבות אחרת, תרבות עיראקית. אך אני אגיד לכם, אמי ז"ל, הייתה עושה את זה יותר טעים, אבל מה, זה עדיין היה נהדר, אכלתי כל פירור, והקובה שלהם הייתה אדירה פשוט אדירה, לקחתי עוד שניים הביתה.......... הטעם של המאכלים האלו, מרגש אותי לאין שיעור. יש לי חלום, אני יושב על שפת הנהר החידקל , אוכל קובה וסג'ק וסועדים איתי עוד אנשים שכולם מדברים עיראקית של היהודים, ומסביב יש קולות של סועדים בשולחנות אחרים והם מדברים ביניהם בעיראקית של מוסלמים, כך אני מאושר, יש לי גם מזה וגם מזה, כולם אוהבים סג'ק וקובה, מוסלמים ויהודים על שפת החידקל סועדים את לבם בחיק משפחתם בטבעיות ובקלילות, כל אחד כמו שהוא כפי שהוא. ضاقت بي مرارة شوقي وتأجج بحر سهادي وتفرقعوا فقاعات المن سال لعابي وفضحني وها انا امامك يا تمرة يا نخلة يا بنت فرات أساير دموعي وأقف متصبرا جاثما لغمزة من قاع عيتيك
מרכז הקובה עיראק עיראק, מה אני לא עושה כדי לגעת להיזכר. הבית שאינו בית יותר. השפה שנהפכה להיות משנית ועתידה להיכחד, התרבות שאבדה, הטעמים, הריח, האנשים. מה אני לא עושה, רק כדי שיהיה לי קמצוץ קטן של זיכרון, חתיכה קטנה. שכונת התקווה, אמרו לי תלך אצל "מרכז הקובה", שם יש מאכלים עיראקיים, כשהגעתי לשם, חשבתי שעבדו עליי, זה היה כל כך קטן, שלא הבנתי אך כזה דבר קטן יכול להיקרא מסעדה, וזה היה מלא מאוד, כך מטר על מטר ומלא, מיד התיישבתי, כמובן אין מדובר בשולחן פרטי משלי כמו במסעדה, אלא התחלקתי בו עם כל מיני אנשים שבאו והלכו. ובליבי אמרתי אכלתי אותה, תראו לאן הגעתי. היה מוזיקה ברקע אבל היא נטמעה בצלילי הצלחות והסכום שנשמעו ללא הרף. ואז פתאום נזכרתי במסעדות דומות בבגדאד, מסעדות של פועלים, אתה מתיישב אוכל וקם, פתאום הבנתי את הצלילים, צלילים של עבודה ואנשים עסוקים. מה יש לכם ????? שאלתי אותה, קובה, מעיים ממולאים, ואמרה עוד ואני כבר לא הקשבתי יותר. אתם יודעים מתי בפעם האחרונה אכלתי "סג'ק" سجق מעיים ממולאים ?????? לפני 35 שנה, אמי ז"ל הייתה עושה אותם רק בחגים, וכשעלינו ארצה היינו כל כך עסוקים בלהיות חלק מהישראליות ששכחנו לגמרי מעניין המעיים הממולאות. אתם מדמיינים לעצמכם את הפער התהומי בין, סג'ק לפלפל או שניצל, נקניקיות....... הצחקתם אותי, אפה ואפה, הפער הוא עצום. אמרתי לה, מה זה מנה רצינית ????, כי אני רוצה גם קובה, אז אמרה לי, אני אביא לך חצי מנה. וכך ישבתי לי בהמתנה מתוחה, להגעתה של צלחת סג'ק. תבינו אותי, זה לא האוכל, זה הזיכרון שבא יחד עם הטעם. הטעם של בגדאד, הטעם של הערבית היהודית העתיקה, תווי הפנים, הרגשות, המשלים, זה הכל בא ביחד. אךךך, אךךך, כואב כואב, הגעגועים האלו לבית שזרק אותך והפנה לך את הגב, אךךך עיראק, כל כך יפה וכל כך אכזרית, לעולם זה לא יחזור, לעולם לא יהיה לי בדיוק את ה סג'ק של פעם. וכאילו שאלוהים היה קשוב למשאלות לבי, כך מולי בא והתיישב איש זקן בחליפה, ומבטא עיראקי מובהק אמר לה תביאי לי קובה. אזה כייף לי, הנה אני יושב במסעדה קטנה תחת צלילי הצלחות, מוקף באין סוף עיראקים וממולי יושב, איש עיראקי מבוגר. אתם מדמיינים לעצמכם את האווירה, נו אתם תגידו לי, תעשו השוואות, בורגר קינג, מק-רויאל, בורגר ראנצ', פשוט זה אווירה אחרת, תרבות אחרת, תרבות עיראקית. אך אני אגיד לכם, אמי ז"ל, הייתה עושה את זה יותר טעים, אבל מה, זה עדיין היה נהדר, אכלתי כל פירור, והקובה שלהם הייתה אדירה פשוט אדירה, לקחתי עוד שניים הביתה.......... הטעם של המאכלים האלו, מרגש אותי לאין שיעור. יש לי חלום, אני יושב על שפת הנהר החידקל , אוכל קובה וסג'ק וסועדים איתי עוד אנשים שכולם מדברים עיראקית של היהודים, ומסביב יש קולות של סועדים בשולחנות אחרים והם מדברים ביניהם בעיראקית של מוסלמים, כך אני מאושר, יש לי גם מזה וגם מזה, כולם אוהבים סג'ק וקובה, מוסלמים ויהודים על שפת החידקל סועדים את לבם בחיק משפחתם בטבעיות ובקלילות, כל אחד כמו שהוא כפי שהוא. ضاقت بي مرارة شوقي وتأجج بحر سهادي وتفرقعوا فقاعات المن سال لعابي وفضحني وها انا امامك يا تمرة يا نخلة يا بنت فرات أساير دموعي وأقف متصبرا جاثما لغمزة من قاع عيتيك
