קריפטוגרפיסט
New member
מרחק נגיעה - צו פיוס??
בואו נתעלם מהעובדה שאף אחד לא ביקש צוים, לא צו שמונה ולא צו פיוס, נניח לזה. איך אפשר לקרוא לסדרה שמטרתה לחשוף פנים פאנטיות וחשוכות של חברה משופעת מגבלות חברתיות מיושנות וחסרות תכלית - ``צו פיוס``? מגוחך במיוחד יועץ הדת של הסדרה, אלי הלמן. ממתי שולח בעל את אחיו לדבר על לב אשתו בדברים ש`בינו לבינה`? האם ימצא בכל עולם החרדים שבחור צעיר יעיז פניו כנגד ראש ישיבה חשוב וישוה אותו בפניו לרב אחר? בנים חצופים יש בציבור החרדי, וגם פאנטים שחושבים שאלימות היא פתרון - יש, אבל בן שמחציף פניו כנגד הוריו לשם שמים, לסלק את הפרוצות...? רעיון אוילי של תסריטאי שלא מכיר את תרבות החינוך של הנוער החרדי. ממתי חרדי נוגע באשתו אחרי הפלה? בסקטור עליו נסוב התסריט - הליטאים - נדיר מאד למצוא שידוך שנסגר אחרי 2 פגישות. לא נשמע בעולם על ראש ישיבה שקיבל תרומה לישיבה ומחזירה. היא לא שלו, אם אין בסמכותו להסב את מטרת המימון למצוות פחותות מתמיכה בישיבה הרי ק``ו שאינו יכול להחזירה לתורם. הדחייה שזכתה לה רוחלה מהוריה לאחר פירסום השמועה אמנם תיתכן באוירה החברתית החרדית, אבל בדרך כלל, ההורים יחפשו את הדרך לפתור את הבעיה ביתר עדינות וינסו לערב דמות חינוכית כלשהי. כמו כן שמועה כזאת בדרך כלל שוככת לאחר תקופה, ואיזה הורה ירוץ לשדך את בתו הסוררת עם ה`בעל תשובה` הראשון שיפגוש? (ועוד עם מפרסם השמועה בכבודו ובעצמו) הגישה ההגיוניש היא: ``נמתין קצת, הרושם ירד, ונמצא משהו סביר``. היידיש שבפי לאה ומרינה - מתחת לכל ביקורת, ועצם הרעיון שאשה מרוסיה בסביבות החמישים תדע אידיש - מטופש. ואני לא מדבר על החופה האשכנזית תחת תקרה, הברכות בהברה ספרדית של שמואל, הניסיון המצחיק עד כאב בטן של הרב ברמן לחקות הברה ליטאית, מכשיר סלולרי בידי ה``שפיצית`` של הסמינר (אין דבר כזה), המבטא ה`צפוני` שרוחלה לא מצליחה להשתלט עליו... הלבוש הסמינרי של רוחלה עם הגרביים הלבנות (גרבים לבנות הן בחזקת ייראה ובל יעבור בסמינרים). אבל הגרוע מכל הוא המסר. המסר שבחורה חרדית לא יודעת להרגיש, היא צריכה ללמוד זאת מהחילוני. שבחורה חרדית מוכנה ומזומנה ליחס משפיל ומעליב מבעלה שנשא אותה בשידוך מבלי לאוהבה. זהו מסר פנאטי חילוני מובהק שמסרב להבין אהבה שמתפתחת מתוך צניעות, שמסרב להבין קשר דיסקרטי בין בני זוג ללא החצנה, שמסוגל להתפתח לא מגע גופני מחזק. מסר פאנטי חילוני שקובע שבחורה חרדית בתוך תוכה חסרת חופש, חסרת מעוף סגורה וחנוקה, המסכנה... מסר של מי שלא מסוגל להבין אושר ללא סיפוק תאוות `עד הסוף`, שלא קולט מהו הסיפוק מתחושת הייעוד והתכלית, שזקוק לעוד בילוי ועוד בילוי, עוד אירוע ועוד אירוע על דרך מה שנאמר צרות ראשונות משכחות את האחרונות. צו פיוס??? הצחקתם אותי.
בואו נתעלם מהעובדה שאף אחד לא ביקש צוים, לא צו שמונה ולא צו פיוס, נניח לזה. איך אפשר לקרוא לסדרה שמטרתה לחשוף פנים פאנטיות וחשוכות של חברה משופעת מגבלות חברתיות מיושנות וחסרות תכלית - ``צו פיוס``? מגוחך במיוחד יועץ הדת של הסדרה, אלי הלמן. ממתי שולח בעל את אחיו לדבר על לב אשתו בדברים ש`בינו לבינה`? האם ימצא בכל עולם החרדים שבחור צעיר יעיז פניו כנגד ראש ישיבה חשוב וישוה אותו בפניו לרב אחר? בנים חצופים יש בציבור החרדי, וגם פאנטים שחושבים שאלימות היא פתרון - יש, אבל בן שמחציף פניו כנגד הוריו לשם שמים, לסלק את הפרוצות...? רעיון אוילי של תסריטאי שלא מכיר את תרבות החינוך של הנוער החרדי. ממתי חרדי נוגע באשתו אחרי הפלה? בסקטור עליו נסוב התסריט - הליטאים - נדיר מאד למצוא שידוך שנסגר אחרי 2 פגישות. לא נשמע בעולם על ראש ישיבה שקיבל תרומה לישיבה ומחזירה. היא לא שלו, אם אין בסמכותו להסב את מטרת המימון למצוות פחותות מתמיכה בישיבה הרי ק``ו שאינו יכול להחזירה לתורם. הדחייה שזכתה לה רוחלה מהוריה לאחר פירסום השמועה אמנם תיתכן באוירה החברתית החרדית, אבל בדרך כלל, ההורים יחפשו את הדרך לפתור את הבעיה ביתר עדינות וינסו לערב דמות חינוכית כלשהי. כמו כן שמועה כזאת בדרך כלל שוככת לאחר תקופה, ואיזה הורה ירוץ לשדך את בתו הסוררת עם ה`בעל תשובה` הראשון שיפגוש? (ועוד עם מפרסם השמועה בכבודו ובעצמו) הגישה ההגיוניש היא: ``נמתין קצת, הרושם ירד, ונמצא משהו סביר``. היידיש שבפי לאה ומרינה - מתחת לכל ביקורת, ועצם הרעיון שאשה מרוסיה בסביבות החמישים תדע אידיש - מטופש. ואני לא מדבר על החופה האשכנזית תחת תקרה, הברכות בהברה ספרדית של שמואל, הניסיון המצחיק עד כאב בטן של הרב ברמן לחקות הברה ליטאית, מכשיר סלולרי בידי ה``שפיצית`` של הסמינר (אין דבר כזה), המבטא ה`צפוני` שרוחלה לא מצליחה להשתלט עליו... הלבוש הסמינרי של רוחלה עם הגרביים הלבנות (גרבים לבנות הן בחזקת ייראה ובל יעבור בסמינרים). אבל הגרוע מכל הוא המסר. המסר שבחורה חרדית לא יודעת להרגיש, היא צריכה ללמוד זאת מהחילוני. שבחורה חרדית מוכנה ומזומנה ליחס משפיל ומעליב מבעלה שנשא אותה בשידוך מבלי לאוהבה. זהו מסר פנאטי חילוני מובהק שמסרב להבין אהבה שמתפתחת מתוך צניעות, שמסרב להבין קשר דיסקרטי בין בני זוג ללא החצנה, שמסוגל להתפתח לא מגע גופני מחזק. מסר פאנטי חילוני שקובע שבחורה חרדית בתוך תוכה חסרת חופש, חסרת מעוף סגורה וחנוקה, המסכנה... מסר של מי שלא מסוגל להבין אושר ללא סיפוק תאוות `עד הסוף`, שלא קולט מהו הסיפוק מתחושת הייעוד והתכלית, שזקוק לעוד בילוי ועוד בילוי, עוד אירוע ועוד אירוע על דרך מה שנאמר צרות ראשונות משכחות את האחרונות. צו פיוס??? הצחקתם אותי.