מרגישה ששוקעת.....

[פלורוש1]

מרגישה ששוקעת.....

היי ושבוע טוב לכולם. ניכנסתי לכאן בתקווה שאולי אקבל קצת אנרגיות חיוביות... מרגישה שלא מצליחה להתקדם קדימה מסתובבת סביב עצמי כבר שנה וחצי. לפני שנה וחצי סיימתי מערכת יחסים, יותר נכון סיימו איתי, זה היה קשר שונה ומיוחד, קשר שהתחיל ממשהו בלתי אפשרי ובעזרת אהבה ואמונה הפכנו את זה למשהו הכי קסום וורוד....זה היה קצר מאוד, שנתיים של חיוכים, הרפתקאות אהבה בשפע..... ולא לא מדובר על אהבת טיפש עשרה...אני אישה בוגרת בת 32 גרושה ואמא לילדים. מאז עברה שנה וחצי ואני עדיין בתקווה שהכל יחזור, למרות שבתוך תוכי יודעת שמשקרת לעצמי. הבחור כבר לא איתי אבל הוא קיים...שומר עלי על אש נמוכה, כן אני יודעת זאת טעות של שמארשה לו.... קשה לי להסביר את זה...לא חסר לי כלום...ועדיין לא מוכנה לקלוט שזה ניגמר. מרגישה שהגעתי לנקודה שאין לי כוחות יותר אני עייפה להילחם על משהו שקיים בפנטזיה שלי..... מרגישה ששוקעת ולא יודעת איך לצאת מזה. אנשים לא מבינים אותי, אומרים תתקדמי...אבל זה ךא פשוט הלב עדיין אוהב המוח לא מוכן לקבל זאת. מנסה לצאת להכיר...אבל תמיד פוסלת תמיד משווה. תמיד מרגישה שכאילו "בוגדת" באהבה. איך שוכחים מישהו שהיה האהבה הגדולה ? איך מוחקים אותו מהזיכרון? איך משלימים עם העובדה שהכל ניגמר?

 

[נוסעת בזמן אחר]

אם את מאמינה בטיפול אנרגטי או אלטרנטיבי

אני ממליצה על תהליך של "ניתוק אנרגטי" או "ניתוק מתלות" בבחור. באופן כללי נראה לי שהכל יקרה בקצב שמתאים. אולי בחור יפגע בך בצורה שתגרום לך לחתוך סופית או שימעס לך לשקוע. יש לך עבודה שמלהיבה? האם את מגשימה חלום או שיש לך מטרה מרתקת כלשהי בחייך? אפשר לעבוד עם מטפל בדמיון מודרך או אפילו לפנות לטיפול תרופתי אצל פסיכיאטר. אלה רעיונות עד כה. אגב לגבי תרופות, הרי זה רק זמני והסטיגמות שייכות לעבר. או כך אני מקווה. בהצלחה, לנוש.

 

[פיני שרגיל בן סירה]

שמש נצחית בראש צלול

הי פלורוש1, ראשית, כתבת על הקשר שהוא היה קצר מאד - שנתיים של חיוכים והרפתקאות אהבה. מה אגיד לך? יש אנשים שכל החיים אין להם שנתיים של חיוכים ואהבה, כך שזה לא כזה קצר ואת זה כדאי לזכור. דיברת על כך שהקשר החל ממקום בלתי אפשרי. לא פירטת, אבל אולי "האי-אפשריות" הזו קשורה גם לסיום של מערכת היחסים. נשמע שעבורך הקשר הזה היה עולם ומלואו ולכן כל כך קשה לך לוותר עליו, גם אם רציונאלית את מבינה שהוא נגמר. לכן את כנראה נאחזת בכל שביב של אפשרות להמשיך את הקשר וזה מה שמאפשר לבחור לשמור אותך על אש קטנה. זה דבר די נבזי לעשות כמובן. הוא זה שסיים את הקשר ונוח לו לשמור אותך זמינה. מן הסתם לא ממש מעניין אותו שהשמירה הזו על אש קטנה מאד מכאיבה ומזיקה לך. למרות שבהגיון את יודעת שהקשר הסתיים, שזו טעות להרשות לבחור להשלות אותך ושאת נלחמת על משהו שקיים רק בפנטזיה, הרי שמבחינה רגשית את במקום אחר לגמרי. במקום הזה הקשר שהיה לך הוא קשר מושלם עד כדי כך שאין אפשרות לוותר עליו ועד כדי כך שנסיון להכיר גבר אחר נתפס כבגידה באותה אהבה שהיתה. מהמקום הזה באמת אי אפשר להגיד לך "תתקדמי", כי אם זה היה כל כך פשוט כנראה שכבר היית עושה את זה מזמן. את שואלת איך שוכחים אהבה גדולה ואיך מוחקים את הבחור מהזיכרון. לדעתי, אי אפשר לשכוח ואי אפשר למחוק, וגם אם היה אפשר (כמו שניסו לעשות בסרט "שמש נצחית בראש צלול"), זה נראה לי לא נכון לעשות זאת. אנחנו סך כל הזכרונות והחוויות שלנו. משהו שעברנו, משהו שחווינו, בין אם טוב ובין אם קשה, הוא חלק מאתנו, חלק מהזהות שלנו. מה פתאום שנוותר על חלק מהזהות שלנו? לדעתי יהיו לנו חיים די אומללים אם נוכל פשוט למחוק את כל מה שלא מתאים לנו מתוכם. באהבה שהיתה לך היו הרבה דברים נפלאים. אין סיבה לשכוח אותם. אבל כיום לאהבה הזו יש גם תוצאות קשות - הכאב שאת מתארת. כאמור, לא צריך לשכוח או למחוק, אלא לנסות להגיע למצב בו הקשר שהיה לך יקבל את המימדים הטבעיים שלו, ייזכר אצלך כמשהו משמעותי וייזכר כמשהו אנושי ולא מושלם במובן זה שהיו בו גם דברים נהדרים וגם דברים פחות טובים. כשזה יקרה, יתאפשר לך בהדרגה לפתח קשר חדש שיתפוס את מרכז הבמה. כשיגיע משהו חדש וטוב הוא באופן טבעי יתפוס יותר מקום וכבר לא יהיה צורך לשכוח ולמחוק. בין השאר, כי פתאום יהיו חוויות וזכרונות חדשים וטובים. איך עושים זאת? איך משלימים עם העובדה שמה שהיה נגמר? אין פתרון קסם ואין פטנטים שניתן לשלוף מהמדף. זה שילוב של דברים. ראשית, זמן. אני מאמין שברוב המקרים אחרי שנה וחצי כבר אמורים להיות במקום אחר. אם זה לא קרה אחרי שנה וחצי אז יש אפשרות שזה גם לא יקרה מעצמו כשעוד זמן יעבור. סיום של קשר משמעותי, ובוודאי סיום שנכפה עלייך, יש בו חוויה של אובדן וכשאנו חווים אובדן אנו עוברים תהליך שבו שלבים שונים. בסופו של התהליך הזה אנו אומרים להגיע, בין השאר, לקבלה של האובדן ולאפשרות להתחיל פרק חדש. בדרך כלל, השלב הראשון בתהליך כזה הוא שלב של הכחשה, כלומר, מצב בו אנו לא מקבלים את העובדה שמשהו נגמר ואבד. יכול להיות שאת עדיין נמצאת בשלב הזה ולא התאפשר לך להגיע לשלבים הבאים ולעבור את התהליך הטבעי שבסופו של דבר אמורה להיות גם הקלה. העניין הוא, שאם רק תחכי להשלמה הזו ולא תהיי אקטיבית בלהביא אותה, לא בטוח שהיא תתאפשר. אחת הסיבות לכך שאת לא מצליחה לעבור הלאה ושהזמן לא עושה לבד את שלו, היא שלא באמת התנתקת לגמרי. את אומרת שהבחור שומר אותך על אש קטנה. מה זה אומר? שלפעמים אתם מדברים? שלפעמים אתם נפגשים? אם כן, ברור שזה משאיר אותך תקועה במקום ולא מאפשר לך לעבור הלאה, כי בכל פעם שיש אפילו רק קצת קשר, זה נתפס כאילו הקשר עדיין קיים ולא נגמר ואחרי כל פעם כזו כאב הסיום מגיע מחדש. לדעתי, אחד הגורמים שהכי צריך לשים אליהם לב ושהכי יכולים להזיק לך ולהשאיר אותך תקועה זה ההימנעות. הימנעות מלנסות להכיר מישהו חדש. כאשר את משווה ופוסלת, את נמנעת. כאשר את משכנעת את עצמך שדייט עם גבר חדש הוא בעצם בגידה באהבה ההיא, את נמנעת. ההימנעות הזו גורמת לנו לשקוע יותר ויותר. מה שחשוב לזכור בעניין הזה הוא שנסיונות לצאת ולהכיר אנשים חדשים אינם סותרים את האהבה שהיתה. לא כל דייט שיהיה לך חייב מיד להפוך לסיפור אהבה גדול יותר מזה שהיה לך. לכן אין טעם בהשוואה. כדאי לצאת החוצה פשוט כדי להתנסות באפשרות הזו של משהו אחר. להתרגל לאפשרות של לא להיות שבויה בתוך קשר שכבר לא קיים.

 

[פרפרי אהבה]

אני חושבת שאת צריכה לזכור שהיו לך חיים לפני

אותו בחור, לזכור למה אתם בעצם לא ביחד-להבין את זה ואולי גם להפנים ואז ההשלמה תבוא ביחד עם זה. אולי דווקא זה לא נכון בשבילך לצאת ולהכיר-אולי עדיף דווקא שזה יהיה זמן נטו בשביל עצמך. אני מזמינה אותך גם לכתוב בפורום "זוגיות" על כך.

 

[נוסעת בזמן אחר]

צדתי משהו בשבילך.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGLDLD&c41t4nzVQ=EH מתוכנית ברדיו. לא גורף והיא מתארת שם משהו הרבה יותר חמור, ובכל זאת.

 

[פלורוש1]

תודה רבה

על כל המילים, על התמיכה, על זה שמנסים לגרום לי להבין שצריכה להשלים עם המצב. לא קל לי, והאמת שהסביבה לא ממש תומכת בי...לא צבינה שזה באמת קשה לי. הרבה חושבים שזה משהו קליל שיעבור תוך כמה ימים. מנסה להיות חזקה להעסיק את עצמי בדברים אחרים, ואז זיכרון הכי קטן מחזיר אותי שוב אחורה. כולם אומרים שהזמן יעשה את שלו.....כניראה זה מה שאני אמורה לעשות.... להמתין בסבלנות......השאלה להמתין למה? מה צריך לקרות?

 

[פיני שרגיל בן סירה]

חשוב להבחין

חשוב להבחין בין "להשלים עם המצב" במובן של להשלים עם הפרידה, לבין "להשלים עם המצב" במובן של להישאר במצבך הנוכחי. להשלים עם הפרידה זה צעד הכרחי בדרך להקלה, המשך החיים, בניית קשרים חדשים וכו'. כמובן שזה לא משהו שקורה כבמטה קסם, אבל זה משהו חשוב, בין השאר על רקע ההבנה הרציונאלית שלך, כפי שתיארת אותה, שהקשר אכן הסתיים. לעומת זאת, להשלים עם מצבך הנוכחי, במיוחד אחרי שעבר פרק זמן ממושך ומשמעותי, זה משהו שעלול להזיק לך, כי חסרה בו היוזמה לשנות את המצב הזה. הזמן הוא אכן גורם עוצמתי ביותר, אך לפעמים עלינו לעזור לו. אם רק תשבי ותחכי בסבלנות למשהו שיקרה, לא בטוח שהמשהו הזה אכן יקרה. לדוגמה - יש לא מעט אנשים שאומרים לעצמם ולסביבה משהו כמו: אני אחכה עד שהאדם הנכון לי יופיע. אז לחכות לבן/בת זוג הנכונים ולא להתפשר על כל אחד/ת זה אחלה, אבל אם באמת רק יושבים בבית ומחכים שהזוגיות הנהדרת תדפוק לנו על הדלת, אז אפשר לחכות עד קץ הימים. אם לא נעשה משהו אקטיבי, כמו לצאת ולפגוש אנשים חדשים, הסיכוי שנמצא קשר חדש הולך ומצטמצם. לשבת ורק לחכות זה קצת כמו לרצות לזכות בלוטו אבל אף פעם לא לגשת לדוכן של מפעל הפיס ולשלוח טופס. ומאחר שכאשר אנו רק מחכים הסיכויים שמשהו יקרה מצטמצמים באופן ניכר אנחנו, כתוצאה מכך, הופכים לעוד יותר מדוכדכים, כי שום דבר לא קורה. וכאשר אנחנו עוד יותר מדוכדכים יש עוד פחות סיכוי שנצא מהבית ונהיה אקטיביים ולכן יש צמצום נוסף של הסיכוי שמשהו טוב יקרה לנו וכך הלאה - מעגל קסמים של הימנעות מפעולה והישארות במקום הלא טוב. אגב, הרעיון של לעשות משהו אינו אומר בהכרח שהמשהו הזה חייב להיות קשור בזוגיות. כלומר, עשייה זה לא רק לצאת לדייטים. כל דבר שיש בו תנועה, יציאה מהבית, עיסוק מעניין (כמו תחביב למשל) שמפנה מקום למחשבות על דברים אחרים - כל דבר כזה יכול לשפר את מצבך. בנוסף, עשייה ותנועה לא אומר שעלייך לשכוח את הקשר שהיה לך. זה רק אומר שבהדרגה תוכלי לעסוק בו קצת פחות וכך תוכלי להשתחרר קצת יותר. פעמים רבות אנשים אחרי פרידה או אחרי אובדן כזה או אחר חוששים לעשות משהו שירחיק את זיכרון האדם ממנו נפרדו. אבל זה לא עובד כך. אנחנו יצורים מורכבים עם מנעד רחב ביותר של אפשרויות. אפשר, בו-זמנית, גם לזכור ולהשאיר מקום בלב לאנשים שהיו חלק מחיינו, וגם להמשיך את החיים וליצור קשרים חדשים. בהצלחה.

 

[נוסעת בזמן אחר]

לחכות? אולי...

האם כבר עברת פרידה מבן זוג בעבר? אז הרי את יודעת למה לחכות. למצב שבטו בן אדם נשכח ממך בהדרגה וכבר לא מעורר בך "מטענים רגשיים". אבל אם זה לוקח המון והמצב הרגשי שלך לא משתנה במהירות סבירה (לדעתך) וגורם לך סבל ממושך, אז אין בושה לפנות למטפל, קואוצ'ק, פסיכולוג ואפילו פסיכיאטר. ייתכן שאת עדיין לא מוכנה להפרד מהגעגוע והסבל. אולי זה מה שמשאיר את העניין בחיים, בתקווה שלא הכל אבוד. גם זאת אפשרות. רק את תחליטי.

 

[פלורוש1]

כל כך קשה להחליט

המחשבות מתרוצצות בראש בלי סוף, נאחזת בכל דבר קטן וסתם נותנת לעצמי שוב ושוב לחלום על משהו שלא קיים. בתוך הראש אני מבינה שזה אבוד...אבל לא מצליחה ליישם את זה בפועל. הרגש לא נעלם וזה ניראה כאילו עם הזמן רק מתחזק יותר ויותר. כן נכון אני לא מוכנה להיפרד מהגעגוע לא מוכנה לאבד את התקווה שהכל עוד יחזור......

 

[נוסעת בזמן אחר]

אז אלה החיים.זה מה יש וזה בסדר.