מרטין היידגר

[brotos]

מרטין היידגר

לאחר 50 עמ' קרואים בספר "משנתו של מרטין היידגר" מאת ג'ורג' שטיינר אני נאלך להרים דגל לבן, ולהודיע שאינני מבין כלום. ואם הספר הזה קשה (סליחה, לא קשה- בלתי אפשרי), מה על הטקסטים של היידגר עצמו? אז מה בעצם הבנתי? השפה קובעת את התודעה- עיקרון מכריע אצל היידגר. מתרכז הרבה בשפה הגרמנית והיוונית, שלדעתו לאופן היגוי המילים יש משמעות. או שלא הבנתי נכון. מה אנחנו רואים בעצם? לא הצלחתי להבין ממש. כנראה סוג של אידיאליזם (???)... חוצמזה, אני פשוט עומד נבוך. מישהו? עזרה?

 

[בוהה ניכחו]

הוא מתאר מהלך של קליטת תיבה:

1. ההיגוי שלה. 2. ההיגוי שלה מוליך אותנו להבנת המשמעות שלה. (ההיגוי "שמקילדיך" לא מוביל לשום משמעות). 3. עצם שעליו מצביעה המשמעות (למשל, המקלדת המסויימת שמתמסרת ברגע זה לאצבעותי). המלה "ישות", למשל נתקעת בשלב 2. לדעתו של היידיגר עובדה זו מייחדת את המלה הזאת מכל שאר השמות והפעלים. היידיגר שייך לזרם הפילוסופים שנתנו דעתם לעובדה שכאשר עוסקים בשאלות פילוסופיות יש לתת את הדעת ללשון. דיון פילוסופי נערך על עצמים ועל מושגים אבל הוא מתנהל בלשון. האם הלשון היא נייטרלית בדיון כזה? האם היא "מתורגמנית" נאמנה ונייטרלית של מחשבות ועצמים או שמא היא עצמה מטה את הדיון בשל כוחה המיוחד? האם הלשון "ממציאה" בעיות מיותרות רק בגלל שבאורח היסטורי של גלגולי לשון צמחה פתאום איזו מלה רמאית המייצגת, כביכול, משהו שראוי לשאול עליו? קאנט פסח על הלשון. יש דבר כשהוא לעצמו, הוא מפעיל את חושינו, ובאמצעות הזמן והחלל כצורות הסתכלות, ובאמצעות מושגי השכל הטהורים - נוצרות תופעות. הלשון? יוק!

 

[brotos]

אז אולי הצלחתי להבין דווקא לא רע.

 

[דני ודובי]

אם נמשיך את

הקו של בוהה תוכל להסיק מדוע הרבה פוסט מודרנים מוצאים במשנתו משענת לטיעוניהם - השפה, מעמד הטקסט וכו'.

 

[B e i n g]

קצת קשה להאשים את קאנט בעניין הלשון

אמנם הגרמני היקה הזה כתב בצורה יבשושית וקשה שלפעמים רחמתי עליו.. לא חושב שהייתי שורד אם הייתי חי בתודעתו של קאנט

בכל מקרה, קאנט חי קצת לפני היידגר ולא רק השפה מעצבת לך את התודעה, אלא גם ההיסטוריה של המחשבה והרעיונות.. ומה לעשות.. קאנט חי במציאות ובעולם אחרים משל היידגר.. מי חשב אז על הלשון בסוף המאה ה18? היו להם משברים אחרים להתעסק בהם מאשר המשבר הלשוני... זה עוד לא הגיע אז בכלל.. חוץ מזה, שגם באשר "הדבר שלעצמו", בל נשכח שמעבר ללהגיד שהוא קיים וישנו מבחינה אונטולוגית קאנט לא חשב שאפשר בכלל להגיד עליו משהו, ושזהו מה שתוחם את גבולות הדיון הפילוסופי. אפשר להתייחס למונח "ישות" למשל ככזה שאנחנו מבינים שהוא נמצא ממש ומנסים לחפש ולהגדיר ולתמלל אותו.. מה זה אם לא התייחסות ל"ישות" כאל "דבר כשלעצמו" ונסיון להגיד עליו דבר מה? מאור

 

[בוהה ניכחו]

באמת קשה

ולכן גם לא ניסיתי. הזכרתי אותו על מנת להציג את הפילוסופיה של הלשון כדבר חדש. קאנט ידע להגיד עוד כמה דברים על הדבר כשהוא לעצמו מלבד זה שהוא קיים: 1. שהוא משפיע על חושינו. 2. שאינו קיים בזמן. 3. שאינו תופס מקום במרחב. 4. שיש כמה ממנו. משמע יש דברים כשהם לעצמם, לא רק אחד.