אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מריבות בין ילדים
- פותח הנושא הילוש248
- פורסם בתאריך
ספרי לי עוד...
הילוש שלום רב, ספרי לי על בנך. מה מאפיין אותו? האם הוא ילד חברותי? איך הוא מסתדר עם חברים אחרים, בני גילו שבאים לבקר? האם הוא הולך לבקר חברים? מה אתם שומעים עליו מהורים אחרים ומהגננת בקשר למיומנויות החברתיות שלו? מענה לשאלותיי יעזור לי להשיב לשאלתך. בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
הילוש שלום רב, ספרי לי על בנך. מה מאפיין אותו? האם הוא ילד חברותי? איך הוא מסתדר עם חברים אחרים, בני גילו שבאים לבקר? האם הוא הולך לבקר חברים? מה אתם שומעים עליו מהורים אחרים ומהגננת בקשר למיומנויות החברתיות שלו? מענה לשאלותיי יעזור לי להשיב לשאלתך. בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
מריבות בין ילדים-לעינת
בני הוא ילד פשוט טוב עם לב רחב, מאוד נדיב וגם רגיש ומאוד מאוד חברותי. מדי יום מתקשרים כמה חברים מהכיתה (ב') ומבקשים להזמין אותו או להגיע אלינו. כשיש אצלנו חבר לא שומעים אותם, הם לא רבים אף פעם ומסתדרים ממש טוב. בני יודע לשתף במשחקים שלו וכשמוציא חטיף או כל דבר אחר הוא מיד מציע גם לחבר . גם אם אין חברים הוא מעסיק את עצמו במחשב,במשחקים או עם אחותו התינוקת (7 חודשים). ההורים האחרים באופן תמידי מפרגנים לו ולי על החינוך שהצלחתי להקנות לו. ברור שיש לו את השובבות שלו, לפעמים עקשנות אבל זה בסדר גמור מבחינתי - הוא עדיין ילד. כשנפגשנו לאחרונה עם גיסי, בני ניסה לא לוותר על משהו שהיה שייך לו מלכתחילה, אך כמו תמיד מכיוון שהבת בכתה והתעקשה בני היה צריך לסגת, היא גם הכתה אותו והוא משתגע מזה כי הוא לא רוצה להחזיר. ואז אני חוזרת הביתה מאוד טעונה וכועסת ושוב חוזרת ואומרת לבני שאם מכים אותך תכה חלש יותר בחזרה, כך אולי היא תלמד להפסיק עם זה (יש לבת ילד בגן שהוא כל הזמן מכה והיא פשוט לא מתעסקת איתו ועם בני שהוא גבוה יותר וגדול יותר היא "מרשה" לעצמה כן להתעסק כי הוריה לא עושים עם זה כלום) ואני גם שוב מסבירה לו על הדדיות ושיתוף (על עקרון "יד לוחצת יד") ורק אם היא מוכנה לוותר על המשחקים שלה תשתף אותה במשחקים שלך אם לא שלא יוותר ולא יתן לה בכלל להתקרב למשחקים שלו. אני מקווה שהצלחתי להבהיר
בני הוא ילד פשוט טוב עם לב רחב, מאוד נדיב וגם רגיש ומאוד מאוד חברותי. מדי יום מתקשרים כמה חברים מהכיתה (ב') ומבקשים להזמין אותו או להגיע אלינו. כשיש אצלנו חבר לא שומעים אותם, הם לא רבים אף פעם ומסתדרים ממש טוב. בני יודע לשתף במשחקים שלו וכשמוציא חטיף או כל דבר אחר הוא מיד מציע גם לחבר . גם אם אין חברים הוא מעסיק את עצמו במחשב,במשחקים או עם אחותו התינוקת (7 חודשים). ההורים האחרים באופן תמידי מפרגנים לו ולי על החינוך שהצלחתי להקנות לו. ברור שיש לו את השובבות שלו, לפעמים עקשנות אבל זה בסדר גמור מבחינתי - הוא עדיין ילד. כשנפגשנו לאחרונה עם גיסי, בני ניסה לא לוותר על משהו שהיה שייך לו מלכתחילה, אך כמו תמיד מכיוון שהבת בכתה והתעקשה בני היה צריך לסגת, היא גם הכתה אותו והוא משתגע מזה כי הוא לא רוצה להחזיר. ואז אני חוזרת הביתה מאוד טעונה וכועסת ושוב חוזרת ואומרת לבני שאם מכים אותך תכה חלש יותר בחזרה, כך אולי היא תלמד להפסיק עם זה (יש לבת ילד בגן שהוא כל הזמן מכה והיא פשוט לא מתעסקת איתו ועם בני שהוא גבוה יותר וגדול יותר היא "מרשה" לעצמה כן להתעסק כי הוריה לא עושים עם זה כלום) ואני גם שוב מסבירה לו על הדדיות ושיתוף (על עקרון "יד לוחצת יד") ורק אם היא מוכנה לוותר על המשחקים שלה תשתף אותה במשחקים שלך אם לא שלא יוותר ולא יתן לה בכלל להתקרב למשחקים שלו. אני מקווה שהצלחתי להבהיר
אפשרי לבנך לפתח כישורי חיים חשובים במרחב בטוח
בני הוא ילד פשוט טוב עם לב רחב, מאוד נדיב וגם רגיש ומאוד מאוד חברותי. מדי יום מתקשרים כמה חברים מהכיתה (ב') ומבקשים להזמין אותו או להגיע אלינו. כשיש אצלנו חבר לא שומעים אותם, הם לא רבים אף פעם ומסתדרים ממש טוב. בני יודע לשתף במשחקים שלו וכשמוציא חטיף או כל דבר אחר הוא מיד מציע גם לחבר . גם אם אין חברים הוא מעסיק את עצמו במחשב,במשחקים או עם אחותו התינוקת (7 חודשים). ההורים האחרים באופן תמידי מפרגנים לו ולי על החינוך שהצלחתי להקנות לו. ברור שיש לו את השובבות שלו, לפעמים עקשנות אבל זה בסדר גמור מבחינתי - הוא עדיין ילד. כשנפגשנו לאחרונה עם גיסי, בני ניסה לא לוותר על משהו שהיה שייך לו מלכתחילה, אך כמו תמיד מכיוון שהבת בכתה והתעקשה בני היה צריך לסגת, היא גם הכתה אותו והוא משתגע מזה כי הוא לא רוצה להחזיר. ואז אני חוזרת הביתה מאוד טעונה וכועסת ושוב חוזרת ואומרת לבני שאם מכים אותך תכה חלש יותר בחזרה, כך אולי היא תלמד להפסיק עם זה (יש לבת ילד בגן שהוא כל הזמן מכה והיא פשוט לא מתעסקת איתו ועם בני שהוא גבוה יותר וגדול יותר היא "מרשה" לעצמה כן להתעסק כי הוריה לא עושים עם זה כלום) ואני גם שוב מסבירה לו על הדדיות ושיתוף (על עקרון "יד לוחצת יד") ורק אם היא מוכנה לוותר על המשחקים שלה תשתף אותה במשחקים שלך אם לא שלא יוותר ולא יתן לה בכלל להתקרב למשחקים שלו. אני מקווה שהצלחתי להבהיר שלום רב הילוש, אני מתרשמת מהחינוך ומהתוצאות שדרכך הניבה עד כה. כל הכבוד! ישר כוח! נדמה לי שבעניין האחיינית את כועסת במיוחד. את כנראה כועסת על הוריה. בקיצור, ה"סיפור" לא מתיישב לך טוב עם עולמך הערכי, החינוכי - עם השקפות העולם שלך . כתוצאה מכך הפגישות שלך איתם רוויות אמוציות. במקום שיש לנו מעורבות רגשית כל כך חזקה אנחנו מתעוורים. קשה לנו לראות זוויות נוספות. אנו עסוקים בעצמנו ובעולמנו הצר. אנחנו שבויים בתבניות החשיבה שלנו ואיך לדעתנו הדברים צריכים להיות. מצפים מהאחרים שיחשבו וינהגו כמונו. אלא שהם יישויות בפני עצמן עם מערכת השקפות ודעות מוצקות משלהם. הם פועלים על פי אמונותיהם. הילוש, אין בעולם צדק אחד מוחלט. כל אחד צודק מנקודת מבטו. הם עושים את הטוב ביותר שהם חושבים ויודעים ברגע נתון. תפקידך לעלות על ההר. כרגע את מגיבה מה"ילד הפגוע " שלך . המטרה היא שתעלי על ההר וממרומי התובנה תוכלי להגיב לבנך באופן שיקדם אותו. מה את מלמדת אותו כרגע? מה את מלמדת אותו בכך שאת מאשרת לו להכות? את מלמדת אותו שגם אלימות זו דרך לפתור בעיות. זהו מסר בעייתי שעלול לחזור אלייך כבומרנג. מה עושים? אם את שואלת אותי. סומכים על בנך בן ה-7. אני מתרשמת מילד חברותי עם מיומנויות חברותיות ועם יכולת מוכחת להתמודד. על אחת כמה וכמה עם ילדה בת שלוש. לכן, המלצתי "צאי מהתמונה", אפשרי לו להתמודד, שחררי את עצמך מהצורך להתערב והאמיני בו. מבטיחה לך שהוא יסתדר.יתרה מזו, ראי בכך הזדמנות , הזדמנות של בנך להתאמן במיומנויות חברתיות ולפתח כישורי חיים חשובים. מה דעתך? בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
בני הוא ילד פשוט טוב עם לב רחב, מאוד נדיב וגם רגיש ומאוד מאוד חברותי. מדי יום מתקשרים כמה חברים מהכיתה (ב') ומבקשים להזמין אותו או להגיע אלינו. כשיש אצלנו חבר לא שומעים אותם, הם לא רבים אף פעם ומסתדרים ממש טוב. בני יודע לשתף במשחקים שלו וכשמוציא חטיף או כל דבר אחר הוא מיד מציע גם לחבר . גם אם אין חברים הוא מעסיק את עצמו במחשב,במשחקים או עם אחותו התינוקת (7 חודשים). ההורים האחרים באופן תמידי מפרגנים לו ולי על החינוך שהצלחתי להקנות לו. ברור שיש לו את השובבות שלו, לפעמים עקשנות אבל זה בסדר גמור מבחינתי - הוא עדיין ילד. כשנפגשנו לאחרונה עם גיסי, בני ניסה לא לוותר על משהו שהיה שייך לו מלכתחילה, אך כמו תמיד מכיוון שהבת בכתה והתעקשה בני היה צריך לסגת, היא גם הכתה אותו והוא משתגע מזה כי הוא לא רוצה להחזיר. ואז אני חוזרת הביתה מאוד טעונה וכועסת ושוב חוזרת ואומרת לבני שאם מכים אותך תכה חלש יותר בחזרה, כך אולי היא תלמד להפסיק עם זה (יש לבת ילד בגן שהוא כל הזמן מכה והיא פשוט לא מתעסקת איתו ועם בני שהוא גבוה יותר וגדול יותר היא "מרשה" לעצמה כן להתעסק כי הוריה לא עושים עם זה כלום) ואני גם שוב מסבירה לו על הדדיות ושיתוף (על עקרון "יד לוחצת יד") ורק אם היא מוכנה לוותר על המשחקים שלה תשתף אותה במשחקים שלך אם לא שלא יוותר ולא יתן לה בכלל להתקרב למשחקים שלו. אני מקווה שהצלחתי להבהיר שלום רב הילוש, אני מתרשמת מהחינוך ומהתוצאות שדרכך הניבה עד כה. כל הכבוד! ישר כוח! נדמה לי שבעניין האחיינית את כועסת במיוחד. את כנראה כועסת על הוריה. בקיצור, ה"סיפור" לא מתיישב לך טוב עם עולמך הערכי, החינוכי - עם השקפות העולם שלך . כתוצאה מכך הפגישות שלך איתם רוויות אמוציות. במקום שיש לנו מעורבות רגשית כל כך חזקה אנחנו מתעוורים. קשה לנו לראות זוויות נוספות. אנו עסוקים בעצמנו ובעולמנו הצר. אנחנו שבויים בתבניות החשיבה שלנו ואיך לדעתנו הדברים צריכים להיות. מצפים מהאחרים שיחשבו וינהגו כמונו. אלא שהם יישויות בפני עצמן עם מערכת השקפות ודעות מוצקות משלהם. הם פועלים על פי אמונותיהם. הילוש, אין בעולם צדק אחד מוחלט. כל אחד צודק מנקודת מבטו. הם עושים את הטוב ביותר שהם חושבים ויודעים ברגע נתון. תפקידך לעלות על ההר. כרגע את מגיבה מה"ילד הפגוע " שלך . המטרה היא שתעלי על ההר וממרומי התובנה תוכלי להגיב לבנך באופן שיקדם אותו. מה את מלמדת אותו כרגע? מה את מלמדת אותו בכך שאת מאשרת לו להכות? את מלמדת אותו שגם אלימות זו דרך לפתור בעיות. זהו מסר בעייתי שעלול לחזור אלייך כבומרנג. מה עושים? אם את שואלת אותי. סומכים על בנך בן ה-7. אני מתרשמת מילד חברותי עם מיומנויות חברותיות ועם יכולת מוכחת להתמודד. על אחת כמה וכמה עם ילדה בת שלוש. לכן, המלצתי "צאי מהתמונה", אפשרי לו להתמודד, שחררי את עצמך מהצורך להתערב והאמיני בו. מבטיחה לך שהוא יסתדר.יתרה מזו, ראי בכך הזדמנות , הזדמנות של בנך להתאמן במיומנויות חברתיות ולפתח כישורי חיים חשובים. מה דעתך? בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
לעינת
ראשית תודה רבה על המחמאות. לגבי בני, אני מאוד סומכת עליו ונכון שצריך לתת לו להתאמן במיומנויות חברתיות, אני מאמינה בכך. אבל ברגע ששני הילדים נתקעים על משחק כלשהו או שהילדה בוכה כי היא רוצה הכל ורק לה מותר וכפי שאמרתי יצא עד כה שבני תמיד ויתר כי מיד הוריה התערבו. אני טעיתי בכך שגם אני בהתחלה אמרתי לבני תוותר מכיוון שהיא יותר קטנה "וזרמתי איתם" אבל כשראיתי את התכנית של סופר נני עם המשפחה מבית שאן שלהם ילדה בת 9 וילדה בת 4 שהיא "מנהלת" את הבית והגדולה תמיד מוותרת לה כי כך אומרים לה ההורים וסופר נני אמרה להם שהם עושים טעות גדולה בכך שהגדולה כבר יודעת שתמיד צריכה לוותר ואיפה הזכויות שלה כאדם ודבר זה יהרוס לה את הבטחון העצמי שלה בהמשך, אם לא כבר עכשיו. התכנית הזו, אני מוכרחה לציין, הכתה בי חזק. לפתע "התעוררתי" והבנתי את גודל הטעות שלי. איך אני הורסת את ילדי. ואז החלטתי לא לוותר והתחלתי להסביר לו שלא יוותר גם הוא, כי זה מה שהוא עשה באופן אוטומטי כמעט. אבל אני חייבת לציין, אני אף פעם לא אמרתי לבת הקטנה שגם היא צריכה לשתף, אפילו לא מילה על כל סיטואציה שהיתה, מאז שנולדה . וזוג ההורים, באופן תמידי מעירים לבני שיזהר עם המשחקים שהיא לא תקבל מכה ולא נותנים לי צ'אנס להעיר לבני. וכשהילדים משחקים ולילדה פתאום בא שהכל יהיה שייך לה ולא מוכנה לשתף בכלום - הם מיד אומרים לו שיוותר כי הוא יותר גדול.לעיתים האבא היה פשוט חוטף את המשחק מהידיים של בני. אז, מן הסתם כן זה כואב לי מאוד וחורה לי - לא בשבילי, אלא בשביל בני. אני לא מוכנה שיהרסו את הילד בגלל שלהם יש ספר חינוך משלהם. אין לי בעיה עם החינוך שלהם - אבל מרחוק. ברגע שהחינוך הזה פוגע ביקיריי - אני אומרת עד כאן.ואגיד את האמת- גם אני יודעת "לשבור את הכלים" ולריב כך שלא בטוח שיהיה מזה מוצא, המצב גם ככה תמיד מתוח והאמא בטח מרגישה שאני על הקצה. אגב, בעלי כבר שוחח עם אחיו וכלום לא עזר כי הוא די "עושה" מה שאשתו אומרת ולא ארחיב. המתח התמידי הזה מעיק עלי בכל פעם שאני יודעת שאנחנו הולכים להפגש ואני צריכה לנשוך את הלשון ולא בטוח שזה יימשך. אני מצטערת אם אני שופכת את לבי יותר מדי, לא נתקלתי מימיי במצבים כאלו, אנחנו מסתדרים היטב עם כולם. בתודה מראש.
ראשית תודה רבה על המחמאות. לגבי בני, אני מאוד סומכת עליו ונכון שצריך לתת לו להתאמן במיומנויות חברתיות, אני מאמינה בכך. אבל ברגע ששני הילדים נתקעים על משחק כלשהו או שהילדה בוכה כי היא רוצה הכל ורק לה מותר וכפי שאמרתי יצא עד כה שבני תמיד ויתר כי מיד הוריה התערבו. אני טעיתי בכך שגם אני בהתחלה אמרתי לבני תוותר מכיוון שהיא יותר קטנה "וזרמתי איתם" אבל כשראיתי את התכנית של סופר נני עם המשפחה מבית שאן שלהם ילדה בת 9 וילדה בת 4 שהיא "מנהלת" את הבית והגדולה תמיד מוותרת לה כי כך אומרים לה ההורים וסופר נני אמרה להם שהם עושים טעות גדולה בכך שהגדולה כבר יודעת שתמיד צריכה לוותר ואיפה הזכויות שלה כאדם ודבר זה יהרוס לה את הבטחון העצמי שלה בהמשך, אם לא כבר עכשיו. התכנית הזו, אני מוכרחה לציין, הכתה בי חזק. לפתע "התעוררתי" והבנתי את גודל הטעות שלי. איך אני הורסת את ילדי. ואז החלטתי לא לוותר והתחלתי להסביר לו שלא יוותר גם הוא, כי זה מה שהוא עשה באופן אוטומטי כמעט. אבל אני חייבת לציין, אני אף פעם לא אמרתי לבת הקטנה שגם היא צריכה לשתף, אפילו לא מילה על כל סיטואציה שהיתה, מאז שנולדה . וזוג ההורים, באופן תמידי מעירים לבני שיזהר עם המשחקים שהיא לא תקבל מכה ולא נותנים לי צ'אנס להעיר לבני. וכשהילדים משחקים ולילדה פתאום בא שהכל יהיה שייך לה ולא מוכנה לשתף בכלום - הם מיד אומרים לו שיוותר כי הוא יותר גדול.לעיתים האבא היה פשוט חוטף את המשחק מהידיים של בני. אז, מן הסתם כן זה כואב לי מאוד וחורה לי - לא בשבילי, אלא בשביל בני. אני לא מוכנה שיהרסו את הילד בגלל שלהם יש ספר חינוך משלהם. אין לי בעיה עם החינוך שלהם - אבל מרחוק. ברגע שהחינוך הזה פוגע ביקיריי - אני אומרת עד כאן.ואגיד את האמת- גם אני יודעת "לשבור את הכלים" ולריב כך שלא בטוח שיהיה מזה מוצא, המצב גם ככה תמיד מתוח והאמא בטח מרגישה שאני על הקצה. אגב, בעלי כבר שוחח עם אחיו וכלום לא עזר כי הוא די "עושה" מה שאשתו אומרת ולא ארחיב. המתח התמידי הזה מעיק עלי בכל פעם שאני יודעת שאנחנו הולכים להפגש ואני צריכה לנשוך את הלשון ולא בטוח שזה יימשך. אני מצטערת אם אני שופכת את לבי יותר מדי, לא נתקלתי מימיי במצבים כאלו, אנחנו מסתדרים היטב עם כולם. בתודה מראש.
זהירות, "לא לשפוך את התינוק עם המים"
שלום רב הילוש, אני מבינה. יחד עם זה משפחה זה משפחה. מומלץ למצוא דרכים לישר את ההדורים. אולי שיחה שלכם בשמונה עיניים( רק המבוגרים, ברגע שקט). לא מומלץ "לשבור את הכלים". בקשר לבנך, אני רואה הבדל מסוים בין התייחסות הורים לאחים לבין המצב שתיארת עם בת הדודה. מציעה לך לחשוב רחוק. ולבדוק עם עצמך מהם ההשלכות של התגובות שלך לבנך. תפקידך לחזק את בטחונו העצמי. חשבי מתי? ואיך? כדי להשיג את מטרתך. ולא חלילה "לשפוך את התינוק עם המים" בכבוד רב, עינת גבע, מכון אדלר.
שלום רב הילוש, אני מבינה. יחד עם זה משפחה זה משפחה. מומלץ למצוא דרכים לישר את ההדורים. אולי שיחה שלכם בשמונה עיניים( רק המבוגרים, ברגע שקט). לא מומלץ "לשבור את הכלים". בקשר לבנך, אני רואה הבדל מסוים בין התייחסות הורים לאחים לבין המצב שתיארת עם בת הדודה. מציעה לך לחשוב רחוק. ולבדוק עם עצמך מהם ההשלכות של התגובות שלך לבנך. תפקידך לחזק את בטחונו העצמי. חשבי מתי? ואיך? כדי להשיג את מטרתך. ולא חלילה "לשפוך את התינוק עם המים" בכבוד רב, עינת גבע, מכון אדלר.
הצעה : הכינו את עצמכם לשיחה...
הילוש, יופי. הכינו את עצמכם לשיחה. הגדירו מה המטרה ? וחשבו איך תהיו שם? מכל הבחינות גם רגשית וגם מנטאלית. בקשר לבנך אני מאמינה שתעשי את המרב. נושא : חיזוק הביטחון העצמי בקרב ילדים נלמד לעומק בקבוצות הורים. אשמח לשמוע ממך גם אחרי השיחה, ובכלל... להשתמע, עינת גבע, מכון אדלר.
הילוש, יופי. הכינו את עצמכם לשיחה. הגדירו מה המטרה ? וחשבו איך תהיו שם? מכל הבחינות גם רגשית וגם מנטאלית. בקשר לבנך אני מאמינה שתעשי את המרב. נושא : חיזוק הביטחון העצמי בקרב ילדים נלמד לעומק בקבוצות הורים. אשמח לשמוע ממך גם אחרי השיחה, ובכלל... להשתמע, עינת גבע, מכון אדלר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.