עדי.. אני באמת מנסה להבין אותך
היא אומרת לו שיבחר לכאן או לכאן, אבל הוא פה מצהיר בכל הזדמנות שהוא כבר בחר בה, וההורים שלה לעומתו לא בחרו בו אז מה כבר נותר לו לבחור?...אני מנסה להבין מה זאת אומת כל עוד יוכלו?.. למה להמשיך להעמיק ולהעצים את הכאב, את הגעגוע למשהו שכבר ברור?.. הרי הוא רוצה אותה, אבל היא אמרה בפירוש שהיא מתחתנת?.. איזו ברירה נותרה בידיו?.. למה להשאירו בין הפטיש לסדן?.. הוא לא כבר נמצא שם?... עם כל ההבנה כלפיה(ואני מבטיחה שיש הבנה) מדוע להגדיל את הכאב ל2 הצדדים.?.. ברור ששניהם סובלים, אבל להישאר במקום הזה שכבר לא נמצא?.. שמישהו תפס במקומו?.. לא ירדתי לסוף דעתך.. להעמיק את הסבל שעמוק מספיק?.. כל שניה שהוא נשאר הוא מתאהב בה יותר (וכמובן סובל, מאחר והיא מודיעה לו רישמית שמלבד שהיא אוהבת אותו היא מתחתנת עם השני(וזה לא העניין שהיא בוחרת/לא, כי שורה תחתונה זה מה שיקרה, וזה מה שחשוב עכשיו) אלא אם כן כוונתך היא שהוא ישאר לידה, ושהם ישמרו על קשר גם בעודה נשואה(מה שכמובן לא יאפשר להם קשר ידידותי אפלטוני לגמרי מאחר והוא מאוהב בה עד כאב.דבר גם שאני מוסרית לא הייתי רוצה עבורי למשל. וחוצמזה והכי חשוב, הוא צריך ללמוד להתגבר להמשיך הלאה, ולנסות להתאהב באחת חדשה, בדיוק כמו שזו היתה זרה בשבילו עד הפעם הראשונה שהוא פגש בה.זהו.. להתגבר, להמשיך הלאה.. כי זה נראה(לפחות מהצד..) כמו תהום ענקית, שזה גם בטוח שאת רואה, פשוט ההצעות להתמודדות הן קצת שונות..