מרגיש כמו נצח
שוב אני מתחילה בספירה השונה שלי, בציון הימים. מכניסה את עצמי לקייטנה של כאב לסוף שבוע ארוך של מועקה.
לא מפסיקה לחשוב, לציין ולהתגעגע מהחיוך האחרון ועד לפרידה הכפויה.
מתעצבת בדרך על כל מה שלא הספקנו ובוכה שוב עליי ועל מה שחסר לי כל כך.
יש משהו בעצב הזה שהוא קל לי.
הוא הרבה יותר קל מהפחד שאשכח או שאשמח בלעדיך.
מצד אחד אני מספיק חכמה להגיד שדווקא שאני מאושרת אני מרגישה אותך הכי הרבה כי ככה הייתי איתך וזה מה שאתה רוצה עבורי ומצד שני העצב הזה, הכעס, הפחד מחזירים אותך לפה לשניה ולפעמים היא ארוכה דיה עבורי.
המטפלת שלי שאלה מה אני מרגישה שאני חושבת עליך ועל זה שאתה לא פה ואני צריכה להתחיל שוב לחיות בלעדיך.
פחד, חשש, יראה - את כל אוצר המילים שלי פרשתי עבורך ועדיין זה לא מספיק לתת אפילו קמצוץ של הבנה לגבי התהום שהשארת.
ביום חמישי כתבתי לך את זה אבל לא הצלחתי לפרסם. מצחיק שאני מחפשת את המילים הנכונות לסיים את מה שכתבתי ושוכחת ששום דבר במציאות שלנו לא זכה לסיום הולם ונכון ופרידה, כנראה, היא מילה שכבר לא נזכה להכיר.
ועדיין מתעקשת לסיים כמו שאהבנו להגיד - אוהבת אותך מאוד, ביותר עד אין קץ עד שכואב
שוב אני מתחילה בספירה השונה שלי, בציון הימים. מכניסה את עצמי לקייטנה של כאב לסוף שבוע ארוך של מועקה.
לא מפסיקה לחשוב, לציין ולהתגעגע מהחיוך האחרון ועד לפרידה הכפויה.
מתעצבת בדרך על כל מה שלא הספקנו ובוכה שוב עליי ועל מה שחסר לי כל כך.
יש משהו בעצב הזה שהוא קל לי.
הוא הרבה יותר קל מהפחד שאשכח או שאשמח בלעדיך.
מצד אחד אני מספיק חכמה להגיד שדווקא שאני מאושרת אני מרגישה אותך הכי הרבה כי ככה הייתי איתך וזה מה שאתה רוצה עבורי ומצד שני העצב הזה, הכעס, הפחד מחזירים אותך לפה לשניה ולפעמים היא ארוכה דיה עבורי.
המטפלת שלי שאלה מה אני מרגישה שאני חושבת עליך ועל זה שאתה לא פה ואני צריכה להתחיל שוב לחיות בלעדיך.
פחד, חשש, יראה - את כל אוצר המילים שלי פרשתי עבורך ועדיין זה לא מספיק לתת אפילו קמצוץ של הבנה לגבי התהום שהשארת.
ביום חמישי כתבתי לך את זה אבל לא הצלחתי לפרסם. מצחיק שאני מחפשת את המילים הנכונות לסיים את מה שכתבתי ושוכחת ששום דבר במציאות שלנו לא זכה לסיום הולם ונכון ופרידה, כנראה, היא מילה שכבר לא נזכה להכיר.
ועדיין מתעקשת לסיים כמו שאהבנו להגיד - אוהבת אותך מאוד, ביותר עד אין קץ עד שכואב