מרגיש בודד
לא ברור לי מה אני מחפש פה ומה אני רוצה במדויק, אבל ברור לי שאני רוצה לשתף, קשה לי עם הבדידות.
אני אציג את עצמי.
שמי עידו, גר בבית שמש בן 25, גדלתי במשפחה סרוגה, בתיכון לא הייתי חזק במיוחד כמו הרבה סרוגים אבל תמיד ידעתי שכאסיים תיכון אלך לישיבה ואתחזק, ובאמת בגיל 18 הלכתי לישיבה גבוהה מהרציניות ביותר במגזר הדתי לאומי ולמדתי שם 3 שנים בשקידה ובעומק, 3 שנים רצופות של לימוד תורת ה' ותיקון מידות ובירורים על האלהות, (במשך פרק הזמן שהייתי בישיבה התחתני עם אשתי ולאחר חצי שנה היא נכנסה להריון ונולד לנו בן), לאחר השנים בישיבה התגייסתי ושירתתי כלוחם 3 שנים, לאורך כל השירות ביקרתי תכופות בישיבה והמשכתי בלימוד תורה בזמני הפנוי וגם העברתי שיעורים בזמן הפנוי למחלקה שלי. לאחר סיום השירות הצבאי התחלתי לימודי תואר ראשון ובמקביל התחלתי לעבוד כאיש מכירות של חברת הייטק גדולה, אני עדיין בלימודים, זו סקירה כרונולוגית על עידו, עכשיו נעמיק קצת,
מאז ומתמיד בלטו אצלי מספר תכונות, ראשית כל אני חכם מאד, קולט דברים מהר בכל לימוד שהוא ולא רק בלימודים, במיוחד בתחום הבינאישי, אני מנתח אנשים מהר ויודע להתחבר לכל אדם היכולת שלי נובעת בין השאר מזה שאני אדם שמכיל הרבה מאד גוונים, אין לי בעיה להתחבר לערס ולאשכנזי פלצן, משום שיש לי נקודה באישיות שמזדהה (במידה מסוימת) עם כל סוג של אדם, לכן תמיד הייתי הכי מקובל בכל מסגרת, בישיבה התיכונית, בישיבה הגבוהה, בצבא וכיום בלימודים,
תכונה נוספת היא הראש הפתוח שלי, יש לי ראש מאד מאד פתוח, ברמה שאני יכול תוך כדי ויכוח סוער בקפיטריה עם מישהו על נושאים מהותי לשנות את דעתי כאשר אני מבין שהאדם שמולי אומר טענה נכונה שמסתדרת לי לוגית (זו רק דוגמא שאולי נראית לכם קטנה אבל עד היום לא פגשתי אדם כמוני שמקשיב בויכוח סוער לצד השני ברמה שיכול להסכים לו פתאום באמצע ויכוח ולסיים אותו)
בישיבה כולם העריצו אותי, הייתי חכם מאד ומאד עדין, אוהב את כולם ותיקנתי בקצב יחסית מהר הרבה מידות שלי, יש לי יכולת שכנוע גבוה ואנשים מאד נהנו לשמוע אותי וללמוד ממני תורה בגלל העומק הרב שהיה לי, אותו דבר גן בצבא, הייתי מנהיג מהרגע הראשון, אבל לא מנהיג כוחני, מנהיג שכולם כולם אוהבים גם החלשים שבמחלקה.
עד עכשיו אני נשמע כמו איזה טיפוס גאותן (אני לא חושב שאני גאותן פשוט בשביל שתבינו הייתי חייב לפרט על עצמי) עכשיו אני אגע במשבר הגדול ובבעיות שלי, הבעיות שלי שפשוט מתישות אותי, מדכאות אותי וגורמות לי להרגיש כל כך בודד.
התחתני עם מישהי שלא ממש רציתי להתחתן איתה, במהלך הדייטים שלנו "נפלנו" (לא שכבנו אבל עשינו כל מיני דברים) וכל המגע מאד קשר אותה אלי ופשוט הרגשתי רע לא להתחתן איתה, היא היתה ועדיין חולה עלי ברמה שאני לא יודע איך היא תחיה אם אעזוב אותה, הבעיה היא שאנחנו בכלל לא מתאימים, היא לא חכמה כמוני, לא עמוקה כמוני, אני מעולם לא הצלחתי להגיע איתה לעומק בשיחות כמו שהייתי רוצה להגיע עם האשה שאיתה אני חי, אני לא אוהב אותה, היא נראית טוב אבל יש לה פשוט אופי קשה, היא כל היום מקטרת וכמה שאנחנו מדברים על זה פשוט כלום לא זז, היא מאד שלילית.
בשנה הראשונה היו לנו הרבה ריבים קשים אבל מכל ריב העמקתי והתבוננתי מה היה הצד שלי, כך ששנה שלמה עשיתי עבודת מידות מאד גדולה (וגיליתי כמה בעיות היו לי, בסופו של דבר נישואים זה הכלי הכי חזק לתקן את עצמך) לאחר שנה הריבים פחתו, ידעתי כבר איך להתייחס תמיד בכבוד רב, מה לומר לה ומה לא לומר לה, איך להתפשר תמיד, איך לתת לה הרגשה שווה ואיך לאהוב, הבעיה שהתיקון שהיא עשתה יחסית הוא מאד קטן והיא גם לא רואה צורך בתיקון כמו שאני רואה, היא על כל דבר הכי קטן מתעצבנת עלי ומדברת אלי בצורה מגעילה, היא רוב הזמן עצבנית ופשוט לא נעים לי להיות לידה, אני אדם שמח וחי, ואם אני מדבר איתה בצורה עדינה על הצורך לראות בכל דבר את הטוב אז בכלל יש פיצוץ גדול, עם השנים איתה הגעתי לתובנה שאני פשוט לא מיועד לה, אני גדל וגדל ורוצה לפרוץ ויש לי רק מחסום אחד בחיים וזו אשתי, היא מכבה כל דבר שנדלק אצלי, ברור לי היום שלא הייתי יוצא בכלל אם מישהי כמו אשתי אם הייתי מכיר את תכונותי כמו שרק בחודשים האחרונים הפנמתי אותם.
בעניין המראה אני ואשתי מאד נאים, את האמת שאני יותר נאה, וכך גם אשתי תמיד אומרת לי, אבל באמת שהמראה של אשתי טוב וזו לא הסיבה בכלל לקשיים שלי איתה.
יש לי תמיד מחשבות על להתגרש, להתגרש ולפרוץ הלאה, להתקדם בחיים, להבין שעשיתי טעות בחתונה הזאת לקחת אחריות ולהתקדם, אבל אין לי את האומץ, אני מפחד על אשתי, מפחד על הבן שלי, לא רוצה שהוא יגדל בלי אבא ואמא ביחד, הוא כל כך אוהב אותי ואת אמא שלו שאני לא יכול לדמיין מצב שבו הוא לא יהיה עם שנינו, אין לי את האומץ להתגרש, אבל אני נקרע פשוט נקרע, אני יודע היום שהייתי יכול להתחתן עם אשה חכמה, עמוקה, אצילה ומלאת חיוביות, המחשבה הזאת הורגת אותי.
ובכלל יכול להיות שהמחשבה על גירושין היא דמיון, הרי ככה אני ממשיך הלאה אחרי כל משבר אומר לעצמי שהשם סידר לי את המציאות הזאת אז איתה אני צריך להתמודד, אבל בשנה האחרונה אני מתמודד ומתמודד, לא נלחץ מריבים, עונה יפה, לא נותן לאשתי סיבה לריב, אבל לא טוב לי, לא יכול לשמוע אותה מקטרת על 10 דברים בחצי שעה.
בקיצור אני אבוד, לא יודע מה לעשות, עולות לי מחשבות על בגידה ועל אהבה עמוקה ואמיתית מהצד, אבל אני יודע שזה דמיון, אני מאמין גדול שהתורה היא מגלה את המוסר האנושי בצורה השלמה ביותר ואם היא אסרה על אשת איש/נדה אז זה לא מעשה שימלא אותי ובוודאי שהוא יכאיב לי מוסרית, כואב לי לחשוב על זה כי אני יודע שלאשתי בחיים לא עוברות מחשבות כאלה.
אגב גם הסקס שלנו בחודשים האחרונים מאד רע, לאשתי פשוט לא בא, היא מודעת לזה אבל באמת שאין לה לעשות, ולי יש חיסרון מאד גדול בנושא, אני עם יצר חזק מאד, וקשה לי מאד, כל יום אני במלחמה חדשה מול האינטרנט, אני לא רוצה לאונן, יודע כמה זה רע לי וברוך ה' למעלה משנה לא שפכתי זרע, אבל אין ספק שהקושי הזה גורם לי להרהורים במציאות אחרת עם אשה אחרת כל היום, באוטובוס כמעט על בסיס שבועי אני מביט בעיניים של בחורה צעירה או אשה נשואה שנעוצות בי, אשתי גם שמה לב לזה שהיא נוסעת איתי והיא גם אומרת לי "זאתי לא מפסיקה להסתכל עליך איזה חצופה" ואני משחק אותה קר כאילו זה בכלל לא מעניין אותי, אבל את האמת שזה כן, זה מגביר לי את ההרהורים, את הדמיונות במציאות אחרת, ובכלל אני אל יודע עם זה דמיונות או באמת מציאות שיכולה להתגשם, והנורא שאני לא מרגיש שיש מסביבי מישהו עם מבט עמוק כמו שלי על החיים, על המציאות, בכל נושא, ואני מרגיש לבד, ואין לי את מי לשתף, בטח בקטע הזוגי, אף אחד בעולם לא יודע שהתחתני ממקום כזה ולא מבחירה גמורה.
בקיצור רציתי לשתף אותכם, עם יש מישהו או מישהי שמצליחים קצת להבין אותי ורוצים לדבר איתו תפנו אלי במייל nimrodnimrod7 בג'ימייל
אני יודע שאולי תחשבו שאני רואה רק את עצמי וחושב שאני מושלם, אבל באמת שזה לא ככה, זה באמת המצב, זהו, אגב אולי יהיו משפטים מסורבלים ולא מובנים כי כל ההודעה היתה בהקלדה אחת רצופה, מקווה שתבינו. תודה לכם על הקריאה והסבלנות בכל מקרה
עידו
לא ברור לי מה אני מחפש פה ומה אני רוצה במדויק, אבל ברור לי שאני רוצה לשתף, קשה לי עם הבדידות.
אני אציג את עצמי.
שמי עידו, גר בבית שמש בן 25, גדלתי במשפחה סרוגה, בתיכון לא הייתי חזק במיוחד כמו הרבה סרוגים אבל תמיד ידעתי שכאסיים תיכון אלך לישיבה ואתחזק, ובאמת בגיל 18 הלכתי לישיבה גבוהה מהרציניות ביותר במגזר הדתי לאומי ולמדתי שם 3 שנים בשקידה ובעומק, 3 שנים רצופות של לימוד תורת ה' ותיקון מידות ובירורים על האלהות, (במשך פרק הזמן שהייתי בישיבה התחתני עם אשתי ולאחר חצי שנה היא נכנסה להריון ונולד לנו בן), לאחר השנים בישיבה התגייסתי ושירתתי כלוחם 3 שנים, לאורך כל השירות ביקרתי תכופות בישיבה והמשכתי בלימוד תורה בזמני הפנוי וגם העברתי שיעורים בזמן הפנוי למחלקה שלי. לאחר סיום השירות הצבאי התחלתי לימודי תואר ראשון ובמקביל התחלתי לעבוד כאיש מכירות של חברת הייטק גדולה, אני עדיין בלימודים, זו סקירה כרונולוגית על עידו, עכשיו נעמיק קצת,
מאז ומתמיד בלטו אצלי מספר תכונות, ראשית כל אני חכם מאד, קולט דברים מהר בכל לימוד שהוא ולא רק בלימודים, במיוחד בתחום הבינאישי, אני מנתח אנשים מהר ויודע להתחבר לכל אדם היכולת שלי נובעת בין השאר מזה שאני אדם שמכיל הרבה מאד גוונים, אין לי בעיה להתחבר לערס ולאשכנזי פלצן, משום שיש לי נקודה באישיות שמזדהה (במידה מסוימת) עם כל סוג של אדם, לכן תמיד הייתי הכי מקובל בכל מסגרת, בישיבה התיכונית, בישיבה הגבוהה, בצבא וכיום בלימודים,
תכונה נוספת היא הראש הפתוח שלי, יש לי ראש מאד מאד פתוח, ברמה שאני יכול תוך כדי ויכוח סוער בקפיטריה עם מישהו על נושאים מהותי לשנות את דעתי כאשר אני מבין שהאדם שמולי אומר טענה נכונה שמסתדרת לי לוגית (זו רק דוגמא שאולי נראית לכם קטנה אבל עד היום לא פגשתי אדם כמוני שמקשיב בויכוח סוער לצד השני ברמה שיכול להסכים לו פתאום באמצע ויכוח ולסיים אותו)
בישיבה כולם העריצו אותי, הייתי חכם מאד ומאד עדין, אוהב את כולם ותיקנתי בקצב יחסית מהר הרבה מידות שלי, יש לי יכולת שכנוע גבוה ואנשים מאד נהנו לשמוע אותי וללמוד ממני תורה בגלל העומק הרב שהיה לי, אותו דבר גן בצבא, הייתי מנהיג מהרגע הראשון, אבל לא מנהיג כוחני, מנהיג שכולם כולם אוהבים גם החלשים שבמחלקה.
עד עכשיו אני נשמע כמו איזה טיפוס גאותן (אני לא חושב שאני גאותן פשוט בשביל שתבינו הייתי חייב לפרט על עצמי) עכשיו אני אגע במשבר הגדול ובבעיות שלי, הבעיות שלי שפשוט מתישות אותי, מדכאות אותי וגורמות לי להרגיש כל כך בודד.
התחתני עם מישהי שלא ממש רציתי להתחתן איתה, במהלך הדייטים שלנו "נפלנו" (לא שכבנו אבל עשינו כל מיני דברים) וכל המגע מאד קשר אותה אלי ופשוט הרגשתי רע לא להתחתן איתה, היא היתה ועדיין חולה עלי ברמה שאני לא יודע איך היא תחיה אם אעזוב אותה, הבעיה היא שאנחנו בכלל לא מתאימים, היא לא חכמה כמוני, לא עמוקה כמוני, אני מעולם לא הצלחתי להגיע איתה לעומק בשיחות כמו שהייתי רוצה להגיע עם האשה שאיתה אני חי, אני לא אוהב אותה, היא נראית טוב אבל יש לה פשוט אופי קשה, היא כל היום מקטרת וכמה שאנחנו מדברים על זה פשוט כלום לא זז, היא מאד שלילית.
בשנה הראשונה היו לנו הרבה ריבים קשים אבל מכל ריב העמקתי והתבוננתי מה היה הצד שלי, כך ששנה שלמה עשיתי עבודת מידות מאד גדולה (וגיליתי כמה בעיות היו לי, בסופו של דבר נישואים זה הכלי הכי חזק לתקן את עצמך) לאחר שנה הריבים פחתו, ידעתי כבר איך להתייחס תמיד בכבוד רב, מה לומר לה ומה לא לומר לה, איך להתפשר תמיד, איך לתת לה הרגשה שווה ואיך לאהוב, הבעיה שהתיקון שהיא עשתה יחסית הוא מאד קטן והיא גם לא רואה צורך בתיקון כמו שאני רואה, היא על כל דבר הכי קטן מתעצבנת עלי ומדברת אלי בצורה מגעילה, היא רוב הזמן עצבנית ופשוט לא נעים לי להיות לידה, אני אדם שמח וחי, ואם אני מדבר איתה בצורה עדינה על הצורך לראות בכל דבר את הטוב אז בכלל יש פיצוץ גדול, עם השנים איתה הגעתי לתובנה שאני פשוט לא מיועד לה, אני גדל וגדל ורוצה לפרוץ ויש לי רק מחסום אחד בחיים וזו אשתי, היא מכבה כל דבר שנדלק אצלי, ברור לי היום שלא הייתי יוצא בכלל אם מישהי כמו אשתי אם הייתי מכיר את תכונותי כמו שרק בחודשים האחרונים הפנמתי אותם.
בעניין המראה אני ואשתי מאד נאים, את האמת שאני יותר נאה, וכך גם אשתי תמיד אומרת לי, אבל באמת שהמראה של אשתי טוב וזו לא הסיבה בכלל לקשיים שלי איתה.
יש לי תמיד מחשבות על להתגרש, להתגרש ולפרוץ הלאה, להתקדם בחיים, להבין שעשיתי טעות בחתונה הזאת לקחת אחריות ולהתקדם, אבל אין לי את האומץ, אני מפחד על אשתי, מפחד על הבן שלי, לא רוצה שהוא יגדל בלי אבא ואמא ביחד, הוא כל כך אוהב אותי ואת אמא שלו שאני לא יכול לדמיין מצב שבו הוא לא יהיה עם שנינו, אין לי את האומץ להתגרש, אבל אני נקרע פשוט נקרע, אני יודע היום שהייתי יכול להתחתן עם אשה חכמה, עמוקה, אצילה ומלאת חיוביות, המחשבה הזאת הורגת אותי.
ובכלל יכול להיות שהמחשבה על גירושין היא דמיון, הרי ככה אני ממשיך הלאה אחרי כל משבר אומר לעצמי שהשם סידר לי את המציאות הזאת אז איתה אני צריך להתמודד, אבל בשנה האחרונה אני מתמודד ומתמודד, לא נלחץ מריבים, עונה יפה, לא נותן לאשתי סיבה לריב, אבל לא טוב לי, לא יכול לשמוע אותה מקטרת על 10 דברים בחצי שעה.
בקיצור אני אבוד, לא יודע מה לעשות, עולות לי מחשבות על בגידה ועל אהבה עמוקה ואמיתית מהצד, אבל אני יודע שזה דמיון, אני מאמין גדול שהתורה היא מגלה את המוסר האנושי בצורה השלמה ביותר ואם היא אסרה על אשת איש/נדה אז זה לא מעשה שימלא אותי ובוודאי שהוא יכאיב לי מוסרית, כואב לי לחשוב על זה כי אני יודע שלאשתי בחיים לא עוברות מחשבות כאלה.
אגב גם הסקס שלנו בחודשים האחרונים מאד רע, לאשתי פשוט לא בא, היא מודעת לזה אבל באמת שאין לה לעשות, ולי יש חיסרון מאד גדול בנושא, אני עם יצר חזק מאד, וקשה לי מאד, כל יום אני במלחמה חדשה מול האינטרנט, אני לא רוצה לאונן, יודע כמה זה רע לי וברוך ה' למעלה משנה לא שפכתי זרע, אבל אין ספק שהקושי הזה גורם לי להרהורים במציאות אחרת עם אשה אחרת כל היום, באוטובוס כמעט על בסיס שבועי אני מביט בעיניים של בחורה צעירה או אשה נשואה שנעוצות בי, אשתי גם שמה לב לזה שהיא נוסעת איתי והיא גם אומרת לי "זאתי לא מפסיקה להסתכל עליך איזה חצופה" ואני משחק אותה קר כאילו זה בכלל לא מעניין אותי, אבל את האמת שזה כן, זה מגביר לי את ההרהורים, את הדמיונות במציאות אחרת, ובכלל אני אל יודע עם זה דמיונות או באמת מציאות שיכולה להתגשם, והנורא שאני לא מרגיש שיש מסביבי מישהו עם מבט עמוק כמו שלי על החיים, על המציאות, בכל נושא, ואני מרגיש לבד, ואין לי את מי לשתף, בטח בקטע הזוגי, אף אחד בעולם לא יודע שהתחתני ממקום כזה ולא מבחירה גמורה.
בקיצור רציתי לשתף אותכם, עם יש מישהו או מישהי שמצליחים קצת להבין אותי ורוצים לדבר איתו תפנו אלי במייל nimrodnimrod7 בג'ימייל
אני יודע שאולי תחשבו שאני רואה רק את עצמי וחושב שאני מושלם, אבל באמת שזה לא ככה, זה באמת המצב, זהו, אגב אולי יהיו משפטים מסורבלים ולא מובנים כי כל ההודעה היתה בהקלדה אחת רצופה, מקווה שתבינו. תודה לכם על הקריאה והסבלנות בכל מקרה
עידו
