מרגיש בודד

מרגיש בודד

לא ברור לי מה אני מחפש פה ומה אני רוצה במדויק, אבל ברור לי שאני רוצה לשתף, קשה לי עם הבדידות.
אני אציג את עצמי.
שמי עידו, גר בבית שמש בן 25, גדלתי במשפחה סרוגה, בתיכון לא הייתי חזק במיוחד כמו הרבה סרוגים אבל תמיד ידעתי שכאסיים תיכון אלך לישיבה ואתחזק, ובאמת בגיל 18 הלכתי לישיבה גבוהה מהרציניות ביותר במגזר הדתי לאומי ולמדתי שם 3 שנים בשקידה ובעומק, 3 שנים רצופות של לימוד תורת ה' ותיקון מידות ובירורים על האלהות, (במשך פרק הזמן שהייתי בישיבה התחתני עם אשתי ולאחר חצי שנה היא נכנסה להריון ונולד לנו בן), לאחר השנים בישיבה התגייסתי ושירתתי כלוחם 3 שנים, לאורך כל השירות ביקרתי תכופות בישיבה והמשכתי בלימוד תורה בזמני הפנוי וגם העברתי שיעורים בזמן הפנוי למחלקה שלי. לאחר סיום השירות הצבאי התחלתי לימודי תואר ראשון ובמקביל התחלתי לעבוד כאיש מכירות של חברת הייטק גדולה, אני עדיין בלימודים, זו סקירה כרונולוגית על עידו, עכשיו נעמיק קצת,
מאז ומתמיד בלטו אצלי מספר תכונות, ראשית כל אני חכם מאד, קולט דברים מהר בכל לימוד שהוא ולא רק בלימודים, במיוחד בתחום הבינאישי, אני מנתח אנשים מהר ויודע להתחבר לכל אדם היכולת שלי נובעת בין השאר מזה שאני אדם שמכיל הרבה מאד גוונים, אין לי בעיה להתחבר לערס ולאשכנזי פלצן, משום שיש לי נקודה באישיות שמזדהה (במידה מסוימת) עם כל סוג של אדם, לכן תמיד הייתי הכי מקובל בכל מסגרת, בישיבה התיכונית, בישיבה הגבוהה, בצבא וכיום בלימודים,
תכונה נוספת היא הראש הפתוח שלי, יש לי ראש מאד מאד פתוח, ברמה שאני יכול תוך כדי ויכוח סוער בקפיטריה עם מישהו על נושאים מהותי לשנות את דעתי כאשר אני מבין שהאדם שמולי אומר טענה נכונה שמסתדרת לי לוגית (זו רק דוגמא שאולי נראית לכם קטנה אבל עד היום לא פגשתי אדם כמוני שמקשיב בויכוח סוער לצד השני ברמה שיכול להסכים לו פתאום באמצע ויכוח ולסיים אותו)
בישיבה כולם העריצו אותי, הייתי חכם מאד ומאד עדין, אוהב את כולם ותיקנתי בקצב יחסית מהר הרבה מידות שלי, יש לי יכולת שכנוע גבוה ואנשים מאד נהנו לשמוע אותי וללמוד ממני תורה בגלל העומק הרב שהיה לי, אותו דבר גן בצבא, הייתי מנהיג מהרגע הראשון, אבל לא מנהיג כוחני, מנהיג שכולם כולם אוהבים גם החלשים שבמחלקה.
עד עכשיו אני נשמע כמו איזה טיפוס גאותן (אני לא חושב שאני גאותן פשוט בשביל שתבינו הייתי חייב לפרט על עצמי) עכשיו אני אגע במשבר הגדול ובבעיות שלי, הבעיות שלי שפשוט מתישות אותי, מדכאות אותי וגורמות לי להרגיש כל כך בודד.
התחתני עם מישהי שלא ממש רציתי להתחתן איתה, במהלך הדייטים שלנו "נפלנו" (לא שכבנו אבל עשינו כל מיני דברים) וכל המגע מאד קשר אותה אלי ופשוט הרגשתי רע לא להתחתן איתה, היא היתה ועדיין חולה עלי ברמה שאני לא יודע איך היא תחיה אם אעזוב אותה, הבעיה היא שאנחנו בכלל לא מתאימים, היא לא חכמה כמוני, לא עמוקה כמוני, אני מעולם לא הצלחתי להגיע איתה לעומק בשיחות כמו שהייתי רוצה להגיע עם האשה שאיתה אני חי, אני לא אוהב אותה, היא נראית טוב אבל יש לה פשוט אופי קשה, היא כל היום מקטרת וכמה שאנחנו מדברים על זה פשוט כלום לא זז, היא מאד שלילית.
בשנה הראשונה היו לנו הרבה ריבים קשים אבל מכל ריב העמקתי והתבוננתי מה היה הצד שלי, כך ששנה שלמה עשיתי עבודת מידות מאד גדולה (וגיליתי כמה בעיות היו לי, בסופו של דבר נישואים זה הכלי הכי חזק לתקן את עצמך) לאחר שנה הריבים פחתו, ידעתי כבר איך להתייחס תמיד בכבוד רב, מה לומר לה ומה לא לומר לה, איך להתפשר תמיד, איך לתת לה הרגשה שווה ואיך לאהוב, הבעיה שהתיקון שהיא עשתה יחסית הוא מאד קטן והיא גם לא רואה צורך בתיקון כמו שאני רואה, היא על כל דבר הכי קטן מתעצבנת עלי ומדברת אלי בצורה מגעילה, היא רוב הזמן עצבנית ופשוט לא נעים לי להיות לידה, אני אדם שמח וחי, ואם אני מדבר איתה בצורה עדינה על הצורך לראות בכל דבר את הטוב אז בכלל יש פיצוץ גדול, עם השנים איתה הגעתי לתובנה שאני פשוט לא מיועד לה, אני גדל וגדל ורוצה לפרוץ ויש לי רק מחסום אחד בחיים וזו אשתי, היא מכבה כל דבר שנדלק אצלי, ברור לי היום שלא הייתי יוצא בכלל אם מישהי כמו אשתי אם הייתי מכיר את תכונותי כמו שרק בחודשים האחרונים הפנמתי אותם.
בעניין המראה אני ואשתי מאד נאים, את האמת שאני יותר נאה, וכך גם אשתי תמיד אומרת לי, אבל באמת שהמראה של אשתי טוב וזו לא הסיבה בכלל לקשיים שלי איתה.
יש לי תמיד מחשבות על להתגרש, להתגרש ולפרוץ הלאה, להתקדם בחיים, להבין שעשיתי טעות בחתונה הזאת לקחת אחריות ולהתקדם, אבל אין לי את האומץ, אני מפחד על אשתי, מפחד על הבן שלי, לא רוצה שהוא יגדל בלי אבא ואמא ביחד, הוא כל כך אוהב אותי ואת אמא שלו שאני לא יכול לדמיין מצב שבו הוא לא יהיה עם שנינו, אין לי את האומץ להתגרש, אבל אני נקרע פשוט נקרע, אני יודע היום שהייתי יכול להתחתן עם אשה חכמה, עמוקה, אצילה ומלאת חיוביות, המחשבה הזאת הורגת אותי.
ובכלל יכול להיות שהמחשבה על גירושין היא דמיון, הרי ככה אני ממשיך הלאה אחרי כל משבר אומר לעצמי שהשם סידר לי את המציאות הזאת אז איתה אני צריך להתמודד, אבל בשנה האחרונה אני מתמודד ומתמודד, לא נלחץ מריבים, עונה יפה, לא נותן לאשתי סיבה לריב, אבל לא טוב לי, לא יכול לשמוע אותה מקטרת על 10 דברים בחצי שעה.
בקיצור אני אבוד, לא יודע מה לעשות, עולות לי מחשבות על בגידה ועל אהבה עמוקה ואמיתית מהצד, אבל אני יודע שזה דמיון, אני מאמין גדול שהתורה היא מגלה את המוסר האנושי בצורה השלמה ביותר ואם היא אסרה על אשת איש/נדה אז זה לא מעשה שימלא אותי ובוודאי שהוא יכאיב לי מוסרית, כואב לי לחשוב על זה כי אני יודע שלאשתי בחיים לא עוברות מחשבות כאלה.
אגב גם הסקס שלנו בחודשים האחרונים מאד רע, לאשתי פשוט לא בא, היא מודעת לזה אבל באמת שאין לה לעשות, ולי יש חיסרון מאד גדול בנושא, אני עם יצר חזק מאד, וקשה לי מאד, כל יום אני במלחמה חדשה מול האינטרנט, אני לא רוצה לאונן, יודע כמה זה רע לי וברוך ה' למעלה משנה לא שפכתי זרע, אבל אין ספק שהקושי הזה גורם לי להרהורים במציאות אחרת עם אשה אחרת כל היום, באוטובוס כמעט על בסיס שבועי אני מביט בעיניים של בחורה צעירה או אשה נשואה שנעוצות בי, אשתי גם שמה לב לזה שהיא נוסעת איתי והיא גם אומרת לי "זאתי לא מפסיקה להסתכל עליך איזה חצופה" ואני משחק אותה קר כאילו זה בכלל לא מעניין אותי, אבל את האמת שזה כן, זה מגביר לי את ההרהורים, את הדמיונות במציאות אחרת, ובכלל אני אל יודע עם זה דמיונות או באמת מציאות שיכולה להתגשם, והנורא שאני לא מרגיש שיש מסביבי מישהו עם מבט עמוק כמו שלי על החיים, על המציאות, בכל נושא, ואני מרגיש לבד, ואין לי את מי לשתף, בטח בקטע הזוגי, אף אחד בעולם לא יודע שהתחתני ממקום כזה ולא מבחירה גמורה.
בקיצור רציתי לשתף אותכם, עם יש מישהו או מישהי שמצליחים קצת להבין אותי ורוצים לדבר איתו תפנו אלי במייל nimrodnimrod7 בג'ימייל

אני יודע שאולי תחשבו שאני רואה רק את עצמי וחושב שאני מושלם, אבל באמת שזה לא ככה, זה באמת המצב, זהו, אגב אולי יהיו משפטים מסורבלים ולא מובנים כי כל ההודעה היתה בהקלדה אחת רצופה, מקווה שתבינו. תודה לכם על הקריאה והסבלנות בכל מקרה
עידו
 
אמור לי
...

מה התשובה על:
"תלמיד חכם שאין בו דעה"?

"למד ושנה ולא שימש תלמידי חכמים"?
 
תהיה ישיר

לא מבין לאן אתה חותר, תהיה ישיר יותר כי אני לא במצב רוח מרומם היום לחידות
 
אם זה חידות עבורך...

איך זה מסתדר עם היותך עילוי גדול בתורה

צור איתי קשר במסרים.
כי הדרך עבורך לנישואין מאושרים היא מאוד פשוטה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
בוא תהיה אתה ישיר

מה בדיוק אתה רוצה מאותם "מישהו או מישהי" שיפנו אליך במייל?
ןלמה במייל, ולא בפורום?

כי לא נראה לי שאתה מחפש "מישהו". אגב, זה חיפוש לגיטימי, אבל אם אתה ברמה גבוהה כל כך וחובב ישירות, ובאת אלינו להתארח, בוא תהיה ישיר ואמיתי.
 
ממש לא

מריוס אני ממש לא מחפש מישהו, אין לי בלבולים בנושא, כתבתי מישהו כי אולי יש מישהו שמצליח להבין אותי, מישהו שחווה חוויה דומה ויש לו מה לומר לי בנושא, זה הכל, ותשמע מריוס אני מאד ישיר, אל תגיד שלא, פתחתי את כל עולמי בפוסט הזה
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לא ענית לשאלות שלי

למה במסר פרטי ולא בפורום? בד"כ מי שמבקש מסר פרטי מחפש קשר רומנטי עם מישהי, כשהמושג "קשר רומנטי" כולל גם התכתבויות ארוכות על חיבוטי הנפש, ללא סקס.

אז בבקשה: האם באת לחפש פה קשר רומנטי? לא שזה פסול - אני רק שואל להבהרה.

וחוץ מזה, מה אתה שואל? מה אתה מבקש, חוץ מלהתכתב עם "מישהו או מישהי"?

אני מקווה שהשאלות ברורות, ושגם התשובה תהיה ברורה.
 
אוקיי הבנתי אותך

אז באמת יכול להיות שאני מחפש קשר רומנטי כמו שהגדרת, אבל כמו שכתבתי בהתחלה "לא ברור לי" זה חלק מהבילבול ומהתחושה שלי. ואין לי בעיה גם להמשיך ולדון בנושא בפורום
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אז אני חושב ככה

לגבי מציאת קשר רומנטי אני אומר "בהצלחה".

לגבי דיון בפורום, מנוסח דבריך ברור שאתה לא באמת מחפש דיון. "אין לי בעיה להמשיך לדון בפורום" זה כמו שגם לביבי אין בעיה להמשיך לדון עם אבו מאזן, אבל כולנו מבינים מה יהיה עומק הדיון וסגנונו. כשבקליניקה אני פוגש מישהו "שאין לו בעיה ללבן את הדברים", אני יודע שבדרך כלל זה מישהו מאוד מבוצר וחסר רצון למודעות אמיתית. אבל כדי שלא יגידו באו"מ שלא ניהלנו דיון, ושאני אשם בכשלון המו"מ, הריני בכל זאת להציג לך את דעתי:

נתחיל בזה שאני בהחלט מאמין לך בכל נושא הסגולות הטובות, ואני אומר זאת לא בציניות או באירוניה. אני גם מאמין לך שאתה עוסק בתיקון המידות. אבל יש פה שני "אבל"ים.

"אבל" ראשון": במקביל למידותיך הטובות, אתה מגלה לא רק גאוותנות (אני מבין שמבחינתך זה היה דיווח ענייני שנחוץ לתאור הדברים), אלא בעיקר חוסר מודעות. נער הייתי וגם זקנתי ולא מצאתי עדיין אדם חסר פגמים כרימון!!! החוכמה היא להכיר את פגמיך, וכשאתה מציג תמונה אמיתית של הדברים ב"פתיחות ראויה", להציג את כל התמונה. אני חושב שאתה באמת ובתמים חושב שחסרונותיך קטנים מאוד לעומת מעלותיך, ועל כן לא ממין העניין. אבל על פי חוקי היקום (וסלח לי שאני לא בקי בתורה, ואני לא יודע אם היא מסכימה אתי או לא), אין חיה כזאת. אם זכרוני אינו מטעיני, גם למשה רבנו היו יותר פגמים מאשר לך: היה כבד דיבור, חשש לקחת על עצמו את המשימה הגדולה, היכה בסלע, ועוד כהנה וכהנה עד כדי כך שלא זכה להיכנס לארץ! ואילו אתה - לא רק שתבוא אל הארץ אלא גם תמלוך בה. זה אחד.

אינני מזלזל בך. היו שנים שגם אני חשבתי שאני מתנת האל לאנושות, ובעיקר למין הנשי, ושמי שתגריל אותי שיחקה אותה בענק. באמת חשבתי את זה בגיל עשרים. לכן אני דווקא חש הזדהות איתך. אבל החוכמה היא להתפכח מהאשליה הזאת. התפכחתי לאט לאט, וזה לא הפך אותי לאדם לא שווה. אדרבא. זה איפשר לתכונות הטובות שכן יש לי פה ושם לבוא לידי ביטוי אמיתי יותר.

"אבל" שני זה שאתה כנראה לא מבין את החוויה של אישה שנשואה לעילוי כמוך. הרי אתה בוודאות מתנשא מעליה, מקטין אותה, מחנך אותה, ובעיקר לא אוהב אותה אהבה אמיתית, אלא רואה בה "התליינית שלך" או "הסוהרת שלך". מי שמוכנה לחיות עם עול שכזה, יש לה סיבות רבות וטובות לקטר. לא שאני טוען שהיא חסרת בעיות או חסרונות, ואני מוכן להאמין לך שהיא הייתה קוטרית גם לפני שהיכרתם, וגם שאולי היא באמת לא חכמה כמוך (למרות שיש הרבה סוגי חוכמה בעולם, ולא בטוח שכולם ניתנו לך).

---

לעניין אחר: אני מאוד מבין את הפנטזיה שלך על "האישה המושלמת", זו שתואמת את רום מעלותיך ומהווה למעשה ראי נשי אליהן. אינני מלגלג חלילה, לכולנו יש פנטזיות רומנטיות, זה ממש טבעי ונורמלי. אני רק רוצה להאיר את תשומת ליבך שאין עלמות מושלמות שכאלה, בדיוק כמו שאין עלמים כמעט-מושלמים שכמוך. הפנטזיה שלך על האישה המושלמת היא המראה המדויקת לפנטזיה שלך על כמעט-מושלמותך.

שוב: אינני שולל את העובדה שאתה אולי עילוי, חכם, פסיכולוגי, מכיל וכולי. הבעיה היא שחסר אצלך הצבע המשלים, שבלעדיו אין שום תמונה אמיתית.
---

לגופו של עניין אני אומר: מותר להתחרט על נישואין. בפשט, יכול להיות שהיא ממש לא מתאימה לך, ושיש מישהי יותר מתאימה. נימוקיך נגד גירושין (האישה תתרסק, הילד יאבד את שלמות המשפחה) הם החששות שכל בן תמותה, חכם כטיפש, מרגיש כשגירושין עומדים על הפרק.

הנסיון מראה שכשגירושין נחוצים, כל החלופות גרועות בהרבה!!! גרוע יותר לאישה לחיות ארבעים שנה עם גבר שחושב שהיא הסוהרת שלו, איום לילד לגדול במשפחה (עם עוד ארבעה אחים, שיהיו בריאים), כשבין הוריהם שוכנת לא השכינה אלא הגיהנום.

התכונה שנחוצה כאן היא האומץ, לעשות את מה שליבך דורש בכל מחיר.

תכונה חלופית יכולה להיות החוכמה להעריך את אישתך כפי שהיא ולאהוב אותה.

והתכונה העילאית היא לדעת אילו מהשניים נכון.

והמהלך הטפשי ביותר, המזיק ביותר, זה שאינו עוזר כלום, הוא רומן - מכתבים או סדינים, זה בכלל לא משנה.

כלומר, לעניות דעתי, עם כל תכונותיך המופלאות הצלחת לבחור באפשרות הגרועה ביותר.
 
תודה מריוס

אני אחשוב על הדברים כמה שעות ואכתוב אחרי זה.. לא רוצה להגיב בלי מחשבה...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
תגובה נאה וראויה, ואוסיף עוד נקודה למחשבה

נניח ותתגרש,
ונניח ומצאת את בחירת ליבך הכי טובה שיש עבורך.
מה יקרה אחרי החתונה? הבה ואגלה לך.

כותב רבי הארוויל הנדריקס (טוב, האמת שהוא לא רב, אלא, לא עלינו, היה פעם כומר בצעירותו. היום הוא פסיכולוג ידוע ומוביל בתחום הזוגיות): הוא אומר שכל זוגיות תעבור משלב (לא ארוך) של התאהבות לשלב שנקרא "שלב מאבקי הכח". וכל כך למה? מכיוון שכל אדם שואף דרך הזוגיות שלו לעשות לעצמו תיקון לפצעים שהחיים פצעו אותו. הדבר אמנם ניתן לביצוע, אולם הוא דורש מהאדם להיאבק בעצמו עם הפצעים הכי עמוקים שלו, ובדרך הוא חווה אכזבה מבת הזוג שלא מספקת את הסחורה! חוק הטבע הוא ששני בני הזוג יחוו אכזבה, פגיעה וכאב, ועל כן יגיבו לצד השני בפגיעה חזרה, בנקודות הכי רגישות שלהם.

אולי אתה חושב שאני סתם אדם פסימי, או שהנדריקס הזה קצת מגזים. אולי. אבל הנסיון שלי, וכנראה של כמעט כל מטפל, הוא שזה בדיוק מה שקורה, גם למודעים ביותר.

יש גם תקווה בקצה המנהרה, והיא שניתן להגיע לשלב שלישי שנקרא "זוגיות מודעת", שלא אפרט עליו כאן, רק אומר אומר שהוא דורש עבודה רבה, שעיקרה עבודה עצמית, ולא הטלת משימות וביקורת בצד השני.

לאן כל זה חותר? לכך שגם עם האישה המקסימה ביותר, החכמה ביותר, והוטבה ביותר, הזוגיות תיקלע לשלב של מאבקים, ובו יהיו כעס, אכזבה, רצון לפרק את הקשר, וכמובן, לתקן את הטעות ולחפש אחת עוד יותר טובה, מתוך הנחה שהבעיה היא שוב בבחירה לא מתאימה. וחוזר חלילה.

האם כל זה אומר שלא כדאי להיכנס לזוגיות? אם תשאל כמה מבני הפורום, יגידו לך שכן (נניח, אייסמן). אבל אני אומר שלא. נכון וצריך להיכנס לזוגיות, אבל גם להסכים לרעיון שאחרי המסיבה הגדולה מגיעה העבודה הקשה.

האם זה אומר שאשתך היא כן בת הזוג המתאימה לך? ממש לא. בנקודה הזאת אין לי שום מידע, ואולי היא באמת לא מתאימה. רק קח בחשבון לגבי הפנטזיה, שככל שהקשר בנוי יורת על פנטזיה, כך שיברונו גדול יותר.

הפתרון המומלץ הוא מודעות, עבודה עצמית, וזו דורשת ענווה, אורך רוח, ושואר ירקות שאין להם ביקוש כזה עצום בימינו... היזהר מהמחשבה שאישה טובה יותר היא ערובה אוטומטית לאושר.
 

yonyon26

New member
ידידי, האפשרויות בחוץ לא מאוד טובות לך

לא נעים להגיד, אבל אדם דתי גרוש+ילד בחברה הדתית לא נחשב מציאה כל-כך גדולה. בייחוד אם אתה מחפש מישהי אינטילגנטית, יפה וחכמה שיכולה בעצם להשיג בדיוק כמוך (לפחות מבחינת נתונים על הנייר), אם לא יותר טוב (רווק ללא ילדים). לי נראה שהבעיה שלך היא היעדר המודעות לכמה אתה שווה (בלי לזלזל) לבין ההיצע שיש בחוץ (שהוא רחב ומגוון).

לאור המידע החדש שנחת עליך, נסה את מבחן הגירושין. מבחן הגירושין הוא פשוט מאוד. האדם שמתלבט צריך לשאול את עצמו את השאלה הבאה: בהנחה שאני יודע שאני לא אמצא אף בחורה אחרת, וכל חיי אשאר לבד, האם עדיין אני רוצה להתגרש? או שאולי אישתי הנוכחית עדיפה מכלום?

אם התשובה למבחן היא "אני עדיין ארצה להתגרש", אז יאללה לרבנות בדילוגים.
 
העלת דברים נכונים

אני מעדיף להישאר עם אשתי מאשר להיות בודד עד סוף חיי אבל למה את מכריח שזו השאלה המכרעת, אתה באמת לא חושב שיש סיכוי למציאות אחרת? טובה יותר? מציאות טובה יותר חייבת להיות שייכת לדמיון? למה היא לא יכולה להיות במציאות.? זה לא מוכרח מה שאתה אומר
 

yonyon26

New member
המבחן משתנה בהתאם לסטטוס

ברור שאם היה מדובר ברווק אז המבחן היה מקל יותר. אם היה מדובר בנשוי ללא ילדים המבחן היה מקל יותר.

כרגע, אתה מפרק מסגרת, שזה לגיטימי השאלה מה אתה מקריב, ונכון לעכשיו אתה פוגע גם בילד. לכן, אם אתה שוקל להתגרש כדי שתדע שאתה מאוד מאוד רוצה את זה, מספיק בשביל לדעת שגם אם לא תמצא אף בחורה אחרת, אתה עדיין תרצה בזה.

ד"א ברור שיש אופציה יותר טובה, אבל אני תמיד במשפט:
hope for the best, expect for the worst.
 

seeyou

New member
"ראשית כל אני חכם מאד"
?קולט דברים מהר

בכל לימוד שהוא ולא רק בלימודים, במיוחד בתחום הבין אישי,
האומנם?
דבר בסיסי אתה לא מבין:" אין ארוחות חינם"
קשר כפי שאתה רומז תוביל לסקס

על מנת "לקבל" או "לתת" אין צורך בקורות חיים אלא בתכונות אחרות


יוסי
 

שילה1

New member
אתה יהיר,חסר צניעות,וגזען.

אולי עילוי בתורה,אבל לא באניטליגנציה רגשית.
הפתרון-טיפול מקצועי שיגרום לך לרדת מהעץ הגבוה וקצת להתחבר.ז-תמשיך לחיות בבדידותך,וטוב שכך.
 
למעלה