יוגב אברהם
New member
מרי אזרחי!!!
אני קורא במכתבי זה לכל אזרחי ישראל לצאת במרי אזרחי בלתי מזוין, מייד ולא להמתין רגע אחד למפולת הנוראה הממשמשת ובאה עלינו בי"ז בתמוז התשס"ה, ה- 24 ביולי 2005. אני אזרח מהשורה. אין לי ארגון, אין לי אוהדים. אני חייל פשוט של העם היהודי ומדינת ישראל. אני מצהיר כי הנני נגד אלימות מכל סוג שהיא! אני אומר לכל אחד מאיתנו בקול הצלול ביותר: שגם לו יכולנו לשאת נשק ולהפיל בכוחו את הממשלה הרעה והנקלה הזו, חלילה לנו מעשות כן, משום שמאבקנו הצודק, איננו זקוק לנשק, לא לאבן ואף לא לאגרוף קמוץ, כדי שנוכל להציל את מדינת ישראל מיד שוביה, ראשיה, ושופטיה, רומסי החוק, המוסר, הצדק האנושי וההיגיון המדיני, במסורת שקיימה את מדינת ישראל בהסכמה לאומית עד עצם היום הזה. אני אומר לכל אחד מאתנו, בלא הבדל השקפה, דת, ולאום: מה שהתרחש בארצנו בחודשים האחרונים, בכנסת, בממשלה, במערכת המשפט, ובמערכות השלטון כולם, הוא פתחה של מלחמת אחים וחורבן של כל מה שאיחד אותנו במאה ועשרים שנות השיבה לציון. מלחמה זו היא מלחמת אחים, אף אם לא תישפך בה, חלילה, ולו טיפת דם אחת. מלחמה זו תהיה תחילת הסוף של המפעל הציוני. ציון בצדק תיפדה, ושלום בתוככיה, ועם שכניה, לא יושג בעורמה, בחוזק יד, בעריצות במשפח, ובהטיית משפט צדק. עצירת תוכנית ההתנתקות, איננו מטרה בפני עצמה, אף שהיא תנאי הכרחי, אף כי לא מספיק, כדי שנוכל להציל את מדינת ישראל מהמפולת הבאה עלינו כנחשול מים ממית, לאחר רעידת האדמה שכבר עברה עלינו בעת האחרונה. אם לא נבין היום, שהחורבן יכה לא רק בכדים, נצרים ונווה דקלים – נמצא אותו, עד מהרה, חולף בחוצותינו כמארת שטן. הוא יאכל בכל שכונה ועיר, הוא יכה בנו מחיפה ועד רמת אביב, מאשתאול ועד אשדוד, מירושלים ועד נצרת, ממבוא גליל, ועד הנגב, בואכה עציון. הוא לא יותיר בנו מתום, הוא יקרע את הלבבות, הוא יעקור את נשמת בנינו שיצוו להוציא מבתינו את האם והתינוק, הזקן עם הנער, הסבים והנכדים; הם יאלצו בפקודת הממשלה לעקור את המתים מקברותיהם, הם ימיתו במצוות מפקדיהם, אף כי נגד רצונם, את רוח התושבים ואת אחוות הלבבות שנוצרה יש מאין, בישובים הפורחים הללו, בקהילות ובבתי הכנסת, במתנ"סים ובמדרשיות שהקימו שלושה דורות של חולמים ולוחמים; הם יהרסו את השדות והחממות, יותירו כשלל חש בז, את נחלות התושבים למרצחי ילדיהם ולהורגי נשותיהם. מדינת ישראל של חוק הכנסת וצווי הממשלה לאחר ביצוע ההתנתקות, לא תהיה יותר מדינת העם, מקור גאוותו, וארץ גאולת בניה בגולה, אלה החפצים לשוב ולהחיות את שממותיה, ברחמים ובגאון, באחווה ובשמחת בונים וחלוצים, כמימים ימימה. אינני יודע מה עוד נותר בידינו לעשות לאחר חרפת ממשלתנו, כלימת מחוקקינו וערוות משפט צדקנו באשר הוא. אבל בל נתן לייאוש להכות בנו וברוחנו. אנו העם, למען העם ובשם העם, נצא ונאמר לממשלה אשר ירושלים, לבית המחוקקים, ולבית המשפט העליון, כדברים הללו: בל תורם עלינו ידכם נוטלת השוחד, השלמונים וכסף העשוקים. עצרו את תוכנית החורבן, עצרו את תוכניות ההרס! זכאים אנו להגנת החוק, ברוח מגילת העצמאות, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והחוק הבינלאומי למניעת פשעים כנגד בני אנוש. אנו לא מתחננים בפניכם, שופטי ישראל! אנו תובעים מכם, שופטי בית המשפט העליון, ומביאים לפתחכם, את תביעתנו לצדק טבעי, שאין עמה לא מורך לב ולא מורא, בלתי אם מאמונתנו בקדוש מכל, אלוהי צבאות, ובנורא ביותר העלול לקרות לכולנו אם לא תגנו אתם על כבודנו האנושי, חירותנו, קנייננו הרוחני בארצנו, וקניינו המוחשי באדמתנו. אני קורא מרגע זה, לכל מי שעוד נותרה תבונה בלבו. צאו למרי! אך אנא: יהא זה מרי הלבבות. מרי שקט. ללא התלהמות וללא אלימות. ללא חסימת כבישים וללא הרמת יד על חייל ושוטר! אני קורא למרי שיביא אותנו להתנערות מממשלת ישראל, ומכנסת ישראל, מהמשטר המתיר את דמנו, נפשנו וכבודנו. לנתק בלא הסוס את הקשר עם משטר המדינה כל עוד ימשיך זה בדרך ההרס והחורבן, שהחל בה. אני קורא לשבור את כל המסגרות הנושנות, לפרוש מהמפלגות כולן בלא יוצא מהכלל. שתהא זו מהפכה שקטה המתחילה במרי הנובע מהלב. נאמר לכל מנהיגנו: הילחמו עבורנו או שתסתלקו, כולכם – כל המפלגות, כל התנועות, כולל מנהיגותה הבלתי מתאימה לעניינו זה, של מועצת ישע. מאבק נחוש אין מנהיגים במורך לב ובנמיכות קומה. מאבק חייב להתנהל בנסיבות הנוכחיות בנחישות, בנחרצות וללא רתיעה. לבוא בעיניים פקוחות למאבק ולא למצמץ מול האיומים נגדנו! שום כוח לא יוכל לעצור עם המתקומם נגד עריצות. מול שלטון הרשע המושחת וחסר המעצורים, הגוזל והעושק הזה, צריך לפעול בדרך אחרת. די להתייפייפות, די להפגנות עקרות שאין בהן רוח והתלהבות, שאין בהן חזון, מחאות המנציחות את המשטר הקיים בלא לאיים על קיומו, ברוח ובנשמה אנושית המתנגדת למעשיו עד כלות. מהיום נותרו בידינו 117 ימים עד החורבן של חוק ההתנתקות. האסון עומד ומתדפק לפתחנו, ואנו כאילו משותקים באין מעש. בימים אלה אין ישועה מבית המשפט העליון ולא ממשפט המדינה, שהיה למחריב בתינו ומהרס חיינו, מחוקק חוק הפשע פינוי-פיצוי. מנהיגות ראויה משלנו חייבת לנתק כל קשר מוסרי ומעשי כאחד, עם השלטון עד שיחדל ממעשיו אלה. על בית המשפט העליון יש להקים מצור ומעגל של זעקה ומצוקה של בני העם כולו כנגד ההתנתקות, שהיא כל כולה תוכנית בלתי חוקית שדגל שחור משחור של פשעים נגד האנושות מונף מעליה. שידעו שופטי ישראל, אם אכן שופטי צדק המה, שמחובתם לעשות עמנו דין צדק! שפטו צדק ומשפט עם תושבי גנים וכדים שא נור וחומש, אלי סיני, בדולח, בני עצמון, גדיד, גן אור, גני טל, דוגית, כפר דרום, כפר ים, כרם עצמונה, מורג, נווה דקלים, ניסנית, נצר חזני, נצרים, פאת שדה, קטיף, רפיח ים, שירת הים, שליו, תל קטיפא. עשו צדק עמנו! אל תעקרונו! אל תחריבו את בתינו! אל תעקרו את מתינו! הניחו לנו לחיות את חיינו! אנו זועקים ומזהירים בקול גדול: אם יבוא הצדק אחרי חורבננו, לא יהיה חלקנו עמכם לעד! כרת תהיה על הברית אשר הייתה בינינו לביניכם! ולדיראון עולם תהיו בזיכרון עמנו לדורותיו.
אני קורא במכתבי זה לכל אזרחי ישראל לצאת במרי אזרחי בלתי מזוין, מייד ולא להמתין רגע אחד למפולת הנוראה הממשמשת ובאה עלינו בי"ז בתמוז התשס"ה, ה- 24 ביולי 2005. אני אזרח מהשורה. אין לי ארגון, אין לי אוהדים. אני חייל פשוט של העם היהודי ומדינת ישראל. אני מצהיר כי הנני נגד אלימות מכל סוג שהיא! אני אומר לכל אחד מאיתנו בקול הצלול ביותר: שגם לו יכולנו לשאת נשק ולהפיל בכוחו את הממשלה הרעה והנקלה הזו, חלילה לנו מעשות כן, משום שמאבקנו הצודק, איננו זקוק לנשק, לא לאבן ואף לא לאגרוף קמוץ, כדי שנוכל להציל את מדינת ישראל מיד שוביה, ראשיה, ושופטיה, רומסי החוק, המוסר, הצדק האנושי וההיגיון המדיני, במסורת שקיימה את מדינת ישראל בהסכמה לאומית עד עצם היום הזה. אני אומר לכל אחד מאתנו, בלא הבדל השקפה, דת, ולאום: מה שהתרחש בארצנו בחודשים האחרונים, בכנסת, בממשלה, במערכת המשפט, ובמערכות השלטון כולם, הוא פתחה של מלחמת אחים וחורבן של כל מה שאיחד אותנו במאה ועשרים שנות השיבה לציון. מלחמה זו היא מלחמת אחים, אף אם לא תישפך בה, חלילה, ולו טיפת דם אחת. מלחמה זו תהיה תחילת הסוף של המפעל הציוני. ציון בצדק תיפדה, ושלום בתוככיה, ועם שכניה, לא יושג בעורמה, בחוזק יד, בעריצות במשפח, ובהטיית משפט צדק. עצירת תוכנית ההתנתקות, איננו מטרה בפני עצמה, אף שהיא תנאי הכרחי, אף כי לא מספיק, כדי שנוכל להציל את מדינת ישראל מהמפולת הבאה עלינו כנחשול מים ממית, לאחר רעידת האדמה שכבר עברה עלינו בעת האחרונה. אם לא נבין היום, שהחורבן יכה לא רק בכדים, נצרים ונווה דקלים – נמצא אותו, עד מהרה, חולף בחוצותינו כמארת שטן. הוא יאכל בכל שכונה ועיר, הוא יכה בנו מחיפה ועד רמת אביב, מאשתאול ועד אשדוד, מירושלים ועד נצרת, ממבוא גליל, ועד הנגב, בואכה עציון. הוא לא יותיר בנו מתום, הוא יקרע את הלבבות, הוא יעקור את נשמת בנינו שיצוו להוציא מבתינו את האם והתינוק, הזקן עם הנער, הסבים והנכדים; הם יאלצו בפקודת הממשלה לעקור את המתים מקברותיהם, הם ימיתו במצוות מפקדיהם, אף כי נגד רצונם, את רוח התושבים ואת אחוות הלבבות שנוצרה יש מאין, בישובים הפורחים הללו, בקהילות ובבתי הכנסת, במתנ"סים ובמדרשיות שהקימו שלושה דורות של חולמים ולוחמים; הם יהרסו את השדות והחממות, יותירו כשלל חש בז, את נחלות התושבים למרצחי ילדיהם ולהורגי נשותיהם. מדינת ישראל של חוק הכנסת וצווי הממשלה לאחר ביצוע ההתנתקות, לא תהיה יותר מדינת העם, מקור גאוותו, וארץ גאולת בניה בגולה, אלה החפצים לשוב ולהחיות את שממותיה, ברחמים ובגאון, באחווה ובשמחת בונים וחלוצים, כמימים ימימה. אינני יודע מה עוד נותר בידינו לעשות לאחר חרפת ממשלתנו, כלימת מחוקקינו וערוות משפט צדקנו באשר הוא. אבל בל נתן לייאוש להכות בנו וברוחנו. אנו העם, למען העם ובשם העם, נצא ונאמר לממשלה אשר ירושלים, לבית המחוקקים, ולבית המשפט העליון, כדברים הללו: בל תורם עלינו ידכם נוטלת השוחד, השלמונים וכסף העשוקים. עצרו את תוכנית החורבן, עצרו את תוכניות ההרס! זכאים אנו להגנת החוק, ברוח מגילת העצמאות, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והחוק הבינלאומי למניעת פשעים כנגד בני אנוש. אנו לא מתחננים בפניכם, שופטי ישראל! אנו תובעים מכם, שופטי בית המשפט העליון, ומביאים לפתחכם, את תביעתנו לצדק טבעי, שאין עמה לא מורך לב ולא מורא, בלתי אם מאמונתנו בקדוש מכל, אלוהי צבאות, ובנורא ביותר העלול לקרות לכולנו אם לא תגנו אתם על כבודנו האנושי, חירותנו, קנייננו הרוחני בארצנו, וקניינו המוחשי באדמתנו. אני קורא מרגע זה, לכל מי שעוד נותרה תבונה בלבו. צאו למרי! אך אנא: יהא זה מרי הלבבות. מרי שקט. ללא התלהמות וללא אלימות. ללא חסימת כבישים וללא הרמת יד על חייל ושוטר! אני קורא למרי שיביא אותנו להתנערות מממשלת ישראל, ומכנסת ישראל, מהמשטר המתיר את דמנו, נפשנו וכבודנו. לנתק בלא הסוס את הקשר עם משטר המדינה כל עוד ימשיך זה בדרך ההרס והחורבן, שהחל בה. אני קורא לשבור את כל המסגרות הנושנות, לפרוש מהמפלגות כולן בלא יוצא מהכלל. שתהא זו מהפכה שקטה המתחילה במרי הנובע מהלב. נאמר לכל מנהיגנו: הילחמו עבורנו או שתסתלקו, כולכם – כל המפלגות, כל התנועות, כולל מנהיגותה הבלתי מתאימה לעניינו זה, של מועצת ישע. מאבק נחוש אין מנהיגים במורך לב ובנמיכות קומה. מאבק חייב להתנהל בנסיבות הנוכחיות בנחישות, בנחרצות וללא רתיעה. לבוא בעיניים פקוחות למאבק ולא למצמץ מול האיומים נגדנו! שום כוח לא יוכל לעצור עם המתקומם נגד עריצות. מול שלטון הרשע המושחת וחסר המעצורים, הגוזל והעושק הזה, צריך לפעול בדרך אחרת. די להתייפייפות, די להפגנות עקרות שאין בהן רוח והתלהבות, שאין בהן חזון, מחאות המנציחות את המשטר הקיים בלא לאיים על קיומו, ברוח ובנשמה אנושית המתנגדת למעשיו עד כלות. מהיום נותרו בידינו 117 ימים עד החורבן של חוק ההתנתקות. האסון עומד ומתדפק לפתחנו, ואנו כאילו משותקים באין מעש. בימים אלה אין ישועה מבית המשפט העליון ולא ממשפט המדינה, שהיה למחריב בתינו ומהרס חיינו, מחוקק חוק הפשע פינוי-פיצוי. מנהיגות ראויה משלנו חייבת לנתק כל קשר מוסרי ומעשי כאחד, עם השלטון עד שיחדל ממעשיו אלה. על בית המשפט העליון יש להקים מצור ומעגל של זעקה ומצוקה של בני העם כולו כנגד ההתנתקות, שהיא כל כולה תוכנית בלתי חוקית שדגל שחור משחור של פשעים נגד האנושות מונף מעליה. שידעו שופטי ישראל, אם אכן שופטי צדק המה, שמחובתם לעשות עמנו דין צדק! שפטו צדק ומשפט עם תושבי גנים וכדים שא נור וחומש, אלי סיני, בדולח, בני עצמון, גדיד, גן אור, גני טל, דוגית, כפר דרום, כפר ים, כרם עצמונה, מורג, נווה דקלים, ניסנית, נצר חזני, נצרים, פאת שדה, קטיף, רפיח ים, שירת הים, שליו, תל קטיפא. עשו צדק עמנו! אל תעקרונו! אל תחריבו את בתינו! אל תעקרו את מתינו! הניחו לנו לחיות את חיינו! אנו זועקים ומזהירים בקול גדול: אם יבוא הצדק אחרי חורבננו, לא יהיה חלקנו עמכם לעד! כרת תהיה על הברית אשר הייתה בינינו לביניכם! ולדיראון עולם תהיו בזיכרון עמנו לדורותיו.