כמו שהכורדים משלבים נשים, מחוסר ברירה
לפני קום המדינה גם שילבו נערים ואפילו ילדים בתפקידי לחימה.
ילדים בני 15 הדביקו כרוזים של האצ"ל פעולה שממש סיכנה את חייהם ,
ניסים גיגי נפל למען המולדת בעיר העתיקה, בן 10.5 היה במותו!
ככל שהמצב היה יותר חמור כך "גרדו" לוחמים .
התופעה של ילדים לוחמים בעיר העתיקה שם המצב היה קריטי כללה עשרות ילדים בני 10-12 שנשאו נשק וירו!
בגילאים "מבוגרים" כלומר 14+ זה כבר היה שגרתיי..
תשעים נערים בני 15-17 נפלו במלחית העצמאות.
עם קום המדינה והפסקת מצב החירום הופסק לחלוטין השימוש בילדים ונשים בתפקידי לחימה.
יש לא מעט עדויות אישיות להלן דוגמא לאחת מהן.
רבות 'עשרת הימים' (19-9 ביולי 1948) התנהלו בירושלים קרבות קשים, שבהם השתתפו יחידות גדנ"ע ואצ"ל ובהן בני נוער רבים. מספר ילדים נפלו בכיבוש מלחה, ח'רבת אל חממה (אזור יד ושם של היום), ובהשתלטות על עין כרם. כ- 25 בני נוער נפלו בקרב על הקסטל, במערכה הקשה על משלטי לטרון ועל העמדות ששלטו על כביש תל אביב-ירושלים. בקרבות העיר העתיקה בירושלים השתתפו ילדים ובני נוער בכל התפקידים. מוטקה מזרחי, שהיה אז בן 12, מספר:
הפעם הראשונה שקיבלתי רשות לירות כדור הייתה לאחר שהעברתי ידיעה מבית הכנסת 'פורת יוסף', שבו היה המטה, לבית החולים 'משגב לדך'. כפרס, הרשה לי המ"מ, אברהם אורנשטיין, לירות כדור אחד בסטן. מאז נעשיתי הרץ שלו. הלכתי כל הזמן לידו והייתי מעביר ממנו הודעות לעמדות. קיבלתי סטן, רימון וכובע פלדה ולא היה קץ לגאוותי...
אנחנו, הילדים, הכרנו היטב את כל הרובע וידענו לנצל עובדה זאת בעת מילוי התפקידים. כששלחו אותי פעם להביא רימונים מ'משגב לדך' לא יכולתי לעבור ברחוב שהיה נתון לצליפה ערבית והיה חשוף כולו בפני עמדותיהם. עשיתי את כל הדרך על גגות הבתים. קפצתי מעל החצרות הצרות שלמטה והדרך הייתה יותר קצרה ופחות מסוכנת מאשר ברחוב. כשחזרתי עם ששת הרימונים, כמעט ירה בי אחד משלנו שחשב אותי לערבי המנסה לזרוק 'שקיק' (של חומר נפץ) ... דודו דיין, "כן אנחנו נוער", עמ' 128.
