מרי צרכנים
האמת היא שרציתי לכתוב לכם על המצב הקשה של ציבור הצרכנים בארץ. רצית לספר לכם איך כולם דופקים אותו, זאת אומרת, אותנו. כולם אתם שואלים? אולי אני צריך להיות קצת יותר ספציפי, אבל לא נראה לי שאני באמת מסוגל להקיף את כלל ה"אשמים" בתופעה המדאיגה, מה וגם ואני הרי לא מתכוון, כפי שכבר ציינתי, לכתוב עליה. לא דבר ולא חצי דבר. אבל לו הייתי כותב עליה, לבטח הייתי מציין את הגדולי ה"אשמים" שבה. חברות הסלולר, ספקי האינטרנט, העיתוניים היומיים, המגזינים החודשיים, חברות הכבלים והלווין, ספקי שיחות לחו"ל וכו' וכד' ומניהן. ימח שמן וזיכרן. באמת שאני לא מתכוון להתחיל להסביר מה הם עשו כדי להרגיז אותי, לא רוצה לספר לכם על "אינטרנט זהב", שאני לקוח "זהב" שלה. מעניין באמת מה זה אומר לקוח זהב. הם יגידו לכם שזה לקוח ותיק שמקבל יחס מועדף. אני אגיד לכם שמדובר בלקוח ששווה זהב. למה אני מתכוון? שווה זהב כי אפשר לדחוף לו מחירים גבוהים בהרבה מהמחירים שמקבל לקוח חדש, ועד שהוא, שמתהדר בכינוי "זהב", ידע על כך, הוא ישלם כמה חודשים טובים את המחיר הישן והמופקע כמובן. גם לא רוצה לספר לכם על "מעריב", שמציע לך עיתון יומי עד הבית במחיר מצחיק לכמה חודשים, שיהפוך להיות במרוצת הזמן 179 ש"ח לחודש. אם תעבור ל"ידעות אחרונות" תוכל לקבלו אפילו ב-40 ש"ח לחודש בשלושת החודשים הראשונים ואז לחזור ל"מעריב" ולקבל את אותו הדיל בדיוק שהציעו לך ה"ידיעות אחרונות". וחוזר חלילה. אבל אם אתה אדם חריג מאוד ומתחשק לך לקרוא "מעריב" כל השנה, תצטרך להתקשר אליהם כל שלושה חודשים ולאיים "לערוק" למתחרים ואז אולי יזרקו לך איזה מבצע (לשלושה וחצי ימים בדיוק). אותו הסיפור אגב גם בלווין והכבלים, חברות הסלולר, ספקי האינטרנט והמגזנינם החודשיים. ואלו רק החברות שאני נתקלתי בהם בשבוע האחרון. אין מה לומר. אם אני הייתי במקומם כנראה שהייתי עושה את אותו הדבר. במשחק הכלכלי יש רק חוק אחד - כסף. אם הצרכנים מוכנים שירקו עליהם, יאנסו אותם, ירצחו אותם ואז יאנסו שוב את הגופה שלהם, אז למה לא בעצם. אם הייתי רוצה לספר לכם בכלל על הסוגיה הזאת, הייתי אומר לכם שיש גם פיתרון. משהו בסגנון התאגדות של הצרכנים בארץ. במקום מספר עצום של צרכנים חלשים ואידיוטים נפרדים. לובי חזק של צרכנים (אידיוטים) מלוכדים. אם חברה אומרת לך שאתה לקוח "זהב" שלה אבל נותנת שירות, מחיר ויחס טובים יותר ללקוח חדש, הצרכנים צריכים להחרים אותה, עד שתתישר לנורמה שאנחנו נכתיב. מה ההיגיון הכלכלי מאחורי מהלך זה? החברות משקיעות סכומי עתק בכל הקשור לעסקי "דפיקת" הלקוחות, ועוד בדרך שהם, הלקוחות, לא ישימו לב אליה בכלל. כל הדילים המורכבים האלה שאתה מתחייב לשלוש שנים, אבל מקבל כסף חזרה, משדרג, מחליף, בלה בלה. שורה תחתונה הם היו צריכים לשלם הרבה כסף על כל הפרסומות האלה והאנשים הנבזים שחושבים על המבצעים המטרידים האלה. ומי סופג את העלויות האלה? אנחנו! וכל זאת כמובן לפני שאני מדבר (ואני לא) על המונופולים שעושים לעצמם פרסומות תדמית נון-סטופ. למה לעזאזל חברת החשמל עושה פרסומות לשיפור התדמית (ואני לא מדבר על פרסומות אינפורמטיביות)? הרי התדמית שלהם נהרסת בגלל המחירים. ועד כמה שלקוח ממוצע כמוני מבין, פרסומות עולות כסף מה שבטח מייקר לצרכן את המחירים. מסקנה, חברת החשמל מעלה לנו את המחירים כדי להפיק פרסומות שיגרמו לנו לא לשנוא אותם על זה שהם מעלים מחירים. אבסורד. ומעניין גם מי בדיוק סופג את העלויות, לדוגמא, של שני האנשים מ"ידיעות אחרונות" שבאו לבקר אותי בשעה 21:00 בביתי אחרי שמסתבר שקיבלתי כל יום בשבוע החולף את העיתון שלהם הביתה בחינם? (ושמתי אותו כמובן אצל השכנה שכבר מנוייה על העיתון - בטח לא הבינה למה היא מקבלת שניים ביום) אני הרי מנוי ל"מעריב". ואז, הם עוד מציעים לי את העיתון שלהם ב-100 ש"ח לחודש. לא הסכמתי. 80 ש"ח? לא הסכמתי. 60 ש"ח. לא הסכמתי. 40 ש"ח. לא הסכמתי אבל התחיל להראות לי חשוד. שאלתי את אבא מה הוא חושב על זה. הוא אמר שהוא מוכן לשלם כדי שיפסיקו להביא לנו את העיתון (כמו שהם עשו במשך כל אותו שבוע). ואני, צרכן ממוצע (ואידיוט כפי שכר ציינתי - הרי בכל זאת אני ממשיך לשלם 179 ש"ח בחודש ל"מעריב") לא יכול להמנע למעשות את החשבון. א' גונבים את הלקוחות של ב'. ב' גונבים את הלקוחות של א'. כל אחד מהם משקיע בזה הרבה מאוד כסף. בכל זאת לשלם לשני אנשים שיבואו אלי הביתה בשעות הערב המאוחרות ולתת לי עיתון בחינם שבוע שלם רק כדי שאסכים לשלם להם 40 ש"ח לחודש. כמה זה שעת עבודה של שני אנשים בשעה הזאת. בטח יותר מ-40 ש"ח. חזרה לעניינו, החברות רבות ביניהם עלינו, ובדרך אנחנו המפסידים. אבסורד כבר אמרתי? חזרה לפיתרון, התאגדות של הצרכנים. כבר הגענו למסקנה שאם החברה נותנת דילים טובים יותר ללקוחות חדשים, אם היא משקיעה יותר מידי בפרסומות מיותרות ורק חושבת על לגנוב לקוחות, היא בעצם דופקת אותנו, ולכן צריך להחרים אותה. על כללי המשחק כבר דיברתי, נכון? כסף! את זה הם מבינים טוב. אם הצרכנים יצביעו דרך הכיס שלהם ויבהירו מה אנחנו מוכנים לספוג ומה לא, הם ישתפרו. לא עוד חשיבה לטווח הקצר. לא עוד פיתוי לקוחות של אחרים רק כדי לדפוק אותם אח"כ. השקעה ארוכת טווח בלקוח והפניית משאבים לשיפור השירות במקום מרדף אחר לקוחות והמצאת מבצעים שצריך רו"ח כדי לחשב את הכדאיות שלהם. כמובן, שאני לא ממש רוצה לספר לכם את כל זה. עדיין לא ברור לכם למה? אם אתה לקוח חכם שעובר כל שלושה חודשים בין הספקים, מטריד את החברות ומאיים בהתנתקות. הרווחת. ניצחת את השיטה. הם עושים את הכסף הגדול שלהם על הלקוח הממוצע שלוקח לו קצת זמן להבין שמסדרים אותו ועד שהוא מתקשר לברר, הוא כבר משלם שלושה חודשים מחיר מופקע - רווח נקי לספקים. אז למה לי לספר לכם בכלל. עדיף להיות חכם מצודק לא? אני אהיה לקוח חכם ואתם, הלקוחות הממוצעים. החברות מרוויחות, אני מרוויח והכל על הגב שלכם. אבל האמת המרה היא שזאת לא הסיבה האמיתית לא לספר לכם. הדברים שהצגתי אולי נשמעים לכם הגיוניים, אבל זה רק בגלל שכל אחד ממכם הוא הלקוח הממוצע, והוא כפי שכבר ציינתי - אידיוט, ובמקרה הזה - תמים. אז נארגן את כולם. התאגדות הצרכנים. מרד בחברות הגדולות והחזקות. זה יראה להם, נכון? אבל מה יקרה בטווח הארוך? יקום איזה גוף. אובייקטיזנאמוק נקרא לו. והוא, בשם כל הצרכנים יבדוק, יחקור ויפרסם מה כדאי ומה לא. מי דופק אותנו ומי "רק" עובד עלינו בעיניים, ולפני שנבין מי נגד מי, "אובייקטיזנאמוק" לא יהיה כבר כזה אובייקטיבי כי מטבע הדברים יהיה לו כוח, ומי שיש לו כוח - מושחת! (זה כבר לא חוק כלכלי - זה חוק של הטבע). שורה תחתונה, אני בכלל לא מתכוון לפרסם את הכתבה הזאת, במקרה הטוב אני אקבל איומים מכל החברות שהשמצתי כאן, ובמקרה הרע, אני לא רוצה לדעת. אבל אם הייתי מפרסם אותה הייתי אומר שהמשחק מכור והם כבר ניצחו מזמן. זה מעגל קסם שבו הכדאי הופך ללא כדאי ומה שנשאר זה לנסות להיות זה שדופקים אותו הכי פחות. ועכשיו תסלחו לי, אני צריך לעשות כמה טלפונים כדי להוריד מחירים (ולנסות לא לחשוב שבזק גוזרת עלי קופון).
האמת היא שרציתי לכתוב לכם על המצב הקשה של ציבור הצרכנים בארץ. רצית לספר לכם איך כולם דופקים אותו, זאת אומרת, אותנו. כולם אתם שואלים? אולי אני צריך להיות קצת יותר ספציפי, אבל לא נראה לי שאני באמת מסוגל להקיף את כלל ה"אשמים" בתופעה המדאיגה, מה וגם ואני הרי לא מתכוון, כפי שכבר ציינתי, לכתוב עליה. לא דבר ולא חצי דבר. אבל לו הייתי כותב עליה, לבטח הייתי מציין את הגדולי ה"אשמים" שבה. חברות הסלולר, ספקי האינטרנט, העיתוניים היומיים, המגזינים החודשיים, חברות הכבלים והלווין, ספקי שיחות לחו"ל וכו' וכד' ומניהן. ימח שמן וזיכרן. באמת שאני לא מתכוון להתחיל להסביר מה הם עשו כדי להרגיז אותי, לא רוצה לספר לכם על "אינטרנט זהב", שאני לקוח "זהב" שלה. מעניין באמת מה זה אומר לקוח זהב. הם יגידו לכם שזה לקוח ותיק שמקבל יחס מועדף. אני אגיד לכם שמדובר בלקוח ששווה זהב. למה אני מתכוון? שווה זהב כי אפשר לדחוף לו מחירים גבוהים בהרבה מהמחירים שמקבל לקוח חדש, ועד שהוא, שמתהדר בכינוי "זהב", ידע על כך, הוא ישלם כמה חודשים טובים את המחיר הישן והמופקע כמובן. גם לא רוצה לספר לכם על "מעריב", שמציע לך עיתון יומי עד הבית במחיר מצחיק לכמה חודשים, שיהפוך להיות במרוצת הזמן 179 ש"ח לחודש. אם תעבור ל"ידעות אחרונות" תוכל לקבלו אפילו ב-40 ש"ח לחודש בשלושת החודשים הראשונים ואז לחזור ל"מעריב" ולקבל את אותו הדיל בדיוק שהציעו לך ה"ידיעות אחרונות". וחוזר חלילה. אבל אם אתה אדם חריג מאוד ומתחשק לך לקרוא "מעריב" כל השנה, תצטרך להתקשר אליהם כל שלושה חודשים ולאיים "לערוק" למתחרים ואז אולי יזרקו לך איזה מבצע (לשלושה וחצי ימים בדיוק). אותו הסיפור אגב גם בלווין והכבלים, חברות הסלולר, ספקי האינטרנט והמגזנינם החודשיים. ואלו רק החברות שאני נתקלתי בהם בשבוע האחרון. אין מה לומר. אם אני הייתי במקומם כנראה שהייתי עושה את אותו הדבר. במשחק הכלכלי יש רק חוק אחד - כסף. אם הצרכנים מוכנים שירקו עליהם, יאנסו אותם, ירצחו אותם ואז יאנסו שוב את הגופה שלהם, אז למה לא בעצם. אם הייתי רוצה לספר לכם בכלל על הסוגיה הזאת, הייתי אומר לכם שיש גם פיתרון. משהו בסגנון התאגדות של הצרכנים בארץ. במקום מספר עצום של צרכנים חלשים ואידיוטים נפרדים. לובי חזק של צרכנים (אידיוטים) מלוכדים. אם חברה אומרת לך שאתה לקוח "זהב" שלה אבל נותנת שירות, מחיר ויחס טובים יותר ללקוח חדש, הצרכנים צריכים להחרים אותה, עד שתתישר לנורמה שאנחנו נכתיב. מה ההיגיון הכלכלי מאחורי מהלך זה? החברות משקיעות סכומי עתק בכל הקשור לעסקי "דפיקת" הלקוחות, ועוד בדרך שהם, הלקוחות, לא ישימו לב אליה בכלל. כל הדילים המורכבים האלה שאתה מתחייב לשלוש שנים, אבל מקבל כסף חזרה, משדרג, מחליף, בלה בלה. שורה תחתונה הם היו צריכים לשלם הרבה כסף על כל הפרסומות האלה והאנשים הנבזים שחושבים על המבצעים המטרידים האלה. ומי סופג את העלויות האלה? אנחנו! וכל זאת כמובן לפני שאני מדבר (ואני לא) על המונופולים שעושים לעצמם פרסומות תדמית נון-סטופ. למה לעזאזל חברת החשמל עושה פרסומות לשיפור התדמית (ואני לא מדבר על פרסומות אינפורמטיביות)? הרי התדמית שלהם נהרסת בגלל המחירים. ועד כמה שלקוח ממוצע כמוני מבין, פרסומות עולות כסף מה שבטח מייקר לצרכן את המחירים. מסקנה, חברת החשמל מעלה לנו את המחירים כדי להפיק פרסומות שיגרמו לנו לא לשנוא אותם על זה שהם מעלים מחירים. אבסורד. ומעניין גם מי בדיוק סופג את העלויות, לדוגמא, של שני האנשים מ"ידיעות אחרונות" שבאו לבקר אותי בשעה 21:00 בביתי אחרי שמסתבר שקיבלתי כל יום בשבוע החולף את העיתון שלהם הביתה בחינם? (ושמתי אותו כמובן אצל השכנה שכבר מנוייה על העיתון - בטח לא הבינה למה היא מקבלת שניים ביום) אני הרי מנוי ל"מעריב". ואז, הם עוד מציעים לי את העיתון שלהם ב-100 ש"ח לחודש. לא הסכמתי. 80 ש"ח? לא הסכמתי. 60 ש"ח. לא הסכמתי. 40 ש"ח. לא הסכמתי אבל התחיל להראות לי חשוד. שאלתי את אבא מה הוא חושב על זה. הוא אמר שהוא מוכן לשלם כדי שיפסיקו להביא לנו את העיתון (כמו שהם עשו במשך כל אותו שבוע). ואני, צרכן ממוצע (ואידיוט כפי שכר ציינתי - הרי בכל זאת אני ממשיך לשלם 179 ש"ח בחודש ל"מעריב") לא יכול להמנע למעשות את החשבון. א' גונבים את הלקוחות של ב'. ב' גונבים את הלקוחות של א'. כל אחד מהם משקיע בזה הרבה מאוד כסף. בכל זאת לשלם לשני אנשים שיבואו אלי הביתה בשעות הערב המאוחרות ולתת לי עיתון בחינם שבוע שלם רק כדי שאסכים לשלם להם 40 ש"ח לחודש. כמה זה שעת עבודה של שני אנשים בשעה הזאת. בטח יותר מ-40 ש"ח. חזרה לעניינו, החברות רבות ביניהם עלינו, ובדרך אנחנו המפסידים. אבסורד כבר אמרתי? חזרה לפיתרון, התאגדות של הצרכנים. כבר הגענו למסקנה שאם החברה נותנת דילים טובים יותר ללקוחות חדשים, אם היא משקיעה יותר מידי בפרסומות מיותרות ורק חושבת על לגנוב לקוחות, היא בעצם דופקת אותנו, ולכן צריך להחרים אותה. על כללי המשחק כבר דיברתי, נכון? כסף! את זה הם מבינים טוב. אם הצרכנים יצביעו דרך הכיס שלהם ויבהירו מה אנחנו מוכנים לספוג ומה לא, הם ישתפרו. לא עוד חשיבה לטווח הקצר. לא עוד פיתוי לקוחות של אחרים רק כדי לדפוק אותם אח"כ. השקעה ארוכת טווח בלקוח והפניית משאבים לשיפור השירות במקום מרדף אחר לקוחות והמצאת מבצעים שצריך רו"ח כדי לחשב את הכדאיות שלהם. כמובן, שאני לא ממש רוצה לספר לכם את כל זה. עדיין לא ברור לכם למה? אם אתה לקוח חכם שעובר כל שלושה חודשים בין הספקים, מטריד את החברות ומאיים בהתנתקות. הרווחת. ניצחת את השיטה. הם עושים את הכסף הגדול שלהם על הלקוח הממוצע שלוקח לו קצת זמן להבין שמסדרים אותו ועד שהוא מתקשר לברר, הוא כבר משלם שלושה חודשים מחיר מופקע - רווח נקי לספקים. אז למה לי לספר לכם בכלל. עדיף להיות חכם מצודק לא? אני אהיה לקוח חכם ואתם, הלקוחות הממוצעים. החברות מרוויחות, אני מרוויח והכל על הגב שלכם. אבל האמת המרה היא שזאת לא הסיבה האמיתית לא לספר לכם. הדברים שהצגתי אולי נשמעים לכם הגיוניים, אבל זה רק בגלל שכל אחד ממכם הוא הלקוח הממוצע, והוא כפי שכבר ציינתי - אידיוט, ובמקרה הזה - תמים. אז נארגן את כולם. התאגדות הצרכנים. מרד בחברות הגדולות והחזקות. זה יראה להם, נכון? אבל מה יקרה בטווח הארוך? יקום איזה גוף. אובייקטיזנאמוק נקרא לו. והוא, בשם כל הצרכנים יבדוק, יחקור ויפרסם מה כדאי ומה לא. מי דופק אותנו ומי "רק" עובד עלינו בעיניים, ולפני שנבין מי נגד מי, "אובייקטיזנאמוק" לא יהיה כבר כזה אובייקטיבי כי מטבע הדברים יהיה לו כוח, ומי שיש לו כוח - מושחת! (זה כבר לא חוק כלכלי - זה חוק של הטבע). שורה תחתונה, אני בכלל לא מתכוון לפרסם את הכתבה הזאת, במקרה הטוב אני אקבל איומים מכל החברות שהשמצתי כאן, ובמקרה הרע, אני לא רוצה לדעת. אבל אם הייתי מפרסם אותה הייתי אומר שהמשחק מכור והם כבר ניצחו מזמן. זה מעגל קסם שבו הכדאי הופך ללא כדאי ומה שנשאר זה לנסות להיות זה שדופקים אותו הכי פחות. ועכשיו תסלחו לי, אני צריך לעשות כמה טלפונים כדי להוריד מחירים (ולנסות לא לחשוב שבזק גוזרת עלי קופון).