מרגיש רע..

מרגיש רע..

אולי כי בעוד כמה ימים יש את יום השנה לפטירתה של אמא. הרגשה של ייאוש, כמעט ייאוש מוחלט, זוגיות זה לא הכל בחיים ואם לא טוב לי אז לא טוב לי באופן כללי. אין לי כח, התעייפתי בעיקר מעצמי, מהמחשבות.. זה לא מכתב התאבדות, למרות שהייתי רוצה למות באופן חלקי כי את החלק שהיה חי- שמתי בקבר של אמא מאז שהיא נפטרה.. אני מרגיש לחוץ מכל מיני סיבות, בעיקר מהיום הזה שמתקרב. המון אשמה יש עליי למרות השיחות ולמרות ההבהרות שזה לא בגללי ובלה בלה בלה, זה לא מה שמשנה לי את מה שאני מרגיש ואולי זה משהו שאי אפשר לשנות, רק להדחיק. אני אפילו לא זוכר מה היה בכיתה א, מה היה בגן ומה היה בבית הספר עד גיל 12 בערך.. ויש תקופות בחיים שלי שאני בכלל מחקתי את עצם קיומן. אני לא יודע איך לבטא את מה שאני מרגיש, איך להסביר ואיך לשכנע. פוחד מהיום שאחרי... לא רוצה להרגיש כל כך אשם ולא רוצה יותר את החיים האפורים האלו ואת התקופות המבולבלות והמבלבלות, לא רוצה. נראה לי שבמקום לבנות חומות מסביבי, עדיף לי ללכת לאיזה פסק זמן... לא יודע איך אפשר להתמודד חוץ מלהדחיק, איך אפשר להתמודד? איך? זהו בינתיים, זה מה שהיה לי להוציא כרגע.. המשך עוד יבוא כנראה בלית ברירה. תודה על ההקשבה.
 

birka

New member
היי...

להדחיק זה לא בריא, זה יוצא בסוף, בצורה כזו שנופלים.. לפחות ככה אני מרגישה. למדתי לזהות אצלי מן טיק, שכשאני מרגישה שהוא מגיע, אני מבטלת את כל המשמרות, לא הולכת ללימודים ופשוט עושה הכל רק לא להדחיק. להתמודד, גם עם זה כל יום, אתה לא צריך להסביר לאף אחד, לא לשכנע, להתמסר לעצמך ולזכרונות שלך, הטובים והרעים...כי זה מה שנשאר... וביום שאני אשכח אותם, תישכח כם הסיבה שלי לחיות... כי אותי לפחות זה מה שמחזיק. אני מקווה שזה יצא הגיוני.... אם אתה צריך משהו... ריקי.
 
למעלה