מרגישה מוזר

לולי90

New member
תודה שירן

אני כל כך רוצה את הילדה שלי בחזרה-היום פתחתי אלבומי תמונות עד מלפני שנתיים-יותר מאוחר היא כבר לא הסכימה להצטלם-(פוחדת ממצלמות) וכאילו אלו היו חיים אחרים וילדה אחרת...אני כבר ממש לא מאמינה שהיא איך שהוא תחזור למה שהיה ואני יודעת שזה רע-כגם המחשבות שלנו אנרגיה ואולי אם מאמינים זה יכול להשפיע-אבל אני כל כך מציאותית...הלוואי-ולא אכפת לי אפילו בעוד 5 שנים-אם זה מה שצריך אנחנו נעבור את זה-אבל רק אם הייתי יודעת שבאמת היא תשתפר...
 

לולי90

New member
מרגישה מוזר

כאילו עצרתי את עצמי מלחשוב מה יהיה הלאה-שנחזור לכל התופעות לוואי ובטח עכשיו שביטלו לה טיפולי חשמל ועד שלפונקס תחזור להשפיע יהיה לא קל... כאילו אני נמצאת במין מקום ריק כזה ממחשבות-כנראה זאת הגנה-כי אם אתחיל לחשוב שהכול היה לחינם וחוזרים למה שהיה ולא עזר -אז איך אפשר בכלל לקוות כבר שמשהו פעם שהוא השתפר במצבה-אז אני לא יודעת לאיזה מקום אגיע?דיברתי עם רופאה יותר בכירה והיא אמרה שעכשיו אחרי חשמל-הם מחזירים אותה ללפונקס-והיו מקרים שלפונקס הפשיע יותר טוב אחרי הטיפולי ECT.אני לא יודעת אם זאת האמת או שסתם לא היה לה מה להגיד-כי הם כבר ניסו הכול. מצד שני-אולי הלפונקס קצת ירגיע אותה באופן ככלי ונוכל לקחת אותה הביתה-אני מתכוונת לאשפוז יום? הפחד הגדול שלי-שלא תחזור לפצוע את עצמה-מה שכבר לא היה בחודש וחצי האחרונים...ביום רביעי וחמישי היא התחילה התקפים -אבל לדברי האחות -הצליחה להרגע אפילו בלי זריקה-אז זה דוקקא צריך לעודד אותי-נכון?בסוף שבוע בבית היא הייתה בסדר גמור...אבל השאילה הגדולה-האם הרופאים המחלקה התאישו ואולי באמת אני צריכה לקבל דיעה שניה ?רק אם הפרופסור שאני אלך עליו יגיד לי שהטיפול נכון-איך אני ארגיש? עוד יותר גרועה-כי כיאלו כבר זהו-נתקלנו בקיר?ואין מה לעשות יותר? הכי גרוע זה שהיא המטופלת הכי ותיקה במחלקה-כולם -טופלו ועזבו-והיא עדיין נשארת ונשארת ולא רואים את הסוף....
 

sarit743

New member
שלום לולי יקרה

אני מכירה כל כך טוב את המקום הזה של "התנתקות" ואולי גם קצת אדישות וקבלת המצב. אני גם יודעת שהוא עובר. זה שלב של עייפות החומר - החומר האנושי - אנחנו. זה יעבור, תראי מחר... שאלת לגבי הפרופסור: מה הוא יגיד ואיך תרגישי, לי נראה אחד משלושה: 1. יגיד שהטיפול אכן עוזר - תרגישי רגועה יותר וטוב יותר. 2. יגיד שהטיפול לא עוזר - תרגישי שניסית לבדוק עוד כיוון ונשארת עם אותה הרגשה, אבל לפחות ניסית. 3.יציע טיפול חדש, אחר - אולי תרגישי תקווה ושלא נגמרו האופציות. הכי גרועה היא אפשרות 2 - ואז הרי תשארי באותו מקום, אין לרדת מהמקום הזה, התחושה הנוראית הזו של חוסר אונים ואי אפשר לדעת מה יהיה הלאה. אם לא תלכי - לא תדעי. בכל מקרה, כמו שאני רואה את זה, (אני לא מבינה במקרה של בתך הרבה ואולי אני תמימה בתשובותיי), כמו שאני רואה את זה יש 2 אופציות טובות יותר, ולכן עצתי לך - לכי ונסי. המון המון המון הצלחה וכח. שרית
 

זריחה 2

New member
לולי,כמו שכתבה לך שרית

אם לא תלכי לא תדעי... המון המון כח והצלחה..
 
למעלה