פעמוני רוח1
New member
מרחב
השירשור של אמאיו1 והתשובות שעלו שם על המרחב האישי העלו בי שאלה שקורה לא למרחב של הילדים אלא למרחב שלנו מהסביבה שמשתנה בעקבות הפיכתנו להורים. לפעמים אני מוצאת את עצמי במקומות כמו טיפת חלב מחכה בתור, או יושבת על ספסל במגרש משחקים ועונה לתחקיר שעושה לי אמא אחרת שפגשתי לראשונה לפני כמה דקות. התחקיר הזה תמיד מתחיל בילדים ואחר כך ממשיך אלי לשאלות שבכלל לא קשורות להורות: במה אני עובדת? איפה למדתי? כמה זמן נסיעה זה עד העבודה? מאיפה אני במקור? אנחנו גרה בדירה שלנו או בשכירות? כמה חדרים? כמה זמן אנחנו נשואים? ועוד מיליון שאלות שאם לא הייתי יושבת בספסל בגן משחקים אלא סתם על ספסל ברחוב אף אחד לא היה מתישב לידי ושואל. וזה מעצבן אותי לענות למישהי שרק לפני כמה דקות פגשתי ואולי לא אפגוש עוד פעם. תמיד אחרי שאני עונה על התחקירים האלה אני כועסת על עצמי למה שיתפתי פעולה ולמה לא שאלתי גם אני שאלות כאלה כדי שהשואלת תרגיש את החדירה לפרטיות שאני מרגישה. לפעמים אני פחות נחמדה ופחות משתפת פעולה או שאני עוזבת באמצע התחקיר אבל גם זה נותן לי להרגיש לא טוב עם עצמי. לפעמים אני גם לא עונה על חלק מהשאלות וזה גם הופך אותי ללא נחמדה. אבל אני לא רוצה לשאול אותכן על דרך להתחמק מהשאלות כי זה רק דוגמא אחת למה שאני מרגישה. אני רוצה לשאול אם גם אצלכם ברגע שהפכתם להיות הורים כולם מרשים לעצמם להתערב או לשאול שאלות שהם לא היו אף פעם שואלים זוג שאין לו ילדים עדיין. גם אתן מרגישות שברגע שהפכתן לאמהות חלק מהפרטיות שלכן נשאר מאחור וכולם מרגישים הרבה יותר נוח להתערב בחיים שלכן ולהכנס למרחב האישי שלכן?
השירשור של אמאיו1 והתשובות שעלו שם על המרחב האישי העלו בי שאלה שקורה לא למרחב של הילדים אלא למרחב שלנו מהסביבה שמשתנה בעקבות הפיכתנו להורים. לפעמים אני מוצאת את עצמי במקומות כמו טיפת חלב מחכה בתור, או יושבת על ספסל במגרש משחקים ועונה לתחקיר שעושה לי אמא אחרת שפגשתי לראשונה לפני כמה דקות. התחקיר הזה תמיד מתחיל בילדים ואחר כך ממשיך אלי לשאלות שבכלל לא קשורות להורות: במה אני עובדת? איפה למדתי? כמה זמן נסיעה זה עד העבודה? מאיפה אני במקור? אנחנו גרה בדירה שלנו או בשכירות? כמה חדרים? כמה זמן אנחנו נשואים? ועוד מיליון שאלות שאם לא הייתי יושבת בספסל בגן משחקים אלא סתם על ספסל ברחוב אף אחד לא היה מתישב לידי ושואל. וזה מעצבן אותי לענות למישהי שרק לפני כמה דקות פגשתי ואולי לא אפגוש עוד פעם. תמיד אחרי שאני עונה על התחקירים האלה אני כועסת על עצמי למה שיתפתי פעולה ולמה לא שאלתי גם אני שאלות כאלה כדי שהשואלת תרגיש את החדירה לפרטיות שאני מרגישה. לפעמים אני פחות נחמדה ופחות משתפת פעולה או שאני עוזבת באמצע התחקיר אבל גם זה נותן לי להרגיש לא טוב עם עצמי. לפעמים אני גם לא עונה על חלק מהשאלות וזה גם הופך אותי ללא נחמדה. אבל אני לא רוצה לשאול אותכן על דרך להתחמק מהשאלות כי זה רק דוגמא אחת למה שאני מרגישה. אני רוצה לשאול אם גם אצלכם ברגע שהפכתם להיות הורים כולם מרשים לעצמם להתערב או לשאול שאלות שהם לא היו אף פעם שואלים זוג שאין לו ילדים עדיין. גם אתן מרגישות שברגע שהפכתן לאמהות חלק מהפרטיות שלכן נשאר מאחור וכולם מרגישים הרבה יותר נוח להתערב בחיים שלכן ולהכנס למרחב האישי שלכן?
