מריפוי בעיסוק לעו"ס

[פוקיטוס]

מריפוי בעיסוק לעו"ס

שלום לכולם לפני שהתחלתי את לימודי, חשבתי תמיד לכיוון של עו"ס אולם אמי,שהיא עו"ס בכירה,שכנעה אותי לרדת מהעניין עקב השחיקה והקושי.אז הלכתי ללמוד ריפוי בעיסוק ומזה שלוש שנים אני בתחום אבל... 1. אני חשה שחיקה מהטיפולים הפרטניים. לא ממש מעניין אותי להתקדם ולהעמיק בתחום.אני מרגישה שאני תמיד נמשכת יותר למקום הנפשי ופחות למקום הפיזי\קוגניטיבי שבו אני אמורה להתמקד. 2. המשכורת מזעזעת(לפחות במגזר הציבורי. על 30 שעות אני מרוויחה נטו 3600). 3. אני כבר מרגישה שחוקה מהטיפולים ומכך שהיום שלי מחולק ל-45 דקות.לפעמים, אין דבר שיותר בא לי מעבודה משרדית בלי לשמוע אף אחד. מצש שני, אני יודעת שהתחום בו אני חזקה הוא אנשים ואני מאמינה ששם אהיה טובה.אגב, מה שמעניין אותי בעיקר זה הדרכה והנחיית קבוצות. רציתי לשאול אתכם: -האם יש אופציות לעו"ס להתקדם ולא לעבוד רק בתחום השוחק של טיפול פרטני?.כלומר, ייעוץ ארגוני לחברות וכו' - האם המשכורת אכן גרועה כל כך?(התחלתי להבין שמאידיאלים ורצון לעזור לא סוגרים את החודש). - האם לימודי תעודה של ייעוץ משפחתי,זוגי או הנחיית קבוצות במכונים למינהם, נחשבים ראויים מספיק או שעדיף לבוא עם רקע של עו"ס? - נא לא להיפגע, האם עו"ס נחשבים סוג של "אנדר-דוג" יחסית לפסיכולוגיה? אני יודעת ששאלתי המון אך אשמח לכל התייחסות.אני בהחלט בצומת דרכים משמעותית.תודה!!

 

[bakllawa]

חברות ואגונים יעדיפו לקבל

ייעוץ ארגוני מיועץ ארגוני או מפסיכולוג שהתמחה בתחום. בכל מקרה, בשביל להגיע למצב בו את מרוויחה כעובדת סוציאלית ביחס ישר לעבודה הקשה שלך (ואפילו יותר),ועושה מה שאת באמת רוצה במינימום שחיקה, ישנן 2 אפשרויות: 1. לרכוש השכלה וניסיון רחבים (תואר שני חובה, השתלמויות, צבירת ותק, פרוייקטים מצליחים ברזומה וכו'). אגב, עובד סוציאלי לא חייב לעבוד "אחד על אחד" - ניתן לעבוד בלשכות רווחה וארגונים שונים בתפקידי ריכוז, הדרכה, תכנון תשתיות רווחה והנחיית קבוצות, ופשוט להתקדם עם הזמן,עם קצת מזל, מוטיבציה, שיווק עצמי טוב ותרומה לארגון. 2. להיות הבן של... לגבי תעודות שמכונים מציעים, יש די אינפלציה היום והתעודות ה"שוות" באמת מבחינת סיכויים למצוא עבודה ולהרוויח יפה, הן שוב, כאלו שנרכשו לאחר בסיס של השכלה רחבה. דוגמה מבטיחה למסלול כזה עבורך, היא למשל לעשות הסבה לתואר ראשון בע"ס (סה"כ שנתיים, ואולי דווקא לא לבחור במגמה הפרטנית אלא הקהילתית, כדי להתנסות בתחום של ארגון, הנחייה וניהול). לאחר מכן לעשות תואר שני בעבודה סוציאלית ולאחריו תעודת הסמכה לפסיכותרפיה/הנחיית קבוצות (צריך ממוצע מסויים בתואר כדי להתקבל אך מאוד נחשב). עובד סוציאלי שקרע את התחת ויש בידיו רזומה שכזה, הוא הדבר הכי קרוב לפסיכולוג, ולא שעובדים סוציאליים "רגילים" לא עושים את מלאכת הפסיכולוג ממילא - רק שבחינם.

 

[א ר י ק ו ש]

מצחיקה אמא שלך

אומרת לך לא ללכת לעבודה סוציאלית בגלל השחיקה והתגמול הנמוך וכן מסכימה שתהיי מרפאה בעיסוק שזה ידוע כמקצוע עם השכר הנמוך במשק. בעבודה סוציאלית כן אפשר להתקדם בסוף ולעבוד "כמו" פסיכולוג קליני אבל זה מסלול מאוד מורכב(אפילו יותר משל פסיכולוגיה קלינית) שבו את צריכה לעשות השלמות לעבודה סוציאלית, לעשות תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית ואז לנסות להתקבל לבי"ס לפסיכותרפיה שבשביל להתקבל אליו צריך רזומה מאוד עשיר. סה"כ מסלול לא מומלץ(אלא למי שהפסיכותרפיה בוערת בו) וגם בסופו את עדיין נחשבת בעיני הרוב כפסאודו פסיכולוגית. לגבי המסלול של ייעוץ ארגוני בהחלט מקצוע הרבה יותר מתגמל ואפשר להרוויח בו סכומים מאוד גבוהים. אבל, שוק מאוד תחרותי ומבחינת השכלה אקדמית יש העדפה מאוד ברורה לפסיכולוגים ארגוניים על פני שאר המקצועות. מי שמנסה להגיע מדיספלינות אחרות יכול להיות ומאוד יתקשה למצוא מקום להתמחות בו. אם את בכל זאת מעוניינת אז ממש לא כדאי לפנות לעיסוק במקצוע מעבודה סוציאלית אלא האופציה העדיפה מבחינתך היא לעשות תואר שני במנה"ס.