אני יודעת מה מפריע לי באורה גולן-גם לסתמגדיש
(זאת אני חושבת שאני בניק חדש אחרי שתפוז מסמסו ושרפו את הניקים הקודמים שלי )
אורה גולן יוצאת מתוך הנחה שהפרעת קשב וריכוז באה מתוך מחסום רגשי.
ועל זה היא מבססת את שיטת הטיפול שלה.
כלומר יש לה הנחת יסוד שגויה, ועל סמך ההנחה השגויה הזו, מגיע מגדל שלם של פתרונות שגויים שבנויים על הפיגום של הנחת היסוד השגויה.
זה בולשיט.
כשאדם רוצה ללמוד שחיה, הוא מתאמן שעות ימים, שבועות וחודשים על תנועה בודדת בידים, ברגליים או בראש, לפני שהוא עושה את כל התנועות.
ללמוד נהיגה לוקח כמה שבועות/חודשים.
להביא את הגוף לכושר גופני לוקח כמה חודשים.
לללמוד שפה חדשה לוקח כמה חודשים
אנשים, כדי ללמוד ראיית חשבון או עריכת דין לומדים כמה שנים טובות באוניברסיטה
ילדים לומדים לקרוא תוך שנתיים שלוש (אחרי שהם לומדים קריאה בסיסית הם קוראים לאט עם ניקוד, וכותבים בהמון שגיאות, ורק בכיתה ה' ניתן לאמר שהם יודעים לקרוא ולכתוב כמו שצריך )
אז למה לעזזל, שינוי הרגלים של המוח ממצב של הפרעת קשב למצב של "לא הפרעת קשב" אמור לקחת 4 פגישות עם "לחיצות"?
כדי שלאורה גולן תהיה פרנסה.
זה לא עובד כך.
זה פשוט דורש אימון מרוכז של כמה חודשים, ואחר כך, "לשמור" על התוצאות של האימון, באימון פחות אינטנסיבי
אני לא מבינה את העולם הזה שבו כדי להיות פרמדיקית אני צריכה קורס של מס' חודשים
כדי ללמוד תפירה אני צריכה קורס בן מספר חודשים
והפרעת קשב נעלמת? בגלל שאורה גולן לוחצת (וחשבון הבנק שלה תופח?)
הפרעת קשב לא "נעלמת" מלחיצות
הפרעת קשב זה הרגל מחורבן של המוח. נכון שזה מצב אורגני אבל זה לא סותר כי המוח הוא גמיש כלומר מה שאורגני נתון לשינוי
תרגול בהתמדה של כמה חודשים, ורואים הקלה משמעותית בסמפטומים.
אם אדם מתגבר על התסמינים של הפרעת הקשב והוא בן 30, והוא צפוי לחיות עד גיל 90, זה אומר שהוא צריך לעבוד מספר חודשים, חצי שנה עד שנה, כל יום שעה, נניח, על אימון מוחי, וזה בדרך כלל משפר את תפקודי המוח בצורה כזו, שב 60 השנים שנותרו לו לחיות הוא יחיה משוחרר מהפרעת הקשב.
אני לא מבינה למה אנשים לומדים 4 שנים תואר ראשון, בשביל קריירה שתמשך נניח, עד גיל 70,
אבל הם לא מבינים שהתגברות על הפרעת קשב, דורשת גם "לימוד תרגול ואימון". לא 4 שנים. שנה אחת, חצי שנה של תרגול אינטנסיבי תוך התמדה.
ורואים תוצאות
כי המוח לומד דרכים חדשות
ברגע שאני מציבה בפני המוח שלי עובדה שהוא מקבל כל בוקר תרגילים לריכוז, גם אם לא מתחשק לו, המוח מתגמש
הוא יוצר קשרים סינופטיים חדשים שיתאמו את עצמם לתרגילי הריכוז שאני "מנחיתה" עליו
ותוך כמה חודשים, המוח משנה את מפת הקשרים הסינופטים שלו
ומה שהיה פעם הפרעת קשב
הוא NO MORE
גם את הגנים שלנו ניתן לקודד בעזרת חלבונים ותזונה
סתמגדיש - עצם העובדה שהפרעת הקשב אורגנית, מולדת, לא אומר שאי אפשר להעלים אותה
אפשר להעלים אותה בהחלט
המוח הוא גמיש
יש על זה מחקרים ותיאוריות
מאז שגיליתי את האימון המוחי הפכתי פשוט פריקית של זה, ממש כמו שיש אנשים שהם פריקים ליוגה, לספורט
לתזונה נכונה, למדיטציה
הפכתי פריקית של אימון מוחי
אם היית זבוב על הקיר בבית שלי, היית שומע אותי באמצע היום "ממלמלת דברים". זה משום שאני מתרגלת זיכרון רשימת פריטים ומשננת רשימות בעל פה.
דווקא משום שיש לי הפרעת קשב, אני מאד יצירתית בלהמציא דרכים של אימון מוחי
זה הפך עבורי לאתגר ולחוויה
אתה יודע זה כמו חילוף חומרים
כל אדם נולד עם חילוף חומרים מסוים
אבל - דיאטות מתמשכות מאטות את חילוף החומרים
ספורט וצריכת יוד מעלים את חילוף החומרים
כך זה באימון מוחי
אתה נולד עם פרופיל אורגני מסוים של המוח
אבל זה גמיש. אתה יכול לשנות את המבנה היסודי של המוח שלך על ידי אימון מתאים.
אתה חושב שזה טבעי שאני מדברים פה, שיחות אינסופיות בפורום? אתה קולט שלפני 500 שנה מרבית האוכלוסיה לא ידעה קרוא וכתוב?
אתה חושב שזה טבעי שאתה כותב וקורא באופן שוטף?
זה לא טבעי. זה משום שבמשך 6 שנים היית בבית ספר יסודי, ורק אולי בכיתה ז לא היו לך שגיאות כתיב, ויכולת לקרוא מהר וברצף.
לפני 100 שנה מרבית האנשים היו אנלפבתים. פעם אנשים לא ידעו קרוא וכתוב
האם אנלפבתיות היא אורגנית? לא. אבל אם היית נולד ב 1400 כנוצרי (חחח, יהודים תמיד ידעו קרוא וכתוב
) לא היית יודע קרוא וכתוב. ובטח היית חושב שיש אנשים ש"נולדים" עם זה.
אותו דבר בהפרעת קשב. זה כמו קרוא וכתוב. הפרעת קשב אינה מחויבת המציאות. היא לא אורגנית, כלומר כן, אבל זה שהיא אורגנית היא לא לנצח.
היא יכולה להגיע אל קיצה, והקץ הזה תלוי במסה קריטית של אימון מוחי מסוגים שונים, שמתאים את עצמו לאותם חלקים במוח שלך שדרושים שיפור.
כל פעם שאתה מטיל ספק בכך, תחשוב שקראת את מה שכתבתי עד הסוף.
ותחשוב שבגיל 6 או אפילו 8 לא היית מסוגל לקרוא את מה שכתבתי.
שנדרשו שנים של חינוך כדי שתוכל לשבת מולי באינטרנט ולנהל איתי שיחה.
נכון?
תחשוב שאם נולדת כנוצרי ב 1300 לא היית יודע לקרוא.
אותו דבר הפרעת הקשב.
יש לה סוף. והסוף הזה הוא ברגע שמתאמנים מספיק. כל יום. שעה, שעתיים.
במשך כמה חודשים. אולי שנה, אולי שנתיים. אבל הפרעת הקשב חולפת. תלוי במידת החומרה הראשונית שלה.
כולנו נולדנו אנלפבתים, והאנלפבתיות שלנו חלפה עברה מן העולם בערך שהגענו לגיל 8-10.
נכון?
בזכות דבר כזה שקרוי "בית ספר"
גם להפרעת הקשב אפשר לעשות בית ספר. וצריך.
היא לא צריכה להיות שם.
