second place
New member
מרגישה צורך לשתף
פעם הייתי הרבה יותר פעילה בפורום, ובפורומים בכלל אבל בזמן האחרון אני בתקופה מאוד עמוסה אז לא היה לי את הזמן... בכל מקרה יש משהו שנורא נורא מציק לי ויושב לי מאוד כבד על הלב ואני נורא אשמח לשמוע את הדעות שלכן על המצב שלי. אז ככה- יש לי חבר כבר יותר משנתיים הוא משרת בפלחה"ן צנחנים והוא עבר כבר בערך חצי שירות. יש לנו קשר מאוד קרוב ואינטנסיבי. הקשר שלו עם המשפחה שלו לא מאוד קרוב ולכן הוא פחות או יותר גר אצלי כשהוא מגיע לסופי שבוע. אנחנו לא רק בני זוג, אנחנו לא רק מאוהבים אנחנו גם החברים הכי טובים אחד של השני. כמו כל קשר ארוך כזה אני מניחה, היו לנו הרבה מאוד עליות ומורדות בקשר. האמת שעכשיו הייתי יכולה להגיד שהמצב נורא טוב כי הוא קצת השתנה והוא נורא משתדל. אם לפני כמה חודשים הייתי אומרת שהוא לוקח אותי קצת כמובן מעליו עכשיו זה כבר ממש לא ככה. הוא משתדל נורא. הוא קלט פתאום שאני ממלאת 90 אחוז מהחיים שלו ושאם הוא לא ישקיע בי יותר הוא יאבד אותי. אבל מה, אנחנו לא נמצאים במצב כל כך טוב עכשיו, כלומר אני נמצאת במצב לא כל כך טוב עכשיו. חבר שלי הכניס לחיים שלו מחדש לפני מעט מאוד זמן חבר ילדות. תוך שנייה נהיה לי קליק מטורף איתו. הוא בגימלים עכשיו (החבר של חבר שלי) ואני תיכוניסטית אז יצא שנפגשנו רק שנינו בערך כל יום בשבוע האחרון. היו לנו שיחות נפש מדהימות, ישבנו בייחד שעות, בכינו בייחד. חבר שלי יודע מכל זה. גם שאלתי אותו אם זה בסדר מצידו והוא הבטיח לי שכן. זה לא שאני בוגדת בו ועושה דברים מאחורי הגב שלו. אבל הבעיה היא שאני יודעת שאני מתחילה להתאהב בו, כלומר, בחבר של חבר שלי. הוא עושה לי פרפרים בבטן, הוא לא יוצא לי מהראש, קשה לי להירדם בגללו. מה המצחיק ששני הבנים האלה הם האנטיתזה אחד של השני. כל אחד הפוך מהשני לחלוטין ולכן גם מה שהם יכולים לתת לי הוא הפוך לחלוטין. וזה גם נותן לי תחושה שעם אף אחד מהם לא מושלם לי. חבר שלי נראה לי רייקני פתאום והוא לעומת זאת נראה לי בלתי אפשרי מכל מיני בחינות. היינו שלושתינו במעיין לפני כמה זמן. והצטלמנו כשאנחנו שוכבים על הדשא, אני שוכבת בין שניהם. צחקנו, התחבקנו ודיגדגנו אחד את השני. ועכשיו אני מסתכלת על התמונות ומתפשט בי חום. זאת מציאות מושלמת כן? בייחד הם פשוט מושלמים. אבל פה נמצאת הטרגדיה, כי אני לעולם לא אוכל להיות עם שניהם בייחד מין הסתם. ועם חבר של חבר שלי אני לעולם לא אוכל להיות גם כן כי אני לא יכולה לעשות את זה לחבר שלי ואני מניחה שגם הוא לא. ולכן אני חוזרת לנקודת ההתחלה. אני עם חבר שלי שיקר לי וחשוב לי ואני אוהבת אותו ואני רוצה להיות איתו אבל חבר שלו עושה לי פרפרים בבטן! אני מחכה שהוא יחזור מהצבא לא כדי לראות אותו אלא כדי שיהיה לי עוד תרוץ לראות את חבר שלו! זה עלוב! אלו רגשות איומים וכל כך מכאיבים אם הוא יהיה מודע לקיומם. לאחותי היה בגיל שלי בדיוק חבר שהם כבר היו איזה מליון זמן בייחד ומתישהו אחרי שהם נפרדו היא אמרה לי שהרבה פעמים היא הייתה דלוקה על אנשים אחרים תוך כדי. וזה גורם לי לתהות האם זה מצב טיבעי, שצריך להתגבר עליו ולעבור אותו או שיש לי איזו חובה מוסרית להיפרד מחבר שלי. אני נורא נורא אשמח לשמוע את הדעות שלכן אני מרגישה כל כך מבולבלת....
פעם הייתי הרבה יותר פעילה בפורום, ובפורומים בכלל אבל בזמן האחרון אני בתקופה מאוד עמוסה אז לא היה לי את הזמן... בכל מקרה יש משהו שנורא נורא מציק לי ויושב לי מאוד כבד על הלב ואני נורא אשמח לשמוע את הדעות שלכן על המצב שלי. אז ככה- יש לי חבר כבר יותר משנתיים הוא משרת בפלחה"ן צנחנים והוא עבר כבר בערך חצי שירות. יש לנו קשר מאוד קרוב ואינטנסיבי. הקשר שלו עם המשפחה שלו לא מאוד קרוב ולכן הוא פחות או יותר גר אצלי כשהוא מגיע לסופי שבוע. אנחנו לא רק בני זוג, אנחנו לא רק מאוהבים אנחנו גם החברים הכי טובים אחד של השני. כמו כל קשר ארוך כזה אני מניחה, היו לנו הרבה מאוד עליות ומורדות בקשר. האמת שעכשיו הייתי יכולה להגיד שהמצב נורא טוב כי הוא קצת השתנה והוא נורא משתדל. אם לפני כמה חודשים הייתי אומרת שהוא לוקח אותי קצת כמובן מעליו עכשיו זה כבר ממש לא ככה. הוא משתדל נורא. הוא קלט פתאום שאני ממלאת 90 אחוז מהחיים שלו ושאם הוא לא ישקיע בי יותר הוא יאבד אותי. אבל מה, אנחנו לא נמצאים במצב כל כך טוב עכשיו, כלומר אני נמצאת במצב לא כל כך טוב עכשיו. חבר שלי הכניס לחיים שלו מחדש לפני מעט מאוד זמן חבר ילדות. תוך שנייה נהיה לי קליק מטורף איתו. הוא בגימלים עכשיו (החבר של חבר שלי) ואני תיכוניסטית אז יצא שנפגשנו רק שנינו בערך כל יום בשבוע האחרון. היו לנו שיחות נפש מדהימות, ישבנו בייחד שעות, בכינו בייחד. חבר שלי יודע מכל זה. גם שאלתי אותו אם זה בסדר מצידו והוא הבטיח לי שכן. זה לא שאני בוגדת בו ועושה דברים מאחורי הגב שלו. אבל הבעיה היא שאני יודעת שאני מתחילה להתאהב בו, כלומר, בחבר של חבר שלי. הוא עושה לי פרפרים בבטן, הוא לא יוצא לי מהראש, קשה לי להירדם בגללו. מה המצחיק ששני הבנים האלה הם האנטיתזה אחד של השני. כל אחד הפוך מהשני לחלוטין ולכן גם מה שהם יכולים לתת לי הוא הפוך לחלוטין. וזה גם נותן לי תחושה שעם אף אחד מהם לא מושלם לי. חבר שלי נראה לי רייקני פתאום והוא לעומת זאת נראה לי בלתי אפשרי מכל מיני בחינות. היינו שלושתינו במעיין לפני כמה זמן. והצטלמנו כשאנחנו שוכבים על הדשא, אני שוכבת בין שניהם. צחקנו, התחבקנו ודיגדגנו אחד את השני. ועכשיו אני מסתכלת על התמונות ומתפשט בי חום. זאת מציאות מושלמת כן? בייחד הם פשוט מושלמים. אבל פה נמצאת הטרגדיה, כי אני לעולם לא אוכל להיות עם שניהם בייחד מין הסתם. ועם חבר של חבר שלי אני לעולם לא אוכל להיות גם כן כי אני לא יכולה לעשות את זה לחבר שלי ואני מניחה שגם הוא לא. ולכן אני חוזרת לנקודת ההתחלה. אני עם חבר שלי שיקר לי וחשוב לי ואני אוהבת אותו ואני רוצה להיות איתו אבל חבר שלו עושה לי פרפרים בבטן! אני מחכה שהוא יחזור מהצבא לא כדי לראות אותו אלא כדי שיהיה לי עוד תרוץ לראות את חבר שלו! זה עלוב! אלו רגשות איומים וכל כך מכאיבים אם הוא יהיה מודע לקיומם. לאחותי היה בגיל שלי בדיוק חבר שהם כבר היו איזה מליון זמן בייחד ומתישהו אחרי שהם נפרדו היא אמרה לי שהרבה פעמים היא הייתה דלוקה על אנשים אחרים תוך כדי. וזה גורם לי לתהות האם זה מצב טיבעי, שצריך להתגבר עליו ולעבור אותו או שיש לי איזו חובה מוסרית להיפרד מחבר שלי. אני נורא נורא אשמח לשמוע את הדעות שלכן אני מרגישה כל כך מבולבלת....
ומה שצריך לקרות יקרה, ואם בסופו של דבר יירד לך מהחבר של החבר, אז תוכלי לנסות לחדש איתו את הקשר, אבל בינתיים את מכניסה לקשר היפה שלכם שקרים וחבל..
