מריבות בין אחים

[פוצקי ופוצקית]

מריבות בין אחים

תאומים בני שנה ו 10 בן ובת. בתקופה האחרונה הוא כל הזמין מציק לה, לוקח לה כל מה שהיא משחקת או מחזיקה, דוחף אותה, ממש רודף אחריה כל הזמן. אני מנסה שלא להתערב אבל מפריע לי שבסוף היא, הטובה, מוותרת לו או שבוכה בגללו ואז אני מתערבת בריב, בדרכ מזיזה אותו הצידה ולה נותנת את הצעצוע או המשחק. כמובן שברוב הפעמים היא בוכה ונעלבת ורוצה ידיים. אמרו לי לא להתערב אבל מפריע לי שהיא בוכה בגללו. מה לעשות? זה שלב שעובר מישהו????
תודה....

 

[ליאם 05]

יקירה עוברת אותו הדבר בדיוק אבל שלי בני שנה וחודש

ההמלצות שקיבלתי בפורום היו לא להתערב בכדי לא לתת לו את המקום של החזק והיא החלשה..יכולה להגיד לך שזה לא יושם בפועל..ממשיכה לכעוס שהוא חוטף לה ואפילו מזיזה אותו למקום אחר עם צעצוע אחר..אשמח לשמוע מה יהיו ההמלצות לך אולי הם יהיו לי לעזר...

 

[1pika]

אשמח גם לשמוע מה עונים המנוסים..

אצלנו בני שנה ו-9, שניהם מבינים הכל. אני משתדלת שלא לחטוף לו מהיד ולהחזיר לה כי אני מרגישה שזה כמו ללמד לא להרביץ ע"י מתן מכה על היד...
אני כן מתערבת. אני חושבת שהם צריכים ללמוד איך להתנהל במצבים שכאלה ואם אני לא אתווך בינהם איך הם ילמדו?? עכשיו פחות כי הם כבר למדו חלק מהאסטרטגיות וכבר לא צריכים אותי תמיד אבל אני כן שם בשביל לעזור להם להתמודד.
&nbsp
מה שאני בד"כ עושה זה להפריד בינהם פיזית (נעמדת בין שניהם) יורדת לגובה העיניים שלהם ושואלת את לביא בטון רגוע וסמכותי "אצל מי היה המשחק?"/ "של מי זה?" וכד', הוא לא משקר ועונה לי "הלל" ואז לרוב הוא מחזיר לה כי הוא יודע שזה מה שהוא אמור לעשות, אם הוא מסרב אני אומרת לו במפורש להחזיר לה כי זה שלה/אצלה ואחרי פעם-כמה פעמים לרוב זה עובד. אגב אם הוא ממש רוצה את זה הרבה פעמים היא תתן לו חזרה אחרי שהחזיר לה אבל זה כי היא נשמה טהורה ואז זו בחירה שלה ואני כמובן לא מתערבת או מקסימום מזכירה לו להגיד לה תודה. אם היא מוותרת מתוך בכי לפני שהוא החזיר לה אני מציינת שהלל ויתרה לו והוא יכול לשחק כי אני לא אמשיך את הריב רק בשביל העקרון אבל כן חשוב לי לציין שהלל עשתה כאן משהו אקטיבי מצידה וזה לא רק בגלל שהוא היה חזק יותר.
&nbsp
אם אחד מהם מרביץ אני עוצרת מיידית (תופסת את היד ו/או מרחיקה) ואומרת בטון סמכותי "אנחנו לא מרביצים, מותר ללטף", "אנחנו לא נושכים, מותר לתת נשיקה" עכשיו הם כבר עושים את זה לבד אם מתוך כעס "התפלקה" להם מכה או נשיכה. אצל לביא זה מאוד בולט, הוא יכול פתאום לתת מכה ממש מתוך העצבים של הכעס ואז הוא נבהל מעצמו וישר מלטף

.
&nbsp
לאחרונה עובד אצלנו חזק "ביחד" שלא תמיד יעיל כי לא תמיד הלל רוצה לשחק יחד אבל לביא מציע את זה הרבה כפתרון למשהו שהוא נורא רוצה אבל נמצא אצלה

וממש נכנס חזק "תור תור", הוא קלט את זה ישר וכשהוא רוצה משהו אז אומר "תור תור", יעיל גם במתקנים בגן שעשועים וגם כשצריך לעשות משהו שהוא רוצה לעשותך לבד ואני רוצה שיעשה כמו שצריך כמו צחצוח שיניים - קודם תורו והוא צריך להגיד לי מתי תורי לצחצח לו. כמובן הוא יכול לחטוף משהו ולהכריז "תור תור, עכשיו לביא" - מביע הבנת יתר של הנושא

&nbsp
אם היא בוכה בגלל הריב אני נותנת לה חיבוק ונשיקה ואז או התכרבלות או הסחת דעת תלוי מה מתאים לי באותו רגע.
בהצלחה ו

, "צרת רבים חצי נחמה"?

 

[פוצקי ופוצקית]

תודה על העזרה

אני אנסה את כל מה שכתבתן כאן, מקווה שהשלב הזה יחלוף מהר....

 

[ליאם 05]

יקירה אבל לדוגמא אצלי בגיל שנה וחודש לא מתוקן זה קצת קשה

להתחיל לשאול אצל מי זה היה כי הם לא ממש משתפים פעולה בקטע הזה הם רוצים לשחק ולא שיחות נפש אז מה כן אוכל לעשות.?
אני מנסה להסיח עם משחק אחר אבל לרוב הוא זורק אותו וחוזר לחטוף מהקטנה את המשחק שחטף קודם לכן...הם עוד לא בשלב של לשחק יחד הם די כל אחד עם עצמו שזה תקין לגיל המתוקן(11 חודש) ..אשמח לעיצות...

 

[1pika]

את צודקת. בגילכם זה הרבה יותר קשה

אצל השואלת הגיל דומה לשלי, אני אפילו חושבת שבערך בגיל שלכם כתבתי בעצמי שאלה דומה בפורום...
&nbsp
אני מנסה לשחזר מה עשיתי ונראה לי שכמו שאמרת בעיקר הפרדת כוחות פיזית - להזיז אותם אחד מהשני ולהוות גדר הפרדה חיה והמון הסחת דעת, לפעמים מסיחה את דעתו ולפעמים בחרתי דווקא להסיח את דעתה אם התאים לסיטואציה. אני ממש זוכרת את עצמי מתיישבת קרוב לשידת המשחקים, חושבת מראש ומארגנת סביבי מלא אפשרויות ודברים זהים בשביל שיהיה לי מה להגיש להם

לדוגמה אצלי הם מאוד אוהבים את הקוביות של איקאה ובעיקר את הגלילים, יש 4, היא אהבה להחזיק 1 לא משנה איזה והוא רצה שניים- אחד בכל יד, וכמובן דווקא את הגליל שאצל אחותו אז הרבה פעמים נכנסנו ללופ בו הוא עוזב גליל אחד (ביד השניה מחזיק גליל שני), חוטף לה את הגליל שלה, אני נותנת לה את הגליל הרביעי ולוקחת את זה שעזב וחוזר חלילה

&nbsp
אני לא ממש זוכרת מתי זה התחיל אבל במשחקים עם הרבה חלקים (מגה בלוקס, קוביות וכד') נתתי לכל אחד חלקים משל עצמו, אם הם לא במצב רוח מציק במיוחד (ויש גם כאלה

) זה מקנה שקט לזמן מה ואז חוזרים להפרדת כוחות והסחות דעת.
&nbsp
לדעתי זה נעשה קצת יותר קל כשהדו שיח נעשה יותר יעיל ועד אז לנשום ולהמשיך לאזור כוח מהרגעים בהם האינטראקציה בינהם כ"כ יפה שזה ממש ממלא מצברים

 

[taltal153]

סיטואציות דומות: תאומות בנות שנה ושמונה חודשים

הרעיון של לא להתערב הוא אכן כדי לא לקבע את ה"טוב" ו"הרע" או ה"חלש" וה"חזק" וכו'.
בנוסף, אנחנו לא תמיד רואים את התמונה המלאה של הסיטואציה שקרתה ולא תמיד ניתן להגיד "של מי היה החפץ"
וגם הם לא תמיד יוכלו להגיד את זה כי קרו כמה דברים לפני (היה אצלה,אצלו, אצלה וכו')
אם נתערב, נהיפך למעין שופטים שלא ראו את התמונה המלאה ולא יודעים מה באמת צריך להיות.
הרעיון הוא לא להתייחס לזה שהציק/לקח/הרביץ, אלא לקחת את הנעלב/בוכה על הידיים ולנחם, בלי להיכנס רגשית לעניין שהיא מסכנה וכו'.
אני חושבת שבמידה ונתייחס בצורה כזאת, השלב הזה יעבור כמה שיותר מהר והדינמיקה ביניהם תהיה כמה שיותר נכונה וטובה.
כמובן שצריך ללמד איך להתנהג , שיש תורות , שלא מרביצים וכו'
אצלי זה מאוד חזק הנושא!! אחת הבנות יותר בוגרת ויודעת לוותר, השניה יותר "תינוקית" וחוטפת סתם כדי להתעלל (בורחת וצוחקת)
הבעיה אצלי שה"בוגרת" (היא גם יצאה ראשונה

) מוותרת לאחותה להיות על הידיים רוב הזמן, אפילו בדרך לגן היא תהיה על הידיים ולשניה אתן יד
פה אני לא יודעת איך להתמודד כי יכול להיות שאלו הצרכים של כל אחת מהן , כלומר זאת שרוצה על הידיים , היא המון על הידיים שלי והשניה פחות זקוקה לזה.
אני מתלבטת אם היא באמת לא זקוקה לידיים או שהיא פשוט מוותרת כי היא יודעת מה תהיה התגובה של אחותה (צרחות על הרצפה...) וזה מבאס אותי מאוד!!!

 

[taltal153]

ודרך אגב, יש לי 3 ילדים גדולים,אז יש לי קצת נסיון

 

[תמרה01]

אצלי הבת ויתרה בזמנו לבן להיות על הידיים בכל מה שקשור

ללוגיסטיקה לקחת לפה לשם וכו ונתנה לי יד ועשתה לי את החיים קלים יותר מהבחינה הזו אז הייתי יוזמת הרמה וחיבוק שלה בתדירות גבוהה יותר במצבים שונים ונינוחים מעין תזכורת לי ולה שהיא עדיין התינוקת שלי. אולי זה יעזור..

 

[taltal153]

תודה. אזכיר לעצמי, זה חשוב לי מאוד!