מרחב מוגן
היא ואני בונים לנו מקום פרטי. רק שלנו.
אני בונה את הקירות, מוסיף בטון ומלט ופלדה. כדי שאף אחד לא יוכל להיכנס (אלא אם כן נחליט אחרת..).
היא אחראית על מה שקורה בפנים.
אני שר החוץ, היא שרת הפנים.
נעים לנו במרחב שלנו.
אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. לצעוק, לבעוט, להתפרע.
היא יכולה להיות מה שהיא, בלי לחשוש.
אני יכול להשתמש בה ולראות כמה טוב זה עושה לה.
ההתמסרות הזאת עושה לנו טוב.
היא נותנת ולוקחת. אני לוקח ונותן.
ובסופו של דבר שנינו מרוצים. מסופקים. רגועים. מחוברים ליצר הכי בסיסי שלנו.