מרגישה נורא לבד טריגר

[levshavur]

מרגישה נורא לבד טריגר

שלום לכולם אני כותבת עכשיו ובוכה זה נדיר שאני בוכה ככה..אני כבר שבועיים עם מיגרנות!!! ויש לי הפוגות בגלל התרופות. הנוירולג נתן לי תרופות חדשות שלא טובות לי והוא חולה ככה שלא אגיע אליו היום אלא לרופאת משפחה שלא מכירה אותי . אני מרגישה שירדתי מהפסים לפני כל ארוחה אני צריכה להכריח את עצמי לאכול, וגם פגעתי בעצמי ביום ראשון (אחרי בערך חצי שנה שלא עשיתי את זה....) המדריכים בהוסטל יודעים שיש לי ה"א אבל לא מתייחסים למצב של עכשיו ...גם מהפגיעה העצמית נשארו שאננים גם כל הבעיות שכתבתי בפעם הקודמת עדיין שם... בקיצור אני מרגישה בדיכאון ונורא לבד... פה אני מרגישה שאני מסוגלת להגיד, בחוץ מסכה של "הכל בסדר"... וכן אני בטיפול אבל לא מרגישה שזה עוזר לי אפילו לבדיקת דם אין לי כח להגיע... עייפה מהסבל המתמשך |לב-ש

 

[מפון]

אל תרגישי לבד... אני איתך!

אני מבינה שקשה אבל לבשה, למה לפגוע בעצמך? אם תבחני את המצב עכשיו- משהו השתפר בעקבות הפגיעה העצמית (שלא משנה מה היא היתה)? לא, נכון? אז בפעם הבאה בבקשה בבקשה אל תפגעי בעצמך. זה יהיה לי מאוד חבל.... וטוב מאוד שאת מכריחה את עצמך לאכול כי אין ברירה אחרת. זה הדלק שלנו ובלי אוכל נהיה חלשים מכדי לעשות שינוי. תאמיני לי, אני מכירה את זה על בשרי. ובאמת באמת את מוזמנת להמשיך לשתף בקשיים. זה ממש לא נורא להראות כלפי חוץ שהכל בסדר. לא כל העולם צריך לדעת עם אילו קשיים אנחנו מתמודדות, רק שעמוק בפנים את חייבת לזכור שיש מי שמעוניין לשמוע מה *באמת* קורה איתך. כאן בשבילך.

 

[levshavur]

למפון התגובה החמה

שלום לך תודה על התגובה החמה ריגשת אותי! אכתוב יותר מפורט מחר תודה! לבשה

 

[levshavur]

למפוןה

שלום לך כמו שהבטחתי אני אפרט קצת יותר. אני יודעת שלפגוע בעצמי זה דבר רע ואכן מנסה להפיטר מיזה, הבעיה היא שכשיש לי פלשבקים לילדות הרקובה שלי אני מרגישה שם, ואת כל הרגשות הקשים שבילדות היו לי. בדרך כלל אני מנסה לחשוב שזה לא קורה עכשיו אבל לפעמים יש מעידות . לפעמים אני מצליחה לספר למדריכה בהוסטל , אבל הפעם הייתי לבד בבית (בעלי כבר נסע לעבודה) ולבד הכי קשה לי להתמודד עם זה, כמו שבילדות אפילו לפסיכולוגית ילדים פחדתי לספר...כבר אז הייתי עם מסכה. עצוב לי שמעדתי כי אני מאוד מנסה לא לפגוע בעצמי לבשה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

לבשה.

התגברות של ההפרעה וגם פגיעה בעצמך, שניהם מעידים על משהו לא טוב שקורה בפנים. הם רק סימן לו. מה קורה בפנים? מה השתנה בשבועיים האלו?

 

[levshavur]

לפרפר בתוך אגרוף

שלום לך קודם כל זה שאבא עונה לטלפון וקשה לי אפילו לדבר איתו. כשאמא מרגישה קצת יותר טוב היא מתקשרת אליי... וברמה הפיזית יש לי כבר שבועיים מיגרנות ומעבר לזה שזה כואב והתרופה מרדימה אז קשה לי לתפקד ואני בחרדות...ובטיפול קשה לי אני מוצפת וכבר קרה שיצאתי משם בוכה...אני יודעת שטיפול אמור לעזור, אבל מרגישה גם עייפות נפשית כמה סבל אני יכולה לסחוב...

מרגישה מיואשת ומחשבות לא טובות בראש...אבל אני נלחמת,... לבשה

 

[secret self]

אם אני לא טועה...

עברת להוסטל ממש בזמן האחרון, לא?! (ואם אני טועה, סלחי לי...) אם כן, יש להניח שיש לזה קשר למצבך הנוכחי, שכן שינויים, גם אם הם חיוביים, יכולים לעורר בנו תגובות קשות. אבל עזבי את הניסיונות שלי להבין פה... איך את מבינה את מה שקורה לך? הבדידות, עם הכאב הפנימי והחיצוני, ניכרת בדברים שכתבת ואני תוהה מה גורם לך להרגיש ככה ומה יעזור לך להרגיש אחרת. במצב שאת מתארת, מסיכות שלא מאפשרות לסובבים אותך להסתכל בעינייך האמיתיות ולפגוש שם את הכאב, רק יגרמו לך לכאב עמוק יותר. האם, בכל זאת, יש אפשרות שתמצאי לעצמך דמות שאת יכולה לבטוח ולהיעזר בה יותר?

 

[clastic]

הוסטל?

לבשה עברת להוסטל? את יכולה לספר על זה קצת? גם כי מאוד חשוב לדעת מה קורה איתך ומה שלומך (שנים מאזן המפגש בו התראינו / דיברנו), וגם כי מסקרן אותי עניין ההוסטלים, מה בדיוק עושים שם, איך זה בנוי ומתוכנן ומה התהליך. עדיין נהנה מהספר הנהדר שלך, בהקדשה אישית!

 

[אלומת האור]

אתם לא מעודכנים, חבר'ה...

לבשה גרה בהוסטל כבר המוןןןןןןן זמן. היא מתגוררת שם עם בעלה.

 

[clastic]

לבשה נשואה??

לא רוצה לעשות עוד אווטינג ללבשה. שתי אפשרויות עיקריות בכל אופן על השולחן: 1. לא הייתי בפורום הרבה יותר זמן ממה שנדמה לי. 2. אני מתבלבל והלבשה שאני חושב שאני זוכר היא בכלל לא לבשה (קשה לי להאמין אבל אולי...).

 

[אלומת האור]

שום אאוטינג, היא כותבת על זה פה כל הזמן

בחיים לא הייתי עושה אאוטינג למישהו. היא נשואה כבר הרבה זמן. והלבשה הזאת היא בדיוק מי שאתה חושב - מי שכתבה ואיירה את ספר הילדים החמוד.

 

[levshavur]

לקלאסיק

שלום לך כן זו הלבשה שאתה מכיר רק שכנראה באמת לא היית הרבה זמן בפורום!

וכן אני נשואה וחזרתי לאוניברסיטה כשומעת חופשית בתחום שלי: תאטרון... לבשה

 

[levshavur]

לקלאסיק

שלום לך בהוסטל אני כבר שנתיים האכילה שלי השתפרה שם מאוד, בשעות היום רוב האנשים יוצאים לעבודה או לימודים לי מרשים להשאר כי אני לומדת לבד חומר ברפואה קונבנציונלית (או חומר ברפואה משלימה) בשעות אחר הצהריים אנשים חופשיים חוץ מיום אחד בשבוע שיש ישיבת דיירים שזה חובה ויום אחד לנקיון החדרים יש תורנויות גם או של ארוחת צהריים (שיש קטרינג שמגיע) ויש תורניויות ערב שזה מכינים אוכל לכולם (בשבילי התורנויות זה טריגרים אבל אני עושה כמו כולם) לבעלי ולי יש חדר משלנו.אנחנו 3 זוגות נשואים בתוך ההוסטל של סביבות 30 אנשים יש מדריכים כל שעות היום והלילה שאפשר לפנות אליהם ויש שיחה עם עובדת סוציאלית פעם בשבוע. חגים חוגגים מאוד יפה . יש גם טיולים למשל יצאנו לאיילת לארבע ימים בחינם!... זה בקיצור מה שיש בהוסטל שלי אבל יש סוגים אחרים של הוסטלים... לבשה.

 

[clastic]

הכל טוב ויפה אבל...

קלאסיק?... clas-t-i-c ! נא לקרוא ולכתוב היטב את שמי

 

[levshavur]

לקלסתיק

שלום לך אני כבדת ראייה והכתב קטן לכן התבלבלתי סליחה

 

[clastic]

לבשה יקרה

הכל ידוע, הכל בסדר - שבת שלום.

 

[levshavur]

לסקרט סלף

שלום לך אני כבר שנתיים בהוסטל והייתה תחלופה של מדריכים חלקם גברים כך שכשהם במשמרת אני לא מרגישה נוח לדבר... בעלי מנסה לתמוך אבל הוא לא תמיד יודע איך...חברות שלי עברו לגור במקומות מחוץ לעיר אז אני דיי לבד..ועצוב לי. לפעמים אני מתקשרת למרכז הסיוע ודווקא שם אני מרגישה יותר הבנה למצב שלי אבל אני לא רוצה להתקשר יותר מדיי לבשה.