מרגישה מרוחקת

[nl22]

מרגישה מרוחקת

ערב טוב, אנחנו זוג בתחילת שנות השלושים, הורים לפעוטה בת שנתיים. בתקופה האחרונה חל משבר בעבודה שדווקא קרב בינינו, אחרי תקופה ארוכה שבעלי היה עצבני ומרוחק. אבל בתקופה זו, הוא גם הרחיק עצמו מהמשפחה. כמעט לא נמצא עם הילדה ואני מרגישה שכל נטל הטיפול הוא עלי. בנוסף, בגלל המתחים גם לא שכבנו למעלה מחצי שנה ,ואנחנו בעיקר (למרות שאנחנו צוות טוב שחושב ופועל ביחד למען המטרה הזוגית המשותפת), מתנהלים באותו הבית כמו שותפים לדירה, שמדי פעם מתחבקים ונותנים נשיקה קטנה על השפתיים כדי לצאת ידי חובה. אני מרגישה שאני מרוחקת ממנו, וכיוון שכל נטל הטיפול עלי, אני גם יותר עייפה, ואין לי כוח להיות איתו אחרי שהילדה הולכת לישון, אז אני ממציאה איזה תירוץ והולכת לחדר. כתוצאה מזה, השבת הזו אני גם עצבנית עליו ומחפשת סיבות לריב, או פשוט מוצאת דרכים להמעיט כמה שאפשר את הדיבור לידו (לראות סרט, להיות עם הילדה). מה עושים?

 

[גארוטה]

מה עושים?

מתעוררים ומהר. אני לא מבינה, מצד אחד את מתארת שהתקרבתם אחרי תקופה ארוכה שבעלך היה עצבני ומרוחק, בגלל המתח ביניכם לא שכבתם למעלה מחצי שנה, אתם כמו שותפים לדירה וכל מגע ביניכם הוא כדי לצאת לידי חובה ואחרי כל זה את כביכול "מענישה" אותו כי נטל הטיפול בילדה נופל בעיקר עלייך? את מתחמקת מיחסי מין בתירוצים שונים, דוחה את נסיונות ההתקרבות שלו ומגדילה את המרחק ביניכם עד למצב שאולי לא תהיה ממנו דרך חזרה, מחפשת סיבות לריב וממעיטה את הדיבור איתו וכל זה למה?

 

[yb112]

אני לא מתחמקת מיחסי מין או מניסיונות התקרבות

הלוואי שהיו!!! הוא לא יוזם, ואני נבוכה מליזום. דווקא דיברתי איתו על זה והוא אמר לי שזה בגלל הלחץ מהעבודה

 

[nl22]

nl22=yb112

 

[גארוטה]

מצטערת

קראתי שוב ואכן אין נסיונות התקרבות ויוזמה מצידו, משום מה פרשתי את ההתחמקות שלך מלהיות בקרבתו והבחירה שלך ללכת לחדר במקום להישאר לצידו בצורה לא נכונה. בכל אופן, כדי לנסות ליצור שינוי אולי כדאי פחות להתחמק מלהיות בחברתו, להישאר יחד לשוחח ולהתקרב אחרי שהילדה ישנה, להראות לו שאת רוצה בחברתו ולא עושה הכל כדי להימנע ממנה. חשוב שכשאת כבר מדברת איתו על הנושא תעשי את זה לא ממקום מתלונן אלא ממקום שיגרום לו להבין שהוא חסר לך, שיחסי המין חסרים לך, שאת מתגעגעת לאינטימיות וקירבה ואז אולי הוא לא ירגיש צורך להיתגונן.

 

[קינמווון]

פירשת נכון.אם היא מתחמקת ממנו איך ייזום?

 

[seeyou]

תבינו אותה-שכל נטל הטיפול בילדה הוא עליה

 

[wuthering heights]

תתגברי על המבוכה

אם את אומרת הלוואי והיו, כלומר שאת עדין אוהבת ומעוניינת בבעלך, אם כך יש סיכוי להציל את המצב. עד מתי תהיי נבוכה חצי שנה בלי, שנה בלי, שנתיים? את בת 30 יש לך ילדה והנישואין שלך בצרות צרורות , תתגברי על המבוכה, אחרת היחסים שלכם יתדרדרו עד לתהום את לא יכולה לשנות אותו, את יכולה רק לשנות את עצמך, והשינוי הדחוף הנחוץ הוא שתזמי סקס ומהר. אני כמעט בטוחה שהוא לא ידחה אותך. אחרי זה תוכלו להתחיל לדבר, ורצוי בטיפול זוגי, אבל קודם סקס.

 

[חפרניתת בעמ]

הולכים לטיפול

יש בינכם ריחוק עצום, כנראה בגלל שאת מרגישה לבד בכל מה שקשור לילדה ושהוא לא עוזר ואני בטוחה שגם לו יש צד בעניין. חוסר בסקס חצי שנה נשמע לי גרוע ביותר וזה התוצאה בעצם של המצב והריחוק בינכם וזה רק יוצר עוד יותר ריחוק, זה כמו כדור שלג שהולך וגודל. אני עדין לא נשואה עם ילדים אבל טיפול זוגי נשמע לי כמו פתרון טוב!

 

[seeyou]

במקום לחפש סיבות לריב-חפסי דרכים להפיג

את העייפות והעצבים. אומרים שהסקס גם אם הוא לא הכי טוב עדיין טוב יותר מ"יום מוצלח" בעבודה. קחי בחשבון שכיום אתם בתחילת שנות השלושים ועם אפסקת פעילות "גופנית" של חצי שנה זה יכול לגרום ל"חלודה" במקום מסויים בגוף.

תאמיני לי,שרק ממה שכתבת מצבך הוא עדיין סביר ביחס לאחרים אבל יכול להפוך לסרט עצוב. יוסי Love is the word used to label the sexual excitement of the young, the habituation of the middle-aged, and the mutual dependence of the old. John Ciardi

 

[אורית כרמי ארואטי]

צריך לנסות לשבור את המעגל...

זה שניסית לדבר איתו על המצב זה מצויין ואני מניחה שהוא היה אמור להבין מזה שאת מתגעגעת אליו ומעוניינת לשפר את הקשר בכלל ואת תדירות יחסי המין בפרט. האם הרגשת שהוא מבין אותך? שותף לרגשות שלך? מה לדעתך הסיבה שהוא לא יוזם (מעבר למתחים בעבודה כי זו יכולה להיות סיבה לשבוע שבועיים חודש - אבל חצי שנה זה פרק זמן ארוך יחסית)? קל להכנס לשגרת יום יום לעייפות ולמתחים וקשה לצאת מהם. אחרי הפסקה ביחסי מין ככל שעובר יותר זמן כך נעשה יותר קשה לחדש אותם. צריך צד אחד שיקום ויעשה מעשה ויזום כי ככל שיחלוף יותר זמן זה ירגיש יותר זר ורחוק ויותר קשה יהיה להתקרב חזרה. אם את לא מרגישה בנוח ליזום שווה לנסות ליצור תנאים לכך שהוא יזום (להצטרף אליו ולהיות איתו אחרי שמשכיבים את הילדה לישון, להציע לו לצאת יחד רק שניכם באווירה של כיף ובלי לחץ, לשלוח sms של איחולי יום נעים או חושבת עליך וכד') הרבה זוגות במצבי מתח כמו שאת מתארת מוצאים דרך לשמר את הריחוק כדי לא להתמודד עם החשש מדחיה (נעשים עסוקים בעבודות הבית, הולכים לישון מוקדם יותר כדי לא לדבר או להיות יחד, או אם בן הזוג הולך לישון מוקדם אז נשארים דווקא בסלון עד מאוחר, מכניסים את הילדים למיטה כך שאי אפשר יהיה ליזום שיחה או יחסי מין...). חשוב שאם יש דברים כאלה אצלך תנסי לנטרל אותם ותבדקי אם זה יוצר שינוי. את גם יכולה לשתף אותו בזה שהוא חסר לך ושהיחסים חשובים לך ואת רוצה לעשות מאמץ להתקרב חזרה ומה דעתו לעשות... (משהו מהאפשרויות שהצעתי או כל דרך אחרת שנראית לך מתאימה יותר למצב שלכם). אני מאחלת לך שלא תצטרכי להמשיך במתח הזה עוד לאורך זמן כי זה מתיש ומשאיר תחושה מאוד לא טובה וחבל עלייך ועליכם.

 

[מריוס זכריה]

אכן, לשבור את המעגל. אבל זה מעגל חזק וכבד.

הרבה נהוג לכתוב על כך שיחסים זוגיים מתדרדרים, ושזה מצב של מעגל קסמים שצריך לשבור אותו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להוסיף עוד הסבר לעניין, מפרספקטיבה קצת אחרת. רובנו חווים שאין למו שליטה מספיקה בעולם שסביבנו. לפעמים הדברים הולכים טוב, ולפעמים לא. אנחנו מתנדנדים בין הקצוות האלה, מי ביותר חריפות ומי בפחות. אחת התוצאות של זה היא שאנו עושים בראש הבחנה לא מודעת בין "מצב טוב" ל"מצב רע", ומפתחים לפעמים התנהגויות שונות למצב הטוב (כשהכל הולך לי אני חברותי, נדיב, אופטימי, שמח וכו') ולמצב הרע (כשרע לי אני עצבני, חסר אמון, חסר סבלנות, מדוכדך, לא מעניין אותי כלום, גם לא מין וכו'). זוגיות היא מקרה מובהק של מעבר בין קיצוניות לקיצוניות. אנחנו מתחילים בזה שכבר בשלב החיזור אנו מציגים את "הצד הטוב" שלנו. אחר כך, ההצלחה באהבה והאושר שבעקבותיה מחזקים את הטוב הזה, ואנחנו מאמינים שהרע הלך לעולמי עולמים. הטוב הזה יכול להחזיק תקופה ארוכה או קצרה. מתישהו שחיקת החיים, ולפעמים לחצים חיצוניים, יביאו אותנו חזרה אל הרע. או את בן/בת הזוג שלנו. ואז מזג האוויר הכללי משתנה, בן הזוג השני באיזה שהוא שלב גם כן נשחק, וחוזר לרע שלו. וככה יש לנו בית אחד עם שני אנשים שנמצאים בצד הרע שלהם. הבעיה היא ששבירת המעגל הזה היא קשה, ובדרך כלל לא יכולה להיעשות מהחלטה של צד אחד בלבד. לכן אחד הדברים הכי חשובים שטיפול זוגי עושה הוא לחבר את האנשים חזרה לצד הטוב שלהם, ולהתחיל להתיידד עם הרעיון שגם להם וגם לבן/בת זוגם יש שני צדדים. ברגע שהקיטוב הזה נשבר, לומדים לעבור יותר בקלות ממצב למצב, והמעגל של "++" או "--" יכול להיפסק. אבל כדי לשבור את המעגל צריך את האנרגיה החיצונית הזאת, ואם לא מביאים אותה, נסיונות "פרווה" להיות יותר נחמדים פשוט לא יצליחו להזיז את העגלה הזאת ממקומה.

 

[מפלצת או ילדה]

דינמיקה של קיטוב

נשמע שנלכדתם למצב של דכדוך זוגי (אם כי חצי שנה בלי יחסי מין זה כבר מצב של דיכאון ממש), עם כמויות הולכות וגוברות של אנרגיה שלילית הרסנית דחוקה לפינה אצל שניכם. את מאוד כועסת אליו - על הריחוק, על חוסר השתתפות 'במאמץ המלחמתי' של גידול פעוטה קטנטנה ופעלתנית, על היעדר מגע, ועל היעדר יוזמה. את עושה לזה רציונליזציה <הוא במתח מעבודה> כדי למתן את הרגשות העזים, ולדחוק אותם לפינה מרוחקת, יחד עם זה 'שגורם' לך להרגיש אותם. גם לו מצידו יש 'בטן מלאה' עליך, יתכן ודווקא על כך שאת 'רוב הזמן מטפלת בילדה', את כבר בעיקר אמא וכבר לא רואה אותו ממטר. מזה חצי שנה שאתם מזינים אחד את הכעס של השני מבלי לתת לו פורקן ראוי, ואם הוא לא שבר עדיין את מעגל הקסמים הזה להתקרב אליך, ולא מראה סימנים של סיפוק צרכים בדרכים אלטרנטיביות (גבר בזוגיות חצי שנה בלי סקס?

) סימן שהבטן מלאה מאוד (מכל הכיוונים), ויתכן והוא בדיכאון של ממש וזקוק לעזרה. לא פעם מגיעים לכאן גברים הטוענים לקיפוח, קנאה ואפילו תחושת 'נטישה' אחרי לידת הילד הראשון. בגיל שנה וחצי זה כבר לא תינוק תלוי ונשלט לחלוטין על-ידי הוריו, זה תינוק מתרוצץ, חוקר, סוקר והריצות אחריו אינסופיות, וכך גם היחס 'האקטיבי' של המטפל הראשי. עולמך מלא בילדה, בטיפול המתמיד בה, והוא שהדיר את עצמו מתוך כל זה - נטוש. את מחפשת מפלט למכבש הכעסים שלך, והעניין הוא שלא תמצאי שם אוזן קשבת, כי הוא במצב אולי אפילו חמור משלך. הוא זקוק לך, לגשר שתבני אליו, לא פחות ממה שאת זקוקה לו כמתייחס אליך כאישה, ולא רק כאמא של הבת שלו. המטרות שלכם זהות, לחזור להיות זוג במקביל להיותכם הורים ואנשים בעולם. לא יקרה אסון אם את תיזמי מגע. את אישתו, את רוצה אותו, את זקוקה לו. את רוצה למוטט את החומה המעיקה ביניכם. לא ממקום של חולשה, ממקום של עוצמה, של אחריות על העגלה הזוגית התקועה. אמרת שאתם צוות טוב שפועל ביחד למטרה הזוגית - נהדר! כניסיון ראשון לשבור את המונוליט של הכעס - לארגן ערב פנוי, לצאת מהבית, או להישאר בבית ולשלוח את הילדה לסבים/סבתות/דודות אם יש אפשרות - ולייעד זמן לדבר מלב אל לב, להגיד "יקירי, תראה מה נהיה מאיתנו?!", לשקף את המצב ולטקס עצה "מה עושים עכשיו כדי לצאת מהפלונטר". ועל הדרך להחזיר לעיניים את המבט שגרם לו לגשת אליך מלכתחילה (אני מאמינה שלמרות הכעס את עדיין יכולה להיזכר למה היבטת בו כך). אם אתם מגיעים למסקנה שטיפול זוגי בא בחשבון - מעולה, ואני מצטרפת להמלצה על שיטת אימאגו, אך אם לא מתאים או יש התנגדות או מניעה - חפשי בחנות ספרים הקרובה לביתכם את הספרים של הארוויל הנדריקס - "לבסוף מוצאים אהבה" ו- "הורות מודעת" - הם יעזרו לך להבין את הדינמיקה טוב יותר ולקבל רעיונות כיצד לשנותה. בהצלחה

 

[אייבורי]

מה את חושבת שצריך לעשות ?