מרחב מחיה
בזמן שיטוטטי האין סופיים ברחבי האינטרנט במהלך זמן שיעור אזרחות שהתבטל לו סתם כך צדה עיני כותרת מזעזעת ב YNET "יש ליצור רצף טריטוריאלי בחברון", הציטוט הזה - המזעזע הזה הובא מפיו של ראש הממשלה, אריאל שרון. "שר הבטחון הורה על הריסת בתים", הוסיפה כותרת המשנה. אך אלו לא המושגים המזעזעים ביותר בהם השתמשו בכתבה - הריסת בתים ורצף טריטוריאלי. המשפט שזיעזע אותי יותר מכל היה: "כדי להגן על המתנחלים - נצמצם למינימום את הנוכחות הפלשתינית במרחב המחיה שלהם". לימיני על השולחן מונח ספר, ספר ככל ספר שכותרתו "הרייך השלישי - האידיולוגיה הנאצית". אני מעיין בספר וקורא על הגנה ומרחב מחיה. אני קורא על הקונספציה הזו שיש להגן על הגזע הארי מפני העם היהודי ששורץ בתוך מרחב המחיה שלו. אני גם קורא על רעיון הגדלת מרחב המחיה ומשום נזכר ברצף הטריטוריאלי בין חברון לקריית ארבע. ואז אני מקשיב ליצחק לוי, שמספר על הרעיון האחרון מבית מדרשו: הקמת טיילת בחברון. העיניים שלי מביטות אל הקיר, לא אל האינסוף אלא אל השום מקום, סוכריית המנטה שבפי זזה מעצמה, ללא קשר לתנועות לשוני. אני נדהם. מביט אל הספר, ואז החוצה - לראות את מרחב המחיה שלי. משום מה המרחב מחיה הזה מספיק לי - אני מרגיש בו די מוגן אני חושב. ואז אני שוב חושב לי - האם מרחב המחיה הוא זה שגורם לי לחוש מוגן? הרי יהודי יכול להכנס אליו בכל רגע ולזהם אותי, ואז כבר לא אהיה הארי. אז אולי אני צריך להגדיל את מרחב המחיה... בוא נאמר לא לכל העולם אבל לכל הארץ, או רק ליתר ביטחון כדי שאף הארי טהור שכמותי לא יפגוש במקרה איזה יהודייה כשיחצה בטעות את הגבול אז נסלק אותם מהיבשת, בעצם למה לא ליתר ביטחון מכל העולם? למה צריך את היהודים האלה בכלל, למה לא לחסל אותם? אריק - אתה מרגיש בטוח במרחב המחיה שלך?
בזמן שיטוטטי האין סופיים ברחבי האינטרנט במהלך זמן שיעור אזרחות שהתבטל לו סתם כך צדה עיני כותרת מזעזעת ב YNET "יש ליצור רצף טריטוריאלי בחברון", הציטוט הזה - המזעזע הזה הובא מפיו של ראש הממשלה, אריאל שרון. "שר הבטחון הורה על הריסת בתים", הוסיפה כותרת המשנה. אך אלו לא המושגים המזעזעים ביותר בהם השתמשו בכתבה - הריסת בתים ורצף טריטוריאלי. המשפט שזיעזע אותי יותר מכל היה: "כדי להגן על המתנחלים - נצמצם למינימום את הנוכחות הפלשתינית במרחב המחיה שלהם". לימיני על השולחן מונח ספר, ספר ככל ספר שכותרתו "הרייך השלישי - האידיולוגיה הנאצית". אני מעיין בספר וקורא על הגנה ומרחב מחיה. אני קורא על הקונספציה הזו שיש להגן על הגזע הארי מפני העם היהודי ששורץ בתוך מרחב המחיה שלו. אני גם קורא על רעיון הגדלת מרחב המחיה ומשום נזכר ברצף הטריטוריאלי בין חברון לקריית ארבע. ואז אני מקשיב ליצחק לוי, שמספר על הרעיון האחרון מבית מדרשו: הקמת טיילת בחברון. העיניים שלי מביטות אל הקיר, לא אל האינסוף אלא אל השום מקום, סוכריית המנטה שבפי זזה מעצמה, ללא קשר לתנועות לשוני. אני נדהם. מביט אל הספר, ואז החוצה - לראות את מרחב המחיה שלי. משום מה המרחב מחיה הזה מספיק לי - אני מרגיש בו די מוגן אני חושב. ואז אני שוב חושב לי - האם מרחב המחיה הוא זה שגורם לי לחוש מוגן? הרי יהודי יכול להכנס אליו בכל רגע ולזהם אותי, ואז כבר לא אהיה הארי. אז אולי אני צריך להגדיל את מרחב המחיה... בוא נאמר לא לכל העולם אבל לכל הארץ, או רק ליתר ביטחון כדי שאף הארי טהור שכמותי לא יפגוש במקרה איזה יהודייה כשיחצה בטעות את הגבול אז נסלק אותם מהיבשת, בעצם למה לא ליתר ביטחון מכל העולם? למה צריך את היהודים האלה בכלל, למה לא לחסל אותם? אריק - אתה מרגיש בטוח במרחב המחיה שלך?