מרגיש נורא

11161

New member
מרגיש נורא

ריק, חלול.

תמיד הייסורים האלו ימשכו?
 

11161

New member
14 שנים

ורשימת טיפולים ורופאים. לאף אחד אין מושג. גם לא לי.

יש דברים שאני יודע לעשות, אף זה אף פעם לא יספיק.
 

11161

New member
אין משהו אחד

אחד! שאני יודע שיכול להקל.

חוץ מהדברים שאני עושה ממילא
 
לדעתי תפנה לטיפול CBT

אתה יכול לשנות את המחשבות שלך. ככל שתישאר מקובע בהן, תשכנע את עצמך שאי אפשר לצאת מזה. אני מאמינה שאפשר, באמצעות שינוי החשיבה וההתנהגות, להתגבר על כל בעיה. מובן שזה לא קל, מובן שגם קשה מאוד לשחרר אחיזה במצב, קשה ככל שיהיה, שמוכר לנו ושמגן עלינו באיזה שהוא אופן, אבל בגדול אני אומרת שזה אפשרי לביצוע. לפעמים צריכים גם תרופות שיקלו, צריכים הרבה תמיכה מהסביבה (אפילו בפורומים, אם אין משהו קונקרטי בחוץ), אבל מה שיכול לשפר את המצב שלך זה שינוי גישה. או לפחות השתדלות לשינוי גישה.
 

11161

New member
תודה על ההתייחסות

הייתי בטיפול כזה, והאמת לא זכור לי שלמדתי משהו מיוחד. כל הדברים מוכרים ואני רגיל ליישם אותם.

אני מיישם את "ארגון החיים" כבר שנים ובאופן טוב סה"כ.

הבעיה זה כשקשה מדיי - אין תקשורת יעילה בין הידע שיש לנו והכלים שיש לנו, לבין היכולת לממש אותם בפועל.
(מצב של עומס יתר פיזי או רגשי).

איך לפתור את זה זו שאלת המיליון דולר...
 
נראה שהבעיה היא שאתה מחליט מראש

ופוסל כל אופציה שמציעים לך. אני יודעת, כי גם אני הייתי במצב הזה ופסלתי הכול, עד שהגעתי למצב של סבל בלתי נסבל, שרק התחננתי לאנשים שיגידו לי מה לעשות, והייתי מוכנה לפתוח את הראש לשינוי. אצלי השינוי הגדול התחיל ב-OA - עמותת אכלני יתר אנונימיים, שאני כבר לא יודעת אם להגדיר את עצמי עדיין חלק ממנה או לא, עקב בעיות שהתגלעו לי שם עם כמה אנשים, אבל התכנית עצמה נפלאה, גם אם האנשים לא כל כך, לא תמיד, ולא בכל מקום (יש שם גם אנשים נפלאים).

אני חושבת שכשאתה אומר שאין תקשורת יעילה בין הידע שיש לנו והכלים שיש לנו לבין היכולת לממש אותם בפועל - זה בדיוק המקום להכניס תרופות, שיעזרו להקל קצת את המעמסה עליך, ולפנות לך קצת מרחב נשימה. אבל גם תרופות לא יעזרו אם לא תשמור על ראש פתוח ועל תקווה שמשהו ישתנה. בלי תקווה, הסיכוי שמשהו ישתפר קלוש ביותר. סוג של ביצה ותרנגולת, אם תרצה, אבל זה לא באמת משנה מה יביא למה - התקווה לתרופות או התרופות לתקווה. או גם וגם. העיקר לא להתייאש. תמשיך לשתף אותנו.
 

11161

New member
מצטער

אני שמח בשבילך שמצאת מישהו/י שיודע לעזור לך.

לי עד היום כל מי שהתיימר (פסיכיאטרים, פסיכולוגים רופאים ועוד) רק גרם נזק.
כך שלא משמח אותי לשמוע שאני גם אשם.

הסיכוי שמשהו ישתפר קלוש ביותר כי הבעיה שלי רפואית (כאב בעוצמה משמעותית) ולרפואה אין כלים להתמודד עם המקרה שלי.
 
איפה, בכל מה שכתבתי, ראית את המילה 'אשם'?

לו היה לך מושג כמה הזיקו לי פסיכולוגים ופסיכיאטרים, לא היית כותב את זה. נזקקתי לשנים על גבי שנים של טיפולים כדי לנסות לפצות על הנזק שנגרם לי ע"י אנשי מקצוע, ועדיין, מעבר ליחס אנושי נפלא שאני מקבלת מהרופאה שלי, העזרה שאני מקבלת אינה מאוד יעילה. גם לאו.איי אני כבר כמעט שלא הולכת, וזה המקום היחיד שבאמת גרם לי לעשות איזה שהוא שינוי, כי התייחסו אליי שם בצורה בלתי נסבלת.

ועדיין, עם כל החרא שעברתי בחיים שלי, אני רוב הזמן מקווה שאפשר לשפר דברים, וגם מנסה. אני מכירה היטב את תחושת הייאוש, את המיצוי הגרוע של מטפלים, ואת התחושה הגוברת והקשה של חוסר הצדק שנגרם לי, העוול, הקלפים המחורבנים שאלוהים חילק לי. ועם זאת, אני מאמינה שעם הרבה תמיכה ותרופות נכונות אפשר להרגיש יותר טוב. השאלה אם אתה מוכן לפתוח את הראש שלך ולנסות בכל זאת, או לצאת מראש בהצהרה שכלום לא יעזור, ואז כנראה באמת כלום לא יעזור.

וצר לי לקרוא שאתה סובל מכאבים כרוניים. ניסית לפנות למרפאת כאב?
 

11161

New member
כן

פניתי למומחים הכי טובים בארץ

אין להם מה להציע מעבר לרצון טוב.
הטיפולים שלהם מיועדים לרמות כאב נמוכות יותר

אפשר ל"התמודד" רק
 
יודעים ממה זה נובע?

זה נשמע בלתי נסבל בעליל
 

11161

New member
שאלת מליון הדולר

אין מושג לאף אחד.

(כרגיל הרבה רופאים המציאו לי הפרעות נפשיות, אבל שורה תחתונה משהו נדפק במנגנון כלשהו במוח מסיבה לא ברורה)

התעללות זאת המילה שאני משתמש בה לתאר את הלילות.
ויצא לי לעשות ספורט - אני יכול להגיד לך שריצת 2,000 זה דבר יותר קל מ10 דקות כאלו בזמנים שקשה לסבול את הכאב
 

11161

New member
תודה

מרגיש רע.

לא עובר משהו מיוחד - זה רגיל אצלי.

יש לי כאב כרוני (כיף למי שלא נולד לעולם האכזרי הזה) ועכשיו זו תקופה קשה (גם זה רגיל אצלי).
 
למעלה