מרד הנעורים
``התחלת הקיץ, הינה כבר אביב, מאתמול, חוזרים לתלבושת אחידה, את, אתה ואת, מה זה הצהוב הזה?, ואת מה זה הסגול הכואב הזה?, שוב פעם אני צריכה להגיד, חוזרים לתלבושת אחידה!!!, חקו לי בחוץ, ותקבלו מכתבים לתיק האישי, ומה הבלאגן הזה, ואת הכיסאות השבורים להוריד למטה, מייד!, אילנה כל מי שבלי תלבושת להוריד אלי``, כך צעקה עלינו בפרצוף של קנף כועס, אבל כועס מאוד הגוצית המפגרת, העונה לשם שרה חרמון שהיא ``סגנית המנהל`` עם הסמכות להשעות תלמידים הביתה. אז היא מממשת את הסמכות, הכניסה לכמה תלמידים מכתבים לתיק האישי, וטוב שאת גם מודיעה שחוזרים לתלבושת, אז אולי היינו מוציאים אותם ממעמקי הארון המוזנח שלי. אז כן יש לנו תלבושת אחידה, למרות ששחכתי מזה כבר, וכם יש לנו את אותה הקרנפית, שאני משערת שיש בכל בית ספר. אחרי היום, שהכניסה את כל הכיתה לדיכאון, עלה לי, יערה, רעיון מושלם, חברתי, נועה, שיושבת ליידי, ואני מארגנות את מרד הנעורים הגדול במקיף ה, ראשון לציון!! כתבנו מכתבים העברנו בכיתות, תלינו במחששה הבית ספרית מודעות ובהם היה כתוב: ``בתאריך ה-28.3.01 (יום לפני חופשת הפסח) אנו מבקשים מכם, תלמידי בית הספר להגיע בחולצות אדומות, צהובות, סגולות, כתומות לבית הספר כאות מחאה על תלבושת האחידה ועל הטירוץ\ שיגעון של שרה חרמון. אנו מבקשים את שיתוף פעולתכם. מרד הנעורים``. אז כן מרד הנעורים קראנו לעצמנו, בשביל שלא ידעו מי אירגן את כל זה (אני, אני, אני!!) היתה התלהבות ממש ממש גדולה, ברור שהיו את אלה שעיקמו אף, והולכים להרוס, אבל לא הרבה כך שהמצב עדיין טוב, ותארו לכם בית ספר שלם בא בחולצות אדומות רק בגללי, זה יעצבן את הכונפה הזו, ממש ממש יעצבן אותה, וזה טוב. מפה לאוזן לפה לאוזן, והכל מושלם! עכשיו הכי מגניב, שבאים אלי ילדים ואמורים לי: שמעת על החולצות האדומות, ואני בפרצוף יבש: כן שמעתי, תבואו. עכשיו צריך שיתוף פעולה מצד הערסים, והלך להיות ענק, אם יהיה בכלל. כי תמיד ברגע האחרון כולם משתפנים. ועכשיו סיפור שונה לגמרי, רק בשביל לא לכתוב עוד הודעה: יום שלישי היה לנו סמינר ציוני, היה לנו אותו גם בכיתה ח וגם ב ט עכשיו גם בי, זה מוגזם!!, וזה ממש ממש משעמם!!, אז אני ועוד כמה (הרבה כמיים) החלטנו ליסוע לתל אביב, מה שיצר מצב של תשע אנשים שכן הגיעו לסמינר, המחכנכת שלנו ממש ממש התעצבנה, ו... קיבלנו עונש, טוב עונש, מגיע לנו, אבל לא כמו שהם נתנו לנו: הגשת עבודה עך נושא ציונות ולא אני מושעת מבית הספר, הורדת חיסורים באותו יום, שזה גורר הורדה בציון ומכתב לתיק האישי, ואת האמת ממש ממש לא בא לי להכין את העבודה אז מה עשיתי? הלכתי לרכז מחויבות אישית שלי (``אתגרים``) הוא רשם לי אישור שהייתי בפעילות מטעם אתגרים וכנראה שזה יקל את עונשי, אם בכלל, אני מקווה לטוב, אבל מאיזשהו צ חושבת שאני צריכה לקחת את העונש, גם אם הוא כבד מדיי, כי כולם עושים אותו, ואין מה לעשות, טוב זהו, אני החלטתי להביא להם אישור ושישתקו, בית ספר מטומטם!!, דיקטטורה מסריחה. יערה נגד המערכת FUCK THE SYSTEM!!! מרד הנעורים.
``התחלת הקיץ, הינה כבר אביב, מאתמול, חוזרים לתלבושת אחידה, את, אתה ואת, מה זה הצהוב הזה?, ואת מה זה הסגול הכואב הזה?, שוב פעם אני צריכה להגיד, חוזרים לתלבושת אחידה!!!, חקו לי בחוץ, ותקבלו מכתבים לתיק האישי, ומה הבלאגן הזה, ואת הכיסאות השבורים להוריד למטה, מייד!, אילנה כל מי שבלי תלבושת להוריד אלי``, כך צעקה עלינו בפרצוף של קנף כועס, אבל כועס מאוד הגוצית המפגרת, העונה לשם שרה חרמון שהיא ``סגנית המנהל`` עם הסמכות להשעות תלמידים הביתה. אז היא מממשת את הסמכות, הכניסה לכמה תלמידים מכתבים לתיק האישי, וטוב שאת גם מודיעה שחוזרים לתלבושת, אז אולי היינו מוציאים אותם ממעמקי הארון המוזנח שלי. אז כן יש לנו תלבושת אחידה, למרות ששחכתי מזה כבר, וכם יש לנו את אותה הקרנפית, שאני משערת שיש בכל בית ספר. אחרי היום, שהכניסה את כל הכיתה לדיכאון, עלה לי, יערה, רעיון מושלם, חברתי, נועה, שיושבת ליידי, ואני מארגנות את מרד הנעורים הגדול במקיף ה, ראשון לציון!! כתבנו מכתבים העברנו בכיתות, תלינו במחששה הבית ספרית מודעות ובהם היה כתוב: ``בתאריך ה-28.3.01 (יום לפני חופשת הפסח) אנו מבקשים מכם, תלמידי בית הספר להגיע בחולצות אדומות, צהובות, סגולות, כתומות לבית הספר כאות מחאה על תלבושת האחידה ועל הטירוץ\ שיגעון של שרה חרמון. אנו מבקשים את שיתוף פעולתכם. מרד הנעורים``. אז כן מרד הנעורים קראנו לעצמנו, בשביל שלא ידעו מי אירגן את כל זה (אני, אני, אני!!) היתה התלהבות ממש ממש גדולה, ברור שהיו את אלה שעיקמו אף, והולכים להרוס, אבל לא הרבה כך שהמצב עדיין טוב, ותארו לכם בית ספר שלם בא בחולצות אדומות רק בגללי, זה יעצבן את הכונפה הזו, ממש ממש יעצבן אותה, וזה טוב. מפה לאוזן לפה לאוזן, והכל מושלם! עכשיו הכי מגניב, שבאים אלי ילדים ואמורים לי: שמעת על החולצות האדומות, ואני בפרצוף יבש: כן שמעתי, תבואו. עכשיו צריך שיתוף פעולה מצד הערסים, והלך להיות ענק, אם יהיה בכלל. כי תמיד ברגע האחרון כולם משתפנים. ועכשיו סיפור שונה לגמרי, רק בשביל לא לכתוב עוד הודעה: יום שלישי היה לנו סמינר ציוני, היה לנו אותו גם בכיתה ח וגם ב ט עכשיו גם בי, זה מוגזם!!, וזה ממש ממש משעמם!!, אז אני ועוד כמה (הרבה כמיים) החלטנו ליסוע לתל אביב, מה שיצר מצב של תשע אנשים שכן הגיעו לסמינר, המחכנכת שלנו ממש ממש התעצבנה, ו... קיבלנו עונש, טוב עונש, מגיע לנו, אבל לא כמו שהם נתנו לנו: הגשת עבודה עך נושא ציונות ולא אני מושעת מבית הספר, הורדת חיסורים באותו יום, שזה גורר הורדה בציון ומכתב לתיק האישי, ואת האמת ממש ממש לא בא לי להכין את העבודה אז מה עשיתי? הלכתי לרכז מחויבות אישית שלי (``אתגרים``) הוא רשם לי אישור שהייתי בפעילות מטעם אתגרים וכנראה שזה יקל את עונשי, אם בכלל, אני מקווה לטוב, אבל מאיזשהו צ חושבת שאני צריכה לקחת את העונש, גם אם הוא כבד מדיי, כי כולם עושים אותו, ואין מה לעשות, טוב זהו, אני החלטתי להביא להם אישור ושישתקו, בית ספר מטומטם!!, דיקטטורה מסריחה. יערה נגד המערכת FUCK THE SYSTEM!!! מרד הנעורים.
