איפה, בכל מה שכתבתי, ראית את המילה 'אשם'?
לו היה לך מושג כמה הזיקו לי פסיכולוגים ופסיכיאטרים, לא היית כותב את זה. נזקקתי לשנים על גבי שנים של טיפולים כדי לנסות לפצות על הנזק שנגרם לי ע"י אנשי מקצוע, ועדיין, מעבר ליחס אנושי נפלא שאני מקבלת מהרופאה שלי, העזרה שאני מקבלת אינה מאוד יעילה. גם לאו.איי אני כבר כמעט שלא הולכת, וזה המקום היחיד שבאמת גרם לי לעשות איזה שהוא שינוי, כי התייחסו אליי שם בצורה בלתי נסבלת.
ועדיין, עם כל החרא שעברתי בחיים שלי, אני רוב הזמן מקווה שאפשר לשפר דברים, וגם מנסה. אני מכירה היטב את תחושת הייאוש, את המיצוי הגרוע של מטפלים, ואת התחושה הגוברת והקשה של חוסר הצדק שנגרם לי, העוול, הקלפים המחורבנים שאלוהים חילק לי. ועם זאת, אני מאמינה שעם הרבה תמיכה ותרופות נכונות אפשר להרגיש יותר טוב. השאלה אם אתה מוכן לפתוח את הראש שלך ולנסות בכל זאת, או לצאת מראש בהצהרה שכלום לא יעזור, ואז כנראה באמת כלום לא יעזור.
וצר לי לקרוא שאתה סובל מכאבים כרוניים. ניסית לפנות למרפאת כאב?